יחסים מורכבים, כמו המציאות. גדנסק. פולין
יחסים מורכבים, כמו המציאות. גדנסק. פוליןצילום: רויטרס

על מורכבות היחסים בין ישראל לפולין לנוכח דבריו של השר ישראל כץ והעלבון הפולני שבעקבותיו, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ד"ר בועז כהן, ראש התכנית ללימודי שואה באקדמית גליל מערבי.

"מה שעומד על הפרק זו לא האמת ההיסטורית אלא ההתבטאויות של הפוליטיקאים, כי האמת ההיסטורית מורכבת יותר מהאמירות האלה", פותח ד"ר כהן התמה גם על התבונה המדינית שמאחורי התבטאות מתנצחת שפוגעת במדינה חברה, כפי שבחר השר כץ להתבטא.

"מדינת ישראל מנהלת מדיניות מאוד ברורה של ניסיון לנטרול ה"פצצה" הזו ולהגיע עם הפולנית להצהרות והסכמות שלמעשה יאפשרו את החיים יחד של הזיכרונות של שני העמים. זו החלטה נכונה כמדינה. מבחינת האמת ההיסטורית יש לנו ויכוח עם הפולנים על ההיקף של מעורבות הפולנית ברצח היהודים, אבל צריך לזכור שאת מרבית יהודי פולין הרגו גרמנים. היו פולנים שמסרו את הנפש כדי להציל יהודים, הממשלה הפולנית בגולה הקימה ארגון שיעזור בהצלת יהודים. אין אף ממשלה אחרת כבושה שעשתה זאת, כך שיש צדדים לכאן ולכאן ולצייר את הדברים בצורה אחרת זה לא נכון, גם כדי לבנות עתיד חדש".

מוסיף ד"ר כהן ומדגיש כי על אף האנטישמיות שהייתה חלק מהתרבות הפולנית "הפולנים הם קורבנות. הם היו עם כבוד מתחת הנאצים והדבר הראשון שהנאצים עשו בחודשים הראשונים של הכיבוש היה רצח שכבת האינטלגנציה הפולנית. הם עם כבוש שסבל תחת הגרמנים. הם לא עברו שואה אבל הם קורבנות של הנאצים. אמנם הם גם "קירבנו" יהודים וליותר מדי מהם היו יד ורגל ברצח יהודים, אבל זה לא הסיפור כולו. חיילים פולנים נלחמו נגד הנאצים בשני צבאות שבהם לחמו גם יהודים. אנטישמיות יש לא רק אצל הפולנים".

"אני לא רוצה להקטין את המציאות. הממצאים ההיסטוריים החדשים מגלים שכמאה אלף יהודים נרצחו בידי הפולנים במלחמה, אבל יש הרבה יהודים שניצלו וכל יהודי שניצל ניצל על ידי פולנים, אז אי אפשר לראות רק חצי מהתמונה".

באשר לדבריו של השר כץ המצטט את דברי יצחק שמיר המנוח על כך שהפולנים ינקו את האנטישמיות בחלב אימם, מסכים ד"ר כהן כי אכן "יש אנטישמיות נוראה לפני המלחמה והיא מתעצמת ככל שהשנים עוברות. האנטישמיות בפולין היא ממשלתית לפני המלחמה. יכול שר בממשלה ולומר פגיעות אלימות לא אבל פגיעות כלכליות למה לא, או שיש פגיעות בסטודנטים יהודים. כלומר יש בפולין גם אנטישמיות וגם חברים ליהודים, הכל מתחבר גם לאנטישמיות הנוצרית".

עוד מוסיף ד"ר כהן ואומר כי "חלק מהאנשים שעוסקים בהצלת יהודים הם אנטישמים. הרצון שיהודים יעזבו את המדינה לא אומר שעמדת מנגד כשהיה צריך להחביא יהודים. זה שאדם הוא אנטישמי לא אומר שהוא רוצח יהודים. נכון שיש אווירה מאוד קשה בפולין כלפי היהודים והרג היהודים לא קרה בחלל ריק, אבל עם כל זאת, אי אפשר להאשים את כל הפולנים בזה, בוודאי כשאנחנו רוצים לבנות יחסים עם דור חדש שרובו לא עסוק בהכחשת שואה, אלא להיפך, יש לנו חוקרים פולנים צעירים שחוקרים את השואה ויש מנציחי שואה בכפרים וביערות".

ד"ר כהן מעיר ומציין כי גם בשעתו, כאשר התבטא שמיר באותה התבטאות הדבר לא הובן על ידי הפולנים, שכן הדברים הגיעו בדיוק בשלב של קימום היחסים בין שתי המדינות. "עכשיו לחזור לזה זה מיותר ולא נכון. כל אירופה הייתה אנטישמית. בפולין הייתה גם אנטישמיות ממשלתית ופוליטית והכל יחד יצר את גל האנטישמיות של לפני המלחמה. אני לא מטהר את הפולנים, אבל לא צריך לעסוק כל הזמן רק בתיאור הצד הרצחני שלהם כי היו להם גם צדדים אחרים".

"גם הממשלה הפולני עושה דברים שאנחנו מתנגדים להם בנושא סיפור השואה. יש אפשרות להיאבק כל הזמן ויש אפשרות לקיים שיח, ושיח לא מבצעים כשדופקים על הראש בפטיש. יש לנו הרבה חברים בפולין ופולין היא מדינה פרו-ישראלית, וצריך למצוא דרך לשיח שלא מכחיש או מקטין את השואה, אבל גם ער למורכבות ולתחושות הפולניות ולכך שהיו גם הרבה פולנים שמסרו נפשם כדי להציל יהודים".