ועדת החקירה שהוקמה בהחלטת מועצת זכויות האדם של האו"ם לחקור את אירועי הירי על גבול הרצועה, קבעה שיש יסוד סביר להאמין שהירי של חיילי צה"ל על מפגינים באזור גדר הגבול היה בלתי חוקי ברוב המכריע של המקרים ואף עשוי להיחשב כפשע מלחמה או כפשע נגד האנושות.
אל"מ במיל' פנינה שרביט-ברוך, פרקליטה צבאית בכירה בעבר וכיום חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי, בחנה את החלטת הועדה והשלכותיה. ביומן ערוץ 7 שוחחנו איתה.
על מסקנות הוועדה היא מספרת: "בראייתם מדובר בהפגנות אזרחיות שבאו ביוזמה מהשטח וכוונו על ידי ועדה שהחמאס היה רק שותף בה. לטעמם אמנם היו כמה מקרי אלימות מסוימים, אבל בבסיס זה עניין של הפרת סדר שצריך להשתמש מולו באמצעי אכיפת חוק בלבד. מבחינתם מותר היה להשתמש באש חיה רק במצבים של סכנה מיידית לחיים או לפגיעה חמורה של חיילי צה"ל או אזרחים".
"לפי הניתוח שלהם היו 189 הרוגים ו183 מירי. היו גם אלפי פצועים והם בחנו 300 ובכולם חוץ משניים היה ירי לא מוצדק ללא סכנה מיידית. בעיניהם הירי היה מופרז וחרג מהיתר בית המשפט וזה עולה עד כדי פשע בעיניהם. כל הדו"ח מתייחס לנפגעים חלק עם השמות והתפקיד ומה עשו באותו רגע, עישן סיגריה, ישב ליד אנשים וכו', וגם מפרטים ארבע אוכלוסיות מסוימות: קטינים, עובדי רפואה, עיתונאים ונכים ודנים באופן פרטני והמסקנה שירו עליהם במכוון למרות שידעו מי הם. זו טענה חמורה יותר והמסקנה היא שההוראות היו לא היו חוקיות ולכן האחריות היא גם על מי שניסח וגם על מי שירה, המפקדים והצלפים שהיו בשטח".
על היותו של החמאס ארגון טרור בחרו בועדה שלא להתייחס, מבהירה שרביט-ברוך. "הם לא מדברים על אחריות החמאס על טרור. את החמאס הם מגדירים כרשויות שולטות בפועל והאחריות היחידה שהם מייחסים לרשויות האלה היא שלא עשו מספיק כדי למנוע את הפרחת הבלונים ובלוני התבערה לעבר ישראל".
הועדה טוענת שבידיה של ישראל היו אמצעי אל-הרג שנכון וראוי היה להשתמש בהם, אבל הם לא מפרטים את מקורותיהם או את האופן בו לטעמם נכון היה להגיב למתקפה שכזו על הגדר. שרביט-ברוך מציינת כי אנשי הוועדה לא היו בשטח ולא קיבלו גישה לשטח. משום כך הם "הסתמכו רק על עדויות מהצד הפלשתיני ו לא ניסו להתייחס למציאות המורכבת יותר".
על השלכותיו של הדו"ח בזירה הבינלאומית אומרת שרביט-ברוך: "יש את הזירה הפלילית הבינלאומית בבית הדין בהאג, ושם יש בדיקה מקדמית שמתנהלת כבר מספר שנים על ידי משרד התובעת ושם בודקים גם את האירועים הללו. הוועדה כותבת בדו"ח שאת כל החומר שנאסף, גם את החומר לגבי זהות המפרים כלומר החיילים והמפקדים, הם יעבירו לטובת בית הדין מתוך כוונה שייעשה שימוש בחקירה. כך שהחומר יגיע, והתובעת צפויה להתייחס, גם אם היא לא מיד תגדיר את הדברים כפשעי מלחמה כי ניתן לקוות שיש למשרד התובעת סטנדרטים מקצועיים, אבל החומר יתווסף לחומר שכבר נאסף שם".
בנוסף, מציינת שרביט-ברוך, הועדה המליצה להעביר את החומר לכל מדינה שרוצה לפתוח בחקירה עצמאית ובכך היא רומזת למדינות הללו שיוכלו להעמיד לדין תחת סמכות אוניברסאלית על פשעי מלחמה. "אם ירימו את הכפפה זה עלול לסכן גורמים ישראליים שיגיעו למדינות הללו, אבל מדינות לא מזדרזות לעשות זאת, ואולי יהיו גורמים בתוך מדינות שינסו ליזום חקירה פלילית ולעשות עם זה משהו".
בדיוני הוועדה ישראל בחרה שלא להשתתף ולא להציג את עמדתה ולהותיר את הדיונים חד צדדיים. שאלנו את שרביט-ברוך אם צעד זה הוכיח את עצמו ולטעמה "גם אם ישראל הייתה משתפת פעולה לא בטוח שזה היה עושה שינוי גדול. זו דילמה. אולי זה היה פחות חד צדדי, אבל זווית הראיה של הוועדות הלו והמנדט שהועדה קיבלה כגוף מאוד אנטי ישראלי לא משאיר מקום לתמרון לציפייה לדו"ח מאוזן ואובייקטיבי".
עם זאת לעובדת היעדרותה של העמדה הישראלית צפויה להיות השלכה באשר לאופן בו יתייחסו לדו"ח כדו"ח מקצועי ורציני. לדבריה של שרביט-ברוך לישראל יש לא מעט טענות שהיא מציגה במקומות אחרים, גם לגבי הנתונים וגם לגבי הפרשנות הביטחונית של האירועים. דוגמה לכך ניתן למצוא באתר צה"ל, שם יש התייחסות מפורטת לאירועים, אם כי לטעמה של שרביט-ברוך יש מקום להוסיף התייחסות פרטנית יותר גם לנפגעים ובכך להפוך את העמדה הישראלית נגישה ורלוונטית יותר מול דו"חות בינלאומיים מעין אלה.