"בבית הכנסת שלנו הייתה פעם הלוויה לאחד המתפללים", מספר הרב יוסי טהר, רב קהילה בפתח תקווה. "מסע הלוויה יוצא, המלווים הולכים ובוכים, עד שמגיעים למקום של הקבר שהחברה קדישא חפרו. פתאום האלמנה צועקת – זה לא הקבר שקנינו, זה לא זה. אנחנו עומדים מול הקבר, ולא יודעים מה לעשות. העיניים מופנות אליי, אבל אין לי מושג איך להתמודד עם שאלה כזאת. במקום התקשרתי לרב העיר, הרב מיכה הלוי. שאלתי אותו: להלין את המת? לקבור אותו בחלקה שלא קנה? הרב שאל כמה שאלות, עשה את השיקולים ונתן לנו תשובה במקום. הציבור פונה אלינו, רבני הקהילות, כדי לקבל מענה, אבל יש הרבה מקרים שצריך בשבילם סמכות עליונה, מישהו עם כתפיים רחבות. רב עיר זה דמות שיש לה אחריות מוניציפלית, אחריות לכל העיר, כמו שיתרו יעץ למשה: "כל הדבר הגדול יביאו אליך, וכל הדבר הקטון ישפטו הם". הרב טהר יחד עם בני קהילתו ותושבי העיר כולה, חשים את הנוכחות של רב העיר בצורה מובהקת וברורה. מאז שנכנס הרב מיכה הלוי לתפקיד יחד עם עמיתו הרב בנימין אטיאס, הוא הפיח רוח חדשה במערכת, הוביל מהלך של ניתוק משגיחי הכשרות מהעסקה ישירה על ידי בעלי העסקים, והוא מעורב כמעט בכל עניין דתי וחינוכי בעיר. התושבים מתקשים להיזכר כיצד רק לפני שבע שנים העיר התנהלה בלי רבנים ראשיים, מאז שהרב ברוך שמעון סלומון נפטר בשנת 2009. אבל גם המציאות הזאת, שבה שלוש שנים חלפו עד שנמצא רב חדש לעיר, היא בגדר נס. עשרות רשויות מקומיות אחרות ממתינות כבר שנים למינוי של רב מקומי, שיוביל את המערך הדתי ויהווה בשבילם כתובת. נכון להיום ב-26 רשויות מקומיות, מתוך 110 רשויות שבהן קיים תקן לרב ראשי, לא מכהן רב בפועל. פסיקת בג"ץ שהורתה לפעול לאיוש המשרות, הנחיה של היועמ"ש לשר הדתות ודו"ח חריף של מבקר המדינה – כל אלה לא הצליחו לגרום אפילו להקטנה של הפער. בשתי הקדנציות האחרונות של שרי הדתות, האחרונה של ש"ס עם השר דוד אזולאי ז"ל, וזו שלפניה עם השר בנט וסגנו אלי בן דהן, מונו בסך הכול שמונה רבני ערים, שבשקלול עם הרבנים שעזבו את התפקיד לא צמצמו את הפער. אומנם בבית היהודי רשמו הישג חשוב עם מינוי של שני רבנים בירושלים לאחר תקופה ארוכה, אבל בסך הכולל לא הצליחו ליצור רצף מינויים משמעותי. הסיבה לקיפאון במערכת מורכבת משני גורמים. הראשון הוא ההליך המסובך שנקבע למינוי של רב מקומי. ברגע שברשות מקומית חסר רב, על השר מוטל לכנס ועדת בחירות שמורכבת מאנשים שלו ומנציגים אחרים. הוועדה מתחילה בהרכבת אסיפה בוחרת, שמורכבת מאנשי המועצה הדתית של העיר או הרשות המקומית, אנשי המועצה ונציגי בתי הכנסת בעיר. האסיפה היא זו שבוחרת הלכה למעשה את הרב. להליך המסורבל מצטרפים המאבקים הפוליטיים. "השר, מטבע הדברים רוצה לקדם רב ששייך לחוגים שלו", מסביר אריאל פינקלשטיין, דוקטורנט למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, שחוקר ועוקב שנים אחרי הליך המינוי של רבני ערים. "לכן הוא תמיד ינסה לצבור כמה שיותר כוח באמצעות שינוי התקנות, ולהשפיע על הבחירה. זה יכול להיעשות בדרך של הגדלת מספר הנציגים שלו בוועדת הבחירות, כדי שהם יבחרו נציגי בתי כנסת שיבחרו במי שהוא רוצה, או לחילופין בהגדלת הכוח של נציגי המועצות הדתיות בגוף הבוחר, במידה והם אנשים שלו. התקנות משתנות כל כמה שנים, אבל תמיד זה לכיוון של הגדלת הכוח של השר או השארת המצב על כנו, שהרי בסופו של דבר הסמכות לקבוע תקנות היא לגמרי של השר". ייצג את הציבור בעיר הפוליטיקה בתהליך לא מגיעה רק מהצד הזה. ההליך בעיקרו אמור להיות מינהלי ומחוץ לתחום סמכותו של השר, ולכן בכל פעם שהליך מינוי מתחיל, הפלגים שאינם שולטים במשרד באותו זמן עותרים לבג"ץ בטענה להתערבות פוליטית של השר. "אני לא מכיר מינוי של רב רשות בישראל שלא הייתה נגדו עתירה בבג"ץ", אומר פינקלשטיין. "בבחירות