בשנים האחרונות ישנה עלייה דרמטית במעורבות הציבורית של הארגונים הרפורמים והקונסרבטיבים, ובמידת השפעתם על מוקדי הכוח במדינת ישראל במערכת הפוליטית, בבתי המשפט ובאולפני התקשורת.
לאחר שבמשך עשרות שנים ניסו הרפורמים לקבל הכרה מהציבור הישראלי כ"זרם ביהדות" ולשווק "יהדות חדשה וידידותית" ללא הצלחה של ממש, נראה שהתקבלה שם החלטה אסטרטגית - לנסות להבקיע את היעד מלמעלה למטה.
איך עושים את זה? על ידי הצטיידות בהון רב בעזרת גופי ענק ובראשם הקרן החדשה לישראל (אשר חלק משמעותי מראשיה הם רפורמים בעצמם), וקשירת קשרים פוליטיים שיסייעו להם לקדם את מטרתם והיא שינוי הדפוס היהודי של המדינה וקבלת הכרה רשמית ברפורמים.
זו הסיבה לכך שבשנים האחרונות אנחנו שומעים על פוליטיקאים רבים שלפתע החלו להתבטא ולעסוק בנושאי דת ומדינה על אף שלא עסקו בהם בעבר, ולכך שחברי כנסת פועלים כנציגי התנועה הרפורמית.
הארגונים הרפורמים הובילו קמפיינים רבים בשנים האחרונות ביניהם: מאבק לנישואין אזרחיים, מלחמה בבתי הדין הרבניים, הכפשת הרבנות הראשית, חלוקת הכותל לרפורמים, תחבורה ציבורית בשבת, עתירות להעמדה לדין של רבנים בולטים כגון הרב שמואל אליהו והרב אליקים לבנון, וגם קמפיינים ועתירות שלא עוסקים בנושאי דת ומדינה אלא בנושאים מדיניים בהם נוקטים הרפורמים קו שמאלני קיצוני מובהק דוגמת עתירות בבג"ץ למען זכויות פלסטיניים ומאבק בחוק הלאום.
בחודשים האחרונים ישנה עליית מדרגה משמעותית בפעילות זו. הרפורמים, שכנראה חשים כבר שהשפעתם הפוליטית מבוססת, מסתערים אל מערכת הבחירות בניסיון להשפיע בכל דרך על עיצוב המערכת הפוליטית בישראל ולמעשה להשתלט על עוד מוקדי כוח והשפעה בכדי לקדם את האג'נדות שלהם.
כחלק מכך, התנועה הרפורמית בישראל יצאה בקמפיין גלוי וממומן "שינוי עושים מבפנים – מתפקדים למפלגות ומשפיעים" הקורא להשתלט על מפלגות מכל קצוות הקשת הפוליטית דרך התפקדות אליהם למטרת קידום המטרות שהציבו הארגונים הרפורמיים כמו מאבק בגזענות, הדרת נשים, נישואים אזרחיים, זכויות להט"ב, כותל לכולם.
בדף הקמפיין נכתב: "ההתפקדות למפלגות להן אנחנו מצביעים מבטיחה ייצוג והשפעה על סדר היום הציבורי, ותאפשר ליהדות הרפורמית הישראלית להשמיע את קולה ולבנות יחד את הכוח הציבורי של היהדות הרפורמית בישראל".
התנועה הקונסרבטיבית ("המסורתית") בישראל מפעילה מכון מחקר בשם "על משמר הכנסת" שמפעיל אתר אינטרנט מושקע. המכון, על פי הכתוב באתר הבית שלו, הוא "מכון מעקב אזרחי אחר עמדות, התבטאויות, הצעות חוק והצבעות של נבחרות ונבחרי ציבור בתחום הדת והמדינה" וזאת משום ש"המדיניות הממשלתית בתחום יחסי הדת והמדינה בישראל אינה משקפת את התמורות שחלו בחברה הישראלית בעשרים השנים האחרונות. מחוקקות ומחוקקים רבים עוד לא הבחינו בשינוי, אך רוב חוצה מגזרים תומך בהגדרה מחודשת ליחסים בין דת ומדינה בישראל", כך על פי אתר המכון.
איזה כוח הצליחו הרפורמים לייצר עד כה בבית המחוקקים?
ובכן, מתברר שלא מעט. שורה של ח"כים פועלים בשיתוף פעולה הדוק עימם ומקדמים חקיקה, תקצוב והחלטות ממשלה למען הארגונים הרפורמיים.
בין רשימת הח"כים הארוכה המקדמת את האינטרסים הרפורמים ניתן למנות את הבולטים שבהם מהצד השמאלי של המפה הפוליטית: ציפי לבני, מירב מיכאלי, סתיו שפיר, יצחק (בוז'י) הרצוג שממשיך כעת את התגייסותו לרפורמים בתפקידו החדש כיו"ר הסוכנות, יאיר לפיד, והח"כים הדתיים אלעזר שטרן ועליזה לביא. בצד הימני בולט השר צחי הנגבי.
כנראה שהרוח הגבית שקבלו הרפורמים מחלק מהח"כים בשנים האחרונות עודדה את מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל גלעד קריב לנסות את כוחו בעצמו והוא התמודד לרשימת מפלגת העבודה עם תמיכת אישים מובילים במפלגה דוגמת סתיו שפיר, בוז'י הרצוג ורון חולדאי, ועל פי פרסומים שונים גם אבי גבאי יו"ר המפלגה.
מה שמעניין הוא, שהתוצאה מהווה מראה לתמונה הגדולה של ניסיונות הרפורמים לקבל הכרה מהציבור הישראלי – קריב נדחק הרחק מאחור ולא הצליח להשתחל אפילו לעשירייה השנייה של הרשימה, כך ששוב בא לידי ביטוי הפער העצום בין רצון ורגשות הציבור לבין התמיכה המסוימת לה זוכים במוקדי הכוח הפוליטיים והמשפטיים.
לצד המאמץ האדיר שמשקיעים הרפורמים בניסיון להשתלט על מוקדי הכוח ובכך גם לפעול לשינוי דעת הקהל והשיח הציבורי, ראוי שידע הציבור שנתקל לפעמים בפרסומים תמימים המדברים על "יהדות מסבירת פנים" שמדובר במערך כוחות משולב הפועל בשיתוף הקרן החדשה וכאמור, בדחיפת חברי כנסת ומקדם אג'נדות בכיוון מאוד מסוים שספק רב אם אוהדי המסורת וערכי המדינה היהודית רוצים לראות בקדמת הבמה הציבורית-פוליטית במדינת ישראל .