טל רוסו
טל רוסוצילום: Tomer Neuberg/Flash90

מפלגת העבודה הגישה היום ליו"ר ועדת הבחירות, השופט חנן מלצר את עמדתה בנוגע למועמדותו של אלוף' במיל טל רוסו במסגרת הרשימה של מפלגת העבודה לכנסת.

בחוות הדעת המשפטית ששלחה המפלגה באמצעות עורכי הדין גיא בוסי ונדב ויסמן ממשרד מיתר ליקוורניק, גבע, לשם, אותם שכרה המפלגה במיוחד לטובת הליך זה, נכתב כי המפלגה מבקשת מהשופט לקבוע כי רוסו כשיר להיות מועמד לכנסת העשרים ואחת.

לחוות הדעת צורפה גם עמדתו של פרופ' אריאל בנדור, מומחה למשפט חוקתי שכתב לאחר בחינת העובדות "אין בתקופה שבה מר רוסו שירת במילואים 'בתנאי קבע' כדי לשלול ממנו את הכשירות להיות מועמד בבחירות לכנסת ה-21. דעתי היא איפוא כי מר רוסו הוא מועמד כשיר בבחירות לכנסת ה-21".

"רוסו, סיים את שירותו בצבא הקבע בסוף חודש ינואר 2014 – לפני למעלה מחמש שנים. שנה לאחר מכן, לבקשת ראש המטה הכללי, הסכים מר רוסו להתגייס לשירות מילואים, על מנת למלא תפקיד של מפקד פיקוד העומק. קודם לכניסתו לתפקיד הבהיר מר רוסו כי בכוונתו לעשות כן במסגרת שירות מילואים, ולצד המשך עיסוקיו האזרחיים – העסקיים וההתנדבותיים כאחד – וכך אכן סוכם והיה", נאמר בתגובה.

עוד צוין, "אין בשירות מילואים זה כדי למנוע ממנו להיות מועמד לבחירה לכנסת. אדרבא...כאשר המחוקק מצא לנכון, התייחס חוק הבחירות לכנסת למשרתי מילואים באופן נפרד ומובחן, והבהיר את האסור והמותר להם. סעיף 56(א1) לחוק הבחירות לכנסת אינו מתייחס לשירות מילואים, ועל כן גם אינו מונע מאדם שמילא שירות מילואים – גם אם מדובר בשירות מילואים בתנאי קבע – מלהיבחר לכנסת."

"בראשית שנת 2015 התבקש מר רוסו על ידי הרמטכ"ל דאז, רב אלוף גדי איזנקוט, לשמש כמפקד פיקוד העומק בצה"ל. לאור רצונו להמשיך ולתרום מנסיונו רב השנים, ולסייע לצה"ל ככל יכולתו, הסכים מר רוסו ליטול על עצמו את התפקיד, אך זאת במסגרת שירות מילואים. מר רוסו הדגיש כי הוא מעוניין להמשיך בפעילותו האזרחית – העסקית וההתנדבותית. לכן, עוד קודם לכניסתו לתפקיד סיכם הרמטכ"ל דאז שמר רוסו ימלא את תפקידו במסגרת שירות מילואים, ולא יתגייס מחדש לשירות בצבא קבע. לבקשת מר רוסו, נמסר לו אישור בכתב מאת הרמטכ"ל לשעבר, באשר להגדרת שירותו", נאמר עוד בתגובה.

"שירות המילואים של רוסו לא נשא כל אופי של שירות של קצין בצבא קבע. מר רוסו לא זכה לתגמול כאיש קבע, לרבות בכל הנוגע לזכויותיו הסוציאליות; הוא לא צבר זכויות לפרישה (נהפוך הוא, הוא פרש כבר בשנת 2014); הוא לא לבש מדי א', כפי שנוהגים קצינים בצבא קבע; על דרך הכלל הוא לא התייצב לטקסים כאלה ואחרים; הוא לא זכה לרכב צבאי ששימש אותו, ולמעשה אפילו לא זכה להחזר בגין הוצאות הרכב שהיו לו ביחס לרכבו הפרטי; הוא לא קיבל הטבות אחרות להם זכאים אנשי קבע, כגון זכויות נופש, הנחות ברכישת ציוד מסוים ועוד; הוא לא זכה לקבל שירותי רפואה צבאיים אלא נותר חבר קופת חולים; הוא כן היה חופשי להמשיך ולעסוק בעיסוקים אחרים, בשונה מאיש קבע; לא הוטלו עליו מגבלות, אשר חלות על אנשי קבע. ובעיקר – בשונה מאיש קבע אשר נתון למרות הצבא באופן תמידי, מר רוסו כאיש מילואים שירת לסרוגין, והיה אזרח לכל דבר ועניין כשלא היה בשירות", נטען עוד

"יושב הראש הנכבד מתבקש איפוא לקבוע כי אין בשירות המילואים בתנאי קבע שביצע מר רוסו כדי למנוע ממנו להיכלל ברשימת המועמדים של מפלגת העבודה הישראלית, וכי הוא עומד בדרישות סעיף 56(א1) לחוק הבחירות לכנסת", נאמר בסיכום התגובה.