לרבנות ירושלים, למשל, אלי בן דהן בא למנות נציגים מבתי כנסת, ומיד יהדות התורה עתרה נגדו שהוא בוחר דווקא את אלה שהתחייבו להצביע בעד המועמד שלו. במחקרים שלי אני מראה איך תמיד המאזן המסרס נשמר – קבוצה אחת השתלטה על המשרד, והקבוצה השנייה מנסה לשבש באמצעות עתירות לבג"ץ ובדרכים אחרות". "אם אנחנו נתקלים במציאות שבה רבנים לא ממונים במשך שנים ארוכות, זה סימן מובהק לכך שהשיטה דפוקה", ממשיך פינקלשטיין. "אם נשווה את זה לשיטת הבחירה של רבנים ראשיים לישראל, נראה פתאום פלא – כל עשר שנים, כמו שעון, נבחרים רבנים חדשים. זה מהסיבה הפשוטה, שלבחירת רבנים ראשיים יש מנגנון פשוט וקבוע, שבו יודעים בדיוק מאילו אנשים יורכב הגוף הבוחר, והוא מתכנס אוטומטית ומצביע. לעומת זאת, בדו"ח מבקר המדינה משנת 2001 מופיע סיפור מדהים: במהלך חילופי שרים במשרד הדתות בין שני חברי כנסת מש"ס, עוזר של השר היוצא שולח מייל לשר החדש, ובו הוא מפרט לו רשויות שבהן צריך לעכב את המינוי, כי כרגע האיש שלהם לא יוכל להיבחר וצריך להמתין לבחירות המקומיות או לשינוי ההרכב במועצות הדתיות שייצרו סיטואציה חדשה של חלוקת הכוח". בשנת 2013 פרסם פינקלשטיין, יחד עם איתן ירדן, מחקר מקיף בנושא מינוי הרבנים, תחת חסותו של המכון לאסטרטגיה ציונית. בסוף המחקר הם הוסיפו המלצה שתוכל לשפר את המצב עוד לפני שהולכים לרפורמה משמעותית שתשנה את שיטת הבחירה בכללה. "אני סבור שהכוח להתנעת ההליך צריך להיות הרבה יותר בידיים של המועצות המקומיות, שהן בעלות האינטרס, ובכל אופן לא בצורה שבה גם השר וגם ראש הרשות יכולים לתקוע את ההליך. המלצתנו הייתה לאפשר לכל אחד מהצדדים להניע את ההליך גם בלי שיתוף פעולה של הצד השני". "ההליך מורכב כי יש בו הרבה שותפים", מסכים אלחנן גלט, מנכ"ל ישיבות בני עקיבא, שהיה מנכ"ל משרד הדתות. "צריך שיתוף פעולה הן של הרשות המקומית, הן של המשרד, ולא פחות מזה צריך את הביטחון שההליך ייצג גם את הציבור בעיר. בזמנו עשינו מאמץ לייצוג ראוי על סמך בתי הכנסת בעיר. הדבר הזה יוצר תהליך שיש בו מורכבות, אבל לא צריך להתעלם מהעובדה שיש בנושא הזה גם מחלוקת בעלת צביון אידיאולוגי ופוליטי, וזה מכביד על התהליך הזריז והראוי. אז מבינים עד כמה חשובה השאלה מי אוחז בהגה של המשרד לשירותי דת". גלט גם מפתיע עם תובנה חדשה, שעשויה להפחית בהרבה מעומס המינויים. 26 הרשויות שעליהן מדובר הן רשויות שבהן לא מכהן רב כלל, ברם קיים עומס גדול על המערכת גם מצד רשויות שבהן קיים רב, אך התקן מחייב שני רבנים על פי חלוקה עדתית. "אני חסיד גדול של השיטה שצריך לשאוף לרב עיר אחד", אומר גלט, "מהסיבה הפשוטה שאנחנו יהדות אחת ועם אחד, ועיקר תפקידו של הרב הוא לא פסיקת הלכה לעדות השונות - אף על פי שיש היום רבנים שיודעים לתת מענה לכל העדות - אלא הנהגה רוחנית, והנהגה כזאת צריך לשאוף שתהיה מאוחדת. הדור הצעיר במדינת ישראל רוצה מנהיגות רבנית מאחדת". חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' כבר הקדים להצהיר שמפלגתו תדרוש אחרי הבחירות את המשרד לשירותי דת. "אני הגשתי כבר בקדנציה הזאת הצעת חוק, שקובעת הליך אוטומטי למינוי רבני ערים במקום רבנים פורשים. מה שקורה היום זה ששר הדתות מתניע את התהליך, ואם הוא רואה שלא יצליח לקדם רב שלו הוא פשוט לא מקדם את התהליך בכלל. לפי ההצעה שלי, חצי שנה לפני פרישת הרב התהליך יתחיל אוטומטית. לא שיניתי את שיטת הבחירה, אבל אני מונע בזה אפשרות שמי שלא ימצא חן בעיניו פוליטית יעכב את התהליך. לא רציתי ליצור שינויים יותר משמעותיים בשלב הזה, כי הסיכוי להעביר את החוק יהיה קטן יותר. לפעמים זה יהיה טוב לי כי המפלגה שלי תשלוט במשרד הדתות, ולפעמים זה יהיה מפלגה אחרת. אבל לא יהיה מצב שפעם ש"ס עוצרת את זה ופעם מפלגה אחרת, ובסוף אין רבנים במדינת ישראל".