"המשפחה הייתה בראש מעייניו". הרב אלישע וישליצקי זצ"ל
"המשפחה הייתה בראש מעייניו". הרב אלישע וישליצקי זצ"לצילום: מאור דוד רביבו.

הרב אלישע וישליצקי זצ"ל היה נוהג לקנות פרחים לשבת בחנות קבועה. לקראת ט"ו בשבט הוא התלבט עם המוכר מה עדיף לקנות, עציץ או פרחים. מצד אחד, עציץ מחזיק הרבה זמן. מאידך, שיתף את המוכר: "אני רוצה להכיר טובה לאשתי כל שבוע מחדש, ואם אקנה עציץ - הוא יחזיק מעמד יותר מזה".

"זאת נקודה מהותית שמעידה על כך שהכרת הטוב הייתה פעילה אצלו בנפש כל הזמן", מעיד חתנו ליאור לביא, שאף למד אצלו בישיבת מרכז הרב. "הכול אצלו היה מתוך חיבור עמוק לתורה. מה שייחד אותו, שהאור והכלי היו אצלו יחד. את כל הדברים שהוא כתב ראו גם בהתנהלות שלו. הכרת הטוב שחוזרת כל הזמן בספרים שלו הייתה התכונה הכי חשובה שלו. כל הזמן הוא היה בודק את עצמו שההתנהלות שלו תואמת את הרעיונות שעליהם הוא מדבר".

זהו רק סיפור אחד מבין סיפורים רבים שסופרו במהלך ימי השבעה והשלושים על הרב אלישע וישליצקי זצ"ל, מהרבנים הבולטים בציונות הדתית שבימים אלה מלאו שלושים יום לפטירתו, ומשקפים את אישיותו. הרב וישליצקי, שנפטר ממחלה והוא בן 65, עמד בראש בית המדרש מהו"ת והיה שותף להקמת לא מעט גרעינים תורניים. הרב וישליצקי חיבר לאורך השנים כמה ספרים שעוסקים בעיקר בבעיות השעה ובתיקון הנפש הפרטית והכללית, וכן העביר פינה שבועית בערוץ 7 במשך שנים רבות.

על פי רוב, מאחורי איש ציבור שמתעסק בענייני הכלל ומתרוצץ כל היום ברחבי הארץ בהעברת שיעורים נמצאת משפחה שמשלמת על כך מחיר. אך לא אצל הרב וישליצקי. "המשפחה לא הקריבה", מגלה לביא, "אנשים לא מבינים עד כמה המשפחה הייתה בראש מעייניו. הוא השקיע המון במשפחה, בשבתות ובאירועים משפחתיים. הוא היה איש משפחה מדהים, בדאגה לפרטים הקטנים: למי חוגגים יום הולדת, להזכיר לכולם ולהגיע בעצמו לאירועים של הילדים בגנים ובבתי הספר, גם של הנכדים. לפעמים מדובר באיכות ולא בכמות. בשבת הוא לא היה מוכן להעביר שיעורים, הזמן שלו בשבת היה קודש למשפחה. עד 12 או אחת בלילה היו שרים ולומדים".

אמת בלבבו - מהדורה מיוחדת של חוברת 'בשביל הנשמה'
בהוצאת: ליאור לביא ובשיתוף משרד החינוך

מהדורה מיוחדת של חוברת 'בשביל הנשמה', שאותה מוציא לביא יחד עם תלמידי חכמים נוספים בשיתוף משרד החינוך, הוקדשה לדמותו. "לקחנו את המשנה של הרב, שיש לה חשיבות עצומה להתמודדות שלנו בתקופה הזאת, דרך ארבעה יסודות במשנה שלו שחולקו ללימוד יומי לבני נוער שלא זכו להכיר אותו ויוכלו ללמוד מדמותו".

ארבעת יסודות תורתו של הרב אלישע, כפי שבאים לידי ביטוי בחוברת, הם: עוז וענווה - "כך למשל הייתה אצלו תקיפות גדולה על התנהלות ציבורית לקויה ומצד שני ענווה בביטול מוחלט, בגלל שהתקיפות לא הייתה מגיעה אצלו מהמקום האישי. הוא האמין שהיכן שיש אינטרסים, האמת לא יכולה להיאמר". שמירת הלשון - הקפיד על בחירת המילים. למשל, בהתייחס לרצח של משפחת פוגל הוא הקפיד לומר קרב ולא פיגוע, או "כביש מחבר ישראל" במקום כביש חוצה ישראל. תורה גדולה - הוא הגדיר מחדש את המושג דתי. וחבלי משיח – "התקופה הנוכחית כבניית נדבך נוסף לגאולה, כאשר גם תופעות שליליות הן חלק מהתהליך".

מנהיג, לא נהג

כחלק משמירת הלשון שלו, הקפיד הרב אלישע לכנות את הנהג המסור שלו, יוסי אסולין, מנהיג ולא נהג. "היינו מספיקים להגיע לכל המשימות בזמן ואני הייתי מסדר את מסלול הנסיעה", הוא מספר, "כך למשל בליל הושענא רבה האחרון, החליט הרב אלישע להעביר שיעור בי"ג מקומות, בסוף הספקנו להיות ב-19. במשך 24 שעות, אף פעם לא הרגשתי רעב, עייפות או כאב ראש. הוא היה מתעקש שאני אסיע אותו ולא אף אחד אחר".

