יאיר שרקי
יאיר שרקיצילום: יח"צ

המלחמה הרועשת שמקיים בנימין נתניהו נגד כוונת היועץ המשפטי לממשלה לפרסם את החלטותיו על הגשת כתב אישום בתיקי ראש הממשלה, בכפוף לשימוע כמובן, נועדה להפסיד מלכתחילה.

נתניהו מבקש להצטייר כמי שניהל קרב הרואי עד הרגע האחרון, אבל נדמה שאין דבר שראש הממשלה זקוק לו יותר מפרסום החלטתו של מנדלבליט עוד לפני הבחירות. גורם מקורב מאוד בסביבתו הודה בכך השבוע במפורש, וההסבר פשוט: הנחת העבודה בליכוד היא שההודעה ממילא לא תשנה דבר לתומכי נתניהו. מי שהלך איתו עד הלום, כולל אחרי המלצות המשטרה להעמידו לדין בשלושה תיקים בעבירות של שוחד והפרת אמונים, לא יתרשם גם מהחלטת מנדלבליט. להפך, לפי החשבון הזה - החזרת החקירות לראש סדר היום בצירוף איחוד גנץ-לפיד רק ייצרו את אווירת הרדיפה והלחץ הדרושה לנתניהו כדי ללכד שוב את הימין מאחוריו.

מדהים עד כמה בכל מערכת בחירות הטריק השחוק הזה עובד לנתניהו, שעושה ככל שביכולתו לשדר לאנשיו שהפעם הוא באמת בסכנה. את המחיר משלמות כל מפלגות הלוויין. פרט לחשבון האלקטורלי הזה, נתניהו מרוויח פעמיים גם בהמשך. ראשית, פרסום ההמלצות לפני הבחירות יקל עליו את המשא ומתן הקואליציוני אחריהן. כל מפלגה שתרצה להצטרף לממשלה, תחתום בקווי היסוד על התחייבות שלא תפרוש במקרה של הגשת כתב אישום. דווקא עיכוב ההמלצות עד לאחר הקמת הממשלה יכול היה לחולל משבר שהיה מביא בסופו של דבר לנפילתה של הממשלה הצעירה.

שנית, אם נתניהו יזכה לאמון הציבור לאחר שכל החשדות, הסעיפים והאישומים נגדו יפורסמו בפירוט במסגרת החלטתו של מנדלבליט ונימוקיה, יהיה קשה מאוד ליועץ המשפטי לממשלה, כמו גם לשופטי בג"ץ, להורות לו להתפטר לאחר שיוגש כתב האישום בפועל. הלכת דרעי-פנחסי קובעת כי שר לא יכול לכהן תחת כתב אישום, אבל הדחת ראש ממשלה בנימוק זה היא חסרת תקדים. המעמד שלו שונה מבחינה חוקית, ואמון הציבור שניתן בו חרף פרסום עמדת היועץ יהיה טיעון משפטי וציבורי חזק. העם ידע ובכל זאת בחר.

אומנם לפרסום יש גם השלכות שליליות. אחרי ההודעה על שימוע החומר מועבר לעורכי הדין של החשודים, מה שפותח מחדש את זרם הדלפות התמלולים וההקלטות. חלקן בוודאי יביכו את נתניהו. אבל מבחינתו זה נזק אגבי, שייבלע בנהר הבחירות וישמש - בדיוק כמו דו"ח המבקר על המעונות שפורסם בעיצומן של הבחירות הקודמות - עוד כלי בקמפיין הליכוד.

ראש הממשלה נתניהו מגיב להגשת כתב האישום נגדודוברות

זריזים מדי

האיחוד הצפוי והמתבקש בין לפיד וגנץ הצליח בכל זאת להפתיע כמה גורמים במערכת הפוליטית. בנט ושקד, שכדי לתפוס את האות נ לפתק הבחירות הגישו את רשימתם כמעט 48 שעות לפני סגירת שערי ועדת הבחירות, נאלצו לבדוק מבחינה משפטית בבוקר יום חמישי, עת התעוררו לאיחוד במרכז-שמאל, את האפשרות למשוך את הרשימה. מי יודע, אולי בנימין נתניהו היה מרים טלפון לאיחוד בזק של הרגע האחרון, שגם היה מגשים את חלומם להשתלב בצמרת הליכוד. היועץ המשפטי של המפלגה עדכן בצער שאת הנעשה אין להשיב. בדיני בחירות הכלל הוא נגעת - נסעת. את הרשימה ניתן למשוך, אבל הנציגים לא יוכלו להשתלב ברשימה אחרת. בכל מקרה סיכויים קלושים שנתניהו היה פונה למהלך כזה, שדורש אישור מסורבל וממושך במנגנון הליכוד.

מי שעוד הצטערו על הזריזות בהגשת הרשימה הם אנשי יהדות התורה. במפלגות החרדיות היה מי שהעריך שאלמלא נחפזה המפלגה האשכנזית להגיש את רשימתה, האיחוד עם ש"ס היה מבשיל ברגע האחרון – אל מול שדרוגו של לפיד למועמד לחצי ראשות ממשלה והחשש שנתניהו ייצר משפך מתוך הגוש, שיסכן את אחת משתי המפלגות החרדיות. את התשובה לברית הזאת הגישו החרדים בזריזות.

בבוקר יום ראשון הזדרזה מפלגת יהדות התורה לכנס מסיבת עיתונאים. במפגן של אופטימיות הוזמנו 12 הנציגים הראשונים ברשימה. כל אחד מהם גם התכבד ונשא דברים, אבל הסיבה שהטריחו את כל האדונים המכובדים לבית אגודת ישראל בבני ברק הייתה המשפט שבו פתח יעקב ליצמן: "לא נצטרף לאף ממשלה שלפיד יושב בה". ליצמן ידוע כמוביל הקו הניצי נגד יו"ר יש עתיד במפלגה. הוא מקפיד שלא לומר לו שלום במסדרון, ופעם נתפס כשהוא מנקה את שולי מעילו אחרי שלפיד נגע בו. "בן אדם שרושש אותנו. שנתיים הוא היה שר אוצר, הוא לקח לנו את הכסף. אני לא מבין למה גנץ התחבר עם אדם שנכשל במשרד האוצר. מטיף לנו ללמוד ליבה ולא עשה בגרות".

אחרי המתקפה הזאת, סור מרע אם תרצו, התייצב גם משה גפני והמשיך את אותו הקו רק בגרסת עשה טוב. ״אנחנו הולכים עם ביבי נתניהו. ואני מציע שתפסיקו לשאול אותנו את השאלות האלה", נזף גפני בעיתונאים שעוד לא הספיקו להשחיל מילה. בלי שהתבקש, גפני העניק לנתניהו גם אשראי נדיב לגיבוי מול החקירות: "מה יהיה אם יהיה כתב אישום? יש חוק במדינה ונפעל על פי חוק". שאלתי אחר כך את גפני מה הכוונה על פי חוק, והוא הפנה אותי לסעיפים שלפיהם ראש ממשלה יכול לכהן עד שיהיה נגדו פסק דין חלוט בערכאת ערעור. אין גיבוי נרחב יותר. בדיוק כמו זה שדרעי נתן לנתניהו לפני כשבועיים.

באופן לא רגיל החרדים, שתמיד נהנו להיות לשון מאזניים וידעו לנצל את העמדה הזאת כדי להעלות את מחירם לשיא, מיהרו הפעם להיכנס לכיס של נתניהו משתי סיבות. הראשונה היא שהם באמת לא סולחים ללפיד ולא סומכים עליו. גנץ, שיכול היה להיות אופציה לא רעה בשבילם, שרף את עצמו בחיבור עם לפיד. אם היה מזמין אותם ואת יש עתיד לקואליציה אחרי הבחירות כשותפים שווים היה על מה לדבר, אבל מרגע שחבר ללפיד לגוף אחד הם כבר הרבה יותר חשדניים.

הסיבה השנייה היא שביהדות התורה מזהים בעיה דומה לש"ס: הצעירים זורמים לנתניהו. הם מודרניים יותר, מעורבים יותר ומזדהים עמוקות עם מי שנתפס בעיניהם כנרדף. ולכן, למרות הריבוי הטבעי יהדות התורה, שקיבלה שבעה מנדטים כבר ב-2012, עלולה לסיים גם את המערכה הזאת עם שישה. אחד הח"כים הביע חשש שהמספר אפילו יירד לחמישה אם נתניהו ימשיך לשתות להם את הקולות. ח"כ אורי מקלב אמר את זה בקול: "הציבור החרדי לא ממקסם את היכולות האלקטורליות שלו. גם מי שחושב שצריך לחזק את גוש הימין שיידע - מי שמצביע ליהדות התורה מחזק את גוש הימין. הליכוד מביא יוזמות נגד מסורת ישראל".

ויש עוד בעיה שלא הוזכרה בקול, אבל גם היא משותפת לשתי המפלגות החרדיות, שראשיהן, ליצמן ודרעי, מתמודדים כשעננה פלילית מעל ראשם. ליצמן התייחס לכך בעקיפין והבטיח שלא יחדל מלסייע לפניות הציבור, אבל חלק מחבריו למפלגה חוששים שפרשת לייפער היא רק תחילתו של גל גדול יותר. במענה לשאלה כיצד החקירה משפיעה העדיף גפני להתחמק. לא התנהלות אופיינת לאחד הדוברים הנחרצים והחריפים בכנסת. הוא גם לא טרח לגבות את ליצמן או לטעון שאין כלום כי לא היה כלום, אלא פשוט ביקש להמשיך לשאלה הבאה. ביהדות התורה מקווים שהפרשה תגווע ומשוכנעים שלציבור הבוחרים זה לא משנה, כל עוד האדמו"ר מגור מגבה את נציגו. אבל אולי כדאי גם להם לשקול לשנות אסטרטגיה לקמפיין התקרבנות. לדרעי זה עבד בזמנו עם "הוא זכאי", לליכוד זה עובד עכשיו עם "דווקא נתניהו".

הכותב הוא עיתונאי חברת החדשות של ערוץ 12

לתגובות: [email protected]