הרב משה ליכטנשטיין, ראש ישיבת ההסדר הר עציון ובנו של הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל שהיה ממייסדי פורום תקנה, שיגר מכתב נוקב לרב חיים דרוקמן סביב התנהלות הרב דרוקמן בפרשת הרב מוטי אלון.
"לכבוד הרב חיים דרוקמן שליט"א,
אחדשה"ט. הדברים דלהלן נכתבים בלב כבד ומתוך הכרה מלאה בזכויותיו הרבות של הרב בשדה החינוך התורני וההנהגה הציבורית, אך גם מתוך שכנוע פנימי עמוק על הצורך להעלות על הכתב את הדברים דלהלן.
קראתי בעיון את מכתבו של הרב שנשלח לראשי הישיבות והרמי"ם בשבוע שעבר, ועלי לומר בצער שהמכתב מאכזב ביותר. מזה למעלה מחודש, בני ובנות הציונות הדתית והוריהם מצפים לתגובתו של הרב בענין תמיכתו – המתועדת היטב – במוטי אלון לאורך השנים, גם לאחר שקלונו התפרסם ברבים ואף הורשע בדין. עמדת מנהיגותו של הרב, התמיכה הפומבית שניתנה לאלון וההליכה כנגד דעת עמיתים רבים וטובים, מחייבות מענה פומבי. הדרך להגיב על כך איננה על ידי הערת אגב במכתב המוקדש לאמירות כוללניות ומוסכמות אלא בהתייחסות ישירה ומפורשת במכתב או הצהרה המוקדשים באופן בלעדי ומפורש לפרשה. כשיש פיל בחדר, צריך להתיחס אליו ישירות ולא להעיר על הצל שלו.
ברם, האכזבה מדרך ההתייחסות האגבית היא כאין וכאפס לעומת האכזבה מתוכן הדברים שאין בהם שום התנצלות, שום הודאה בטעות, אפילו לא טעות בשיקול הדעת, ושום נסיון לבקש מחילה ממי שנפגעו מכך. אינני מבין כיצד ניתן לומר לציבור שטעויות שנעשו הינן רושם מוטעה ותו לא? האם הצורך לרצות את חבירו ולבקש את מחילתו בא על סיפוקו על ידי האשמת הציבור בחוסר הבנה?
היות וברי לי שהרב מכיר בחשיבות ההודאה בטעות ובקשת המחילה ואיני מעלה על דעתי שלא היה מתנצל אם פגע במאן דהוא, אין מנוס מלהסיק שהרב עדיין אינו מכיר בחומרת הענין, אינו מודע לעוצמת היצר ותחבולותיו ואינו מבין שחזקת כשרות ותשובה אינם הדרך להתמודד עם עברייני מין. ממילא, משמעות התמיכה בפוגע סדרתי והנזק הנגרם מכך אינם באים לידי ביטוי במכתב האמור ואינם נותנים מענה לצפייה של הציבור ללקיחת אחריות ובקשת מחילה.
המכתב והאוירה המשודרת ממנו משיגים את ההיפך הגמור ממטרתו המוצהרת של הדגשת "המחויבות המלאה שלנו לטפל בפגיעות המיניות, ולעמוד לימין הנפגעים ולעמוד כנגד פוגעים". הדיסוננס שבין המטרות המוצהרות לבין המעשים והאמירות של השנים האחרונות וחוסר לקיחת האחריות שבמכתב פוגע בנפגעים, מאכזב את הציבור, מערער את מטרות המכתב ויגרום להטלת ספק וחוסר אמון ברצינות הטיפול בפגיעות מיניות בעתיד.
לאור זאת, אני פונה לרב ומבקש שיוציא מכתב חדש וייעודי שיש בו לקיחת אחריות והכרה בפגיעה שנגרמה וכן הבהרת הצעדים שיינקטו בעתיד כדי למנוע הישנות מצב דומה בעתיד.
אני מעביר את המכתב לרב לעיונו המוקדם ומתוך תקווה שייכתב מכתב חדש. ואולם, היות והמכתב הקיים של הרב הופץ ברבים ואף זכה לחשיפה תקשורתית, אני שוקל להפיץ גם את מכתבי ברבים אם יהיה צורך בכך.
בכבוד וביקר,
משה ליכטנשטיין"