סיפור ההיכרות בין השניים מפתיע במיוחד. אסולין, שמשמש כנהג מונית במקצועו, מתגורר בקריית גת. יום אחד בנוסעו ברחבי העיר עצר אותו הרב אלישע וביקש להגיע לאשקלון. לא היה לו מספיק כסף והוא ביקש לשלם בהגעתו, וליתר ביטחון החליפו השניים מספרי טלפון. בהגיעם לאשקלון הנהג קיבל את שכרו, אבל בין השניים התפתח קשר טוב ותוך כמה חודשים הוא הפך להיות נהגו הקבוע של הרב, על אף המרחק בין ירושלים לקריית גת. "אתה שומע את השיחות של הרב עם אנשים ברכב, יורד לשמוע את השיעורים, אתה נשאב לזה, תרצה או לא תרצה", הוא מתאר, "למדתי ממנו בלי שהוא לימד אותי כלום. הוא שינה אותי ב-400 אחוז. דפוסי התנהגות, דרך ארץ, בלי שהוא ישים לב. אחרי חצי שנה אשתי אמרה לי שהיא הרוויחה בעל חדש".

למרות שהיה כולו כלל ישראל, הרב אלישע הקדיש זמן רב גם לאנשים פרטיים, וזכה לא פעם לסייעתא דשמיא מיוחדת. אסולין מספר על נסיעה שעשה הרב לצפון כדי לפגוש בחור שהחליט להתחתן עם בחורה מסוימת וכל הסביבה התנגדה לכך, כולל ההורים שלו. "בדרך צפונה, למרות שהרכב היה חדש, נתקענו שני קילומטר מתחנת הדלק של כביש 6. אחרי 20 דקות הגיע חילוץ שקידם אותנו לתחנת הדלק, שם הרכב הושבת סופית. כשהגענו, ניגש אלינו ילד וביקש שנשלים מניין. התברר שהחזן היה אביו של אותו בחור שהרב תכנן לדבר איתו, וב"ה העניינים סודרו. עד היום בחברה לא יודעים להסביר מה הייתה התקלה במנוע".

עד שהרב יבוא

חלק נכבד מהפעילות הציבורית של הרב אלישע הוקדש לקידום הגרעינים התורניים. "הרב אלישע היה אדם כללי שלמד אצל הרב צבי יהודה. מתוך בית המדרש הגדול הזה הוא חיפש את עם ישראל", מעיד עליו הרב דוד תורג'מן, ראש ישיבת דימונה. "מכיוון שכך הוא כתב על עם ישראל, מדינת ישראל וירושלים. הוא היה תלמיד חכם שהקיף כל כך הרבה חלקים בעם. הביקורת שלו לעולם לא גרמה לכך שלא יקשיב, לא יאהב ולא ידבר טוב, ומתוך כך התחבר במשך השנים למפעל הגרעינים התורניים, בהתחלה דרך בית המדרש מהו"ת ואחר כך דרך בית המדרש שנקרא הרב אלישע. הוא היה בית מדרש בפני עצמו עם המונית שהסיעה אותו לכל מקום. מהר מאוד הפך להיות אוזן קשבת בסוגיות כלליות, חברתיות ולאומיות, וקנה בקרב הציבור מעמד שמאפשר לו עמידה על עקרונות שאחרים לא עמדו עליהם".

הרב תורג'מן מספר שלא מעט אנשים היו מכנים את הרב אלישע "הרב של האנשים השקופים". "יש ציבורים שלמים שנופלים בין הכיסאות והרב אלישע היה הרב שלהם. כך למשל הערים שהיינו קוראים להן בעבר ערי הפיתוח. בהמשך עידנו את זה לפריפריה. הרב אלישע בלי בושה קרא וצעק שאלו הערים הטבעיות ולא הסכים לקרוא להן ערי פיתוח. הוא מצא בערים הללו את האמונה הטבעית. הוא היה נכנס לבית הכנסת ועולה לבימה עם הסוודר והסנדלים בענווה ואומר 'הזמינו את הרב אלישע, אז עד שהוא יבוא, אני אדבר'. הציבור אהב אותו. הוא בא לדימונה כדי לקבל יראת שמיים מהאנשים הפשוטים. הרב אלישע היה שם בשביל כל פרט ובשביל כל סוגיה כללית".

קצת על מידת הענווה של הרב אלישע אפשר ללמוד מתיאורו של אל"מ במיל' גבע ראפ, ראש ארגון 'פנים אל פנים', על תקופת השידוכים של הרב אלישע. כמה חברים מישיבת מרכז הרב דיברו על הקמת ישיבה וחילקו תפקידים מי יהיה ראש הישיבה ומי הר"מים. הרב אלישע הכריז שהוא יהיה החצרן. כשנפגש עם אשתו לעתיד הוא עדכן אותה בנושא. היא נבהלה והלכה להתייעץ עם הרבנית חנה טאו, אם כדאי לה להתחתן עם חצרן. הרבנית ענתה לה שאין לה מה לדאוג ושהוא "מחשובי תלמידינו".

"הרב אלישע ביקש להביא תורה בכל מקום בארץ", מספר גבע ראפ, ומציין שבסעודת פורים היו מגיעים אליו מכל רחבי הארץ, וגם הוא היה מוציא כמות אדירה של משלוחי מנות לכל רחבי הארץ. כך היה גם בימי השבעה. "הרב אלישע היה דמות של פנים אל פנים, חסד, תורה ואהבה. כל דבר טוב שהיית מברר מי עומד מאחוריו, היית מגלה שהרב אלישע היה בו. הוא היה מתחבר לכל צורך יהודי".