ימי הפורים כבר כאן ואיתם הציווי לשמוח והרצון לשמוח, אך האירועים החדשותיים מקשים על כך. האם ניתן לייצר שמחה גם בזמנים קשים? על כך שוחחנו עם הפסיכולוגית הקלינית פנינה יואלי, מחברת הספר 'אמנות השמחה הפנימית' המבקש לחנך אותנו לשמחה פנימית ושלווה.
בפתח הדברים מתמקדת יואלי במניע המוביל את האדם לעצב ולא לשמחה ואומרת: "כל הסבל שלנו מגיע מכך שהחיים לא נותנים לנו את מה שאנחנו רוצים, כך שזו מציאות חיינו. השמחה שלנו היא מצרך נדיר כי השמחה תלויה במחשבות שלנו ובהסתכלות שלנו על החיים ומשמעותם, ובנוסף הדבר קשור לאמונה ולבריאות. ככל שנהיה עם מחשבות שמחות שאוהבות את מה שקורה נהיה יותר בריאים".
יואלי מוסיפה ומסבירה: "חשוב להגדיר מהי שמחה: שמחה היא לא מצב של אופוריה ואי אפשר להיות שמח כשמשהו עצוב קורה. העצב הוא חלק מהחיים ונמצא בכל מקום אבל כפי שרבי נחמן אומר 'למה כל היום?'. אפשר לבכות את מר גורלך לקונך בלילה. המחשבות מייצרות את האופן שבו מסתכלים על החיים. שמחה היא לאהוב את התמונה שלפנינו, את האחווה גם ברגעים קשים, ולא מדובר בעינוג אופורי שמביא אדם לקפוץ משמחה. שמחה היא דבר שניתן לייצר אותו בכל פעם".
על הדרכים לייצר שמחה אומרת יואלי: "המציאות שלנו מורכבת מהרבה צבעים, וגם כשהמציאות לא נותנת את מה שאתה רוצה, חלקים ממה שאתה רוצה ישנם בה. המציאות שלנו היא תמיד חלקית וכשנלך לעולמנו אם ישאלו אותנו מה השיעור של חיינו, השיעור הוא החלקיות, שאין דבר מושלם והכול חלקי. אין רגע מושלם וחוויה מושלמת. הכול חלקי ובתוך המציאות הקשה ישנם גם חלקים טובים, ישנם גם חלקים שאתה כן אוהב. מי שרוצה עבודה טובה אבל לא מתקבל, יש בחייו עוד הרבה דברים שהוא כן רוצה בהם כמו משפחה וסביבה או בריאות. אנחנו נוטים לראות את הדברים המובנים מאליהם ולהתלונן משום שנולדנו עם רצון עצום לקבל לעצמנו והרצון העצום הה לא מתיישר עם המציאות שתמיד נותנת לנו רק חלק מהרצון או לוקחת את מה שהיה לנו וטבעם של בני האדם להתלונן על כל מה שאין להם או נלקח להם. הטבע שלנו הוא לשקוע לתוך העצבות".
"להיות בשמחה הוא להתגבר על הרצון להתלונן, להתגבר על הרצון שהכול יהיה כל מה שאנחנו רוצים מתוך אמונה שנולדנו כדי לתקן את הנפש", אומרת יואלי וכשהיא נשאלת אם זו הסיבה לכך שפרפקציוניזם הוא מקור לעצבות ודיכאון היא מסכימה: "פרפקציוניסטים לא מקבלים את החלקיות של החיים. החלקיות אומרת שאין החלטה מושלמת. כל מציאות היא גם חלקית. השלם הוא המושלם והפגום גם יחד. הפרפקציויניסטים חושבים שאם המציאות תהיה מושלמת הם יהיו מאושרים, ולכן הם לא יהיו אף פעם מאושרים".
האם משום כך ניתן להגדיר פרפקציונזם כמחלת נפש? יואלי מסתייגת מההגדרה ומזכירה שכולנו רוצים להיות יותר מושלמים, ואם כן הרי שאולי ניתן להגדיר את כולנו כלוקים באותה מחלת נפש...
האפיק הנוסף להתמודדות עם החתירה לשמחה הוא האמונה, ויואלי מסבירה: "האמונה שאומרת שהרצון האלוקי גדול מהרצון שלנו. אין דבר מקרי והכול מדויק וכל מה שעובר עלינו מבקש להעביר אותנו תהליך של צמיחה רוחנית. זה אולי קשה לעיכול כי היינו רוצים לחשוב שבאנו רק כדי ליהנות, אבל לא באנו לכאן כדי ליהנות אלא כדי ללמוד".
"כולנו יודעים שהזקן הוא החכם, כי יש לו את מירב ההתנסות. אנחנו מחכימים לאורך החיים ותיקון הנפש הוא על ידי הדברים שיש לתקן ותיקון מגיע תוך כדי התנסות, לאו דווקא בדברים טובים. ככל שאתה מאמין יותר קל לך להתייחס לדברים כמשהו שנועד ללמד אותך. אתה לא מתלונן אלא מבין שיש סיבה מאחורי הדברים".
לטעמה של יואלי העובדה שלאדם ניתנה היכולת לדבר אל עצמו מלמדת שמדובר במתנה שיש להשתמש בה בחינוך העצמי ובעיצוב התודעה.