מוכר ואהוב על הסטודנטים. שביט וסטודנט
מוכר ואהוב על הסטודנטים. שביט וסטודנטצילום: מרים פייגא בונימוביץ

לפני שלושה חודשים נחת בארץ ארקדי דבורקוביץ'. השם הזה, כמו גם הביקור עצמו, לא אומר דבר לרובכם, אבל בשביל קהילת שחקני השחמט בישראל מדובר ברגע היסטורי.

דבורקוביץ' הוא נשיא ארגון השחמט הבינלאומי ועד לא מכבר סגן ראש ממשלת רוסיה. מטרת הביקור המיוחד הייתה מפגש עם ראשי מועדוני השחמט בישראל, שהתקיים במלון אינטרקונטיננטל בתל אביב. אל המפגש המרגש הוזמנו רק 15 אנשים, הצעיר מביניהם היה צחי שביט (25), מנהל מועדון השחמט באוניברסיטת אריאל.

לפני המפגש פנה יו"ר איגוד השחמט בישראל לצחי וביקש ממנו: "אתה רק תקשיב במהלך דבריו, אל תדבר". אבל לצחי היו תוכניות אחרות. "צחי הביא לפגישה סטודנט דובר רוסית מאוניברסיטת אריאל כדי שישמש כמתרגם, והכין אותו מה להגיד לנשיא. לקראת סוף הפגישה, פתאום המתורגמן של צחי מרים את היד ומרצה נאום שלם על כך שאנחנו רוצים שהנשיא יכתוב מכתב לפרופ' יהודה דנון, נשיא אוניברסיטת אריאל, ובו ידרוש ממנו להכיר בשחמט כקורס אקדמי", מספר חגי פרנק, סגן יו"ר איחוד השחמט בישראל ומנהל מועדון השחמט באלקנה, שבו צחי גדל. "אחרי הפגישה קם הנשיא, בא אל צחי במיוחד, לחץ את ידו בחום ואמר לו: אני אשמח לעשות את זה. הוא הניח את ידיו על שנינו והצטלם איתנו. כולם היו בהלם. איזה אומץ והברקה יש לו, אני בחיים לא הייתי מעז לעשות כזה דבר".

הסטודנט הכי מוכר באוניברסיטה

הבקשה האמיצה של שביט היא חלק מהחזון הגדול שלו. שביט משקיע את זמנו ומרצו לקידום תרבות השחמט באוניברסיטת אריאל, במטרה שהדבר ישפיע במעגלים רחבים יותר. מתן נקודות זכות אקדמיות על השתתפות בפעילויות שחמט הוא בעיניו משתנה שיכול לקדם את הפרויקט שלו משמעותית. "מאות סטודנטים אמרו לי שכשיהיה קורס שחמט עם נקודות זכות, הם יהיו הראשונים להצטרף. כרגע הם עסוקים בלגמור את המבחנים. בסך הכול מדובר בשתי נקודות זכות באקדמיה, שיכולות להיכנס למערכת על סעיף מעורבות חברתית. כשזה ייכנס, נוכל להוביל יצירת תרבות שחמטאית לסטודנטים. כך נוכל להיכנס דרך סטודנטים שגרים ביישובים השונים לאזורים נוספים ביו"ש ולפעול ביתר שאת במישור התרבותי. פתיחת חוגים ביישובים יגרמו ליצירת אלפי שחמטאים צעירים מיהודה ושומרון. במקום שכל התרבות תהיה שייכת למרכז הארץ, נייצר תרבות כאן, על הרי השומרון", הוא שוטח את חזונו בבירור.

אבל נקודות הזכות הן רק חוד החנית. עד היום הספיק שביט לקדם את תרבות השחמט באוניברסיטה בצורה מדהימה. משחמט במשחקי רחוב ובבר של המעונות, הפך מהר מאוד מועדון השחמט באריאל לאטרקציה שמארחת מאות סטודנטים, החל מתחרות שחמט נשים ועד לליגה פעילה ואירוע השיא שהתקיים בסוף חודש טבת, ובו נערכה באריאל תחרות גדולה של סטודנטים מ-12 אוניברסיטאות ומכללות שונות, כולל שתי אוניברסיטאות מחו"ל. "אין כמו השחמט כדי להנגיש לעולם ולכל חלקי החברה הישראלית את יהודה ושומרון", הוא אומר בגאווה.

"צחי הוא האבא והאמא של היוזמה הזאת, ויש לו את כל התמיכה של חברי האגודה והסטודנטים והסטודנטיות. לאחרונה הוא ארגן תחרות דמקה ושחמט בהשתתפות עשרות סטודנטים וסגן יו"ר אגודת השחמט, בנוסף לכך קיבלנו את התמיכה של משרד התרבות והספורט אחרי שצחי פנה לשרה רגב", מוסיפים מאגודת הסטודנטים באוניברסיטת אריאל.

כשאנחנו מסתובבים באוניברסיטת אריאל עם צחי, קשה שלא לחוש בהערצה ובאהבה כלפיו. כל כמה רגעים עוצרים אותו סטודנטים, דורשים בשלומו ושואלים מתי תיערך כבר התחרות הבאה. "צחי הוא דוגמה ומודל לכולנו, הוא הוכחה חיה לכך שעבודה קשה והתמדה משתלמים ושכדאי ללכת עד הסוף כדי להגשים את החלומות שלך", מספר אור אזולאי, יו"ר אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה. "חוץ מזה שהוא אדם מיוחד וחכם בצורה יוצאת דופן, הוא תמיד פתוח לכל הערה ומוכן לעבוד קשה ולהשתפר לטובת המועדון והסטודנטים בכללם, תמיד עם חיוך ומפזר אווירה טובה ואהבת חינם סביבו. אני יכול לומר בלב בטוח שהוא אחד מעמודי התווך אצלנו, והאגודה לא הייתה אותו דבר בלעדיו".

בצד מהפיכת השחמט שקידם באוניברסיטה, שביט הספיק גם ללמוד בה. בימים אלו הוא משלים שש שנים באוניברסיטת אריאל, שבהן הספיק לסיים תואר ראשון ושני בהצטיינות במדעי המחשב ומתמטיקה, לשמש כמתרגל ותיק בכמה קורסים בסטטיסטיקה והסתברות במקצועות ההנדסה, ובנוסף לכך הוא גם אחד מהמורים הפרטיים היותר מבוקשים באוניברסיטה. ואם לא די בזה, פוסטים ויראליים ברשת על שלל נושאים, החל משחמט ועד עצות מסדנאות NLP, הפכו את צחי לאחד הסטודנטים המוכרים ביותר באוניברסיטת אריאל, ויש רבים שכבר מכנים אותו "הסטודנט המוכר ביותר באוניברסיטה".

עם ספר בלינארית אל הפסיכיאטר

ההצלחה, האהדה וההכרה שצחי מקבל היום, מכסות על חוויות שונות בתכלית מעברו. חיוכו התמידי וצחוקו המתגלגל לאורך כל הריאיון נקטע כאשר הוא נשאל היכן היה בצבא. הצבע בפנים קצת משתנה והדיבור נהפך מדוד יותר כאשר הוא מדבר על הצו ראשון, שם אובחן על ידי הצבא כסובל מתסמונת אספרגר - לקות התפתחותית על הספקטרום האוטיסטי. "כל השנים בישיבה התיכונית רציתי קרבי", הוא נזכר בכאב, "אנשים דיברו על קרדיטים: נלך לגולני. אני אמרתי: לא אכפת לי מה, אני רוצה קרבי. הקב"ן אבחן אותי כאספרגר. בתחילה הוא נתן לי את המכתב ואמר: קח את המכתב, אסור לך לפתוח אותו, רק בבית כשאתה מגיע להורים".

כאשר פתח את המכתב, צחי גילה שקיבל זימון לפסיכיאטר. "הפסיכיאטר אמר לי שהוא נותן לי פרופיל נמוך, והוסיף שהקב"ן אבחן אותי עם אספרגר. הוא דגל בכך שאני אקבל פטור. ההורים שלי ניסו לשכנע אותו, ואמרו לו שאני בחור רציני עם ממוצע בגרות 102 וחמש יחידות בתנ"ך, היסטוריה, מתמטיקה ומחשבים. הם ביקשו שאולי אלך לעשות תפקיד של מחשבים בצבא או תפקיד אחר במסגרת העתודה. אבל הוא לא רצה אותי. הוא ענה: תשמעו, בשביל להתקבל לעתודה צריך לעשות טירונות, ובטירונות ינצלו אותו כבחור עם תסמונת, מה עוד שיש לך גם פרופיל נמוך ולא תתקדם בצבא".

"אני חושב שזה לא לגיטימי", אומר צחי עם דמעות בעיניים. "לקחת בן אדם שכיום מתרגל באוניברסיטה ומרים שם את השחמט ולתת לו פטור מהצבא, אני חושב שזה קודם כול הפסד לצה"ל". נושא הפטור מהצבא בוער לצחי במיוחד, כי הוא נוגע בנושא הכי חשוב לו: הרצון להכיר בת זוג. "כשמגיעים לדייט אתה צריך לענות על השאלה למה לא עשית צבא. אתה תשקר? אני אומר שלא עשיתי מסיבות רפואיות", הוא אומר בכאב.

משם סיפור חייו של צחי השתנה באופן ניכר. "הלכתי אחר כך ללמוד בישיבת ההסדר אורות שאול בראשותו של הרב יובל שרלו. הייתי בטוח שאסיים מסלול הסדר, אבל בניגוד לבית הספר ולישיבה התיכונית, ששם הייתי במצב חברתי מעולה והיו לי חברים טובים, שם לא היה לי כל כך טוב. אהבתי את הרבנים, אבל ראיתי את ההורים פעם בשבועיים ועם החברה פחות הסתדרתי. זו הייתה תקופה של משברים. אחרי חצי שנה החלטתי שאני עוזב". בגיל שמונה עשרה וחצי צחי מצא את עצמו בלי ישיבה ובלי צבא, ומשבר רודף אחרי משבר.

"המצב החדש וההלם שיצר את התקופה הזאת של המשברים, גרמו לראש הישיבה התיכונית שלי, הרב שי פירון, להמליץ לי ללכת למרפאת קשת, כדי לבדוק אם יש לי אוטיזם ואם אני על הספקטרום". בעצתו הגיע צחי למרפאה. "בגיל 19 לקחתי כדורים, וזו הייתה תקופה מטושטשת בחיים שלי. הפסיכיאטר שם אמר להורים שלי שלדעתו אני אפילו לא אצליח ללמוד באוניברסיטה, ואבחן אותי כסובל מאוטיזם קל עם OCD".

צחי עצמו כלל לא מאמין באוטיזם שמייחסים לו. "אני מאמין שאוטיזם קשה הוא כן תופעה שקיימת, כי אחי הוא אוטיסט שלא מדבר. אוטיזם קל - אני לא מאמין בזה. בן אדם שלא מדבר כמו אח שלי - זו מחלה. אבל להגיד על בן אדם כמוני, שהיו תקופות שלא הלך לו, שהוא אוטיסט - בזה אני לא מאמין. הכול עניין של תקשורת בינאישית. תקשורת בינאישית זה משהו שאתה יכול לפתח, כמו שאני העצמתי את עצמי והתקדמתי בעזרת סדנאות NLP".

למרות כל הקשיים שעברו עליו באותם השנים, צחי בחר שלא להתייאש. במשך חצי שנה היה משחק בסוגי ספורט שונים במגרשים ביישובו, עד שפגש חבר מגיל תשע שהיה איתו בחוג שחמט. "הוא אמר לי: אנחנו עושים פה אימון של 'אחריי', ארגון הכנה לצבא. אתה בא להצטרף? שירות צבאי כבר לא יהיה לי, אבל זה להשלים קצת". חצי שנה קיים צחי אימונים של הכנה מנטלית ופיזית.

"הייתי שם עם הכושר הכי טוב. היינו עושים ריצות ולא לכולם התחשק. היינו עושים 42 קילומטרים. פתאום אתה מגלה את עצמך מוביל אנשים חדשים. היה לי ממש כיף, והחצי שנה הזאת כללה טיולי אופניים והרים". התקופה הזאת הצמיחה אצל צחי את התקווה, ומדריך שהיה איתו באימון המליץ לו שכדאי לו להגיע לאוניברסיטת אריאל. "התקבלתי לאוניברסיטה למדעי המחשב ומתמטיקה, ומפה החיים שלי השתנו. מבחינה חברתית, ב"ה, החברה באריאל זה משהו מיוחד. מלא חבר'ה באווירה כיפית אוכלים ביחד, והמגורים ביחד בקרוואנים במעונות".

המקפצה הנוספת הייתה השנה השנייה בתואר. "הצלחתי בלימודים, ומהשנה השנייה התחלתי לפרסם את עצמי מפה לאוזן, ותוך תקופה קצרה לא היה שבוע שמישהו לא ביקש ממני שיעור פרטי. ואז פתחתי לראשונה קבוצה של מורים פרטיים, אנשים הצטרפו לקבוצה ונוצרה רשת מורים. זה התחיל מ-20 שקל לשעה, והיום 70 שקל לשעה בתור מורה פרטי".

שבועיים לאחר מכן הגיע שדרוג נוסף: "יחיאב סבג מאגודת הסטודנטים פנה אליי וביקש שאכתוב להם חוברת בלינארית. בתום תקופה קצרה כתבתי ספר של 150 עמודים בלינארית". הבשורה שימחה במיוחד את ההורים של צחי. "אמא שלי באה למרפאה של הפסיכיאטר שאמר שאין לי סיכוי להגיע לאוניברסיטה, והראתה לו את הספר שלי. הוא היה בהלם! לא היה לו מה לומר!"

מה התקופה הזאת עשתה לביטחון העצמי שלך?

"אתה פשוט מרגיש שאתה נושם מחדש. התקופה באוניברסיטה נתנה לי אוויר ולקחה אותי למקום של מישהו שרודפים אחריו. מבן אדם שלא יודע מה יהיה איתו והמנקה ברחוב ביישוב שלי, שערי תקווה, היה שואל אותי מה אני עושה בחיים, היום אני נמצא במצב שאני לא יכול לענות לטלפונים מרוב עומס. ממצב שאף אחד לא מכיר אותי, להיות הבן אדם הכי מוכר באוניברסיטה. היו כמה שנים שהאמנתי לכל מה שהרופאים סיפרו לי, כי הם רופאים. עכשיו נפל לי האסימון".

תעשה זום אאוט על החיים

צחי נולד וגדל בשערי תקווה במשפחה חילונית. אביו שמשון, כיום בפנסיה, היה בעברו טכנאי מחשבים ועבד בטקסטיל. לאמו, הדסה אסתר, היא אחות במקצועה. "אבא ואמא שלי עוזרים לי מדי פעם לארגן את תחרויות השחמט, ואבי אף משחק באחת מקבוצות הליגה של האוניברסיטה. ההורים שלי תמיד תמכו בשחמט וחשבו שזה תחום חשוב להתפתח בו, ומאבי בעיקר ירשתי את הכמיהה לשחמט".

ההתלהבות המשפחתית מהשחמט הובילה את אביו ללמד אותו לשחק כבר בגיל ארבע, ובגיל תשע צחי כבר החל לשחק במועדון בשערי תקווה. מי שזיהה את הפוטנציאל היה חגי פרנק, שמיהר לחטוף אות למועדון השחמט באלקנה, ועד גיל 17 זכה שביט בפרסים רבים בתחרויות בין-אישיות וקבוצתיות בישראל. כיום הוא מחזיק באמתחתו 20 גביעים ו-20 מדליות, מתוכם שש פעמים אלוף יהודה ושומרון, וזכייה עם המועדון באלקנה במקום השני באליפות הארץ למועדונים עד גיל 14.

גם באמונות והשקפות עולם, צחי מעולם לא היה ילד שגרתי. אומנם לימודיו בבית הספר היסודי ובחטיבת ביניים אורנית היו לפי התוכנית, אבל אז הגיע הגירוש מגוש קטיף, שבעקבותיו חזר בתשובה. "דרך אלקנה הכרתי את הציונות הדתית, וראיתי בהם משהו יותר קהילתי וביתי. הרבה שנים זה משך אותי, אבל הטריגר היה בגוש קטיף. הייתה הרגשה שהולך לקרות פה אסון לעם שלנו, ואפילו המדריך שלי בשחמט נכנס לכלא על סירוב פקודה. אחרי כל התקופה של הקיץ, שראיתי אנשים עם סרטים כתומים והערצתי אותם, נכנסתי לכיתה ז' בבית הספר באורנית ולא ראיתי אותו דבר. אתה נכנס ללו"ז אחר. אמרתי לעצמי: יש משהו מעלינו. יש עם, יש דורות. היה פה עם שיצא לגלות וחזר. בבר מצווה כבר התחלתי לשמור שבת".

מאז הבר מצווה החל צחי לשמור שבת ולקיים מצוות בהדרגה, ולאחר כשנתיים מצא את עצמו חובש כיפה, מקיים מצוות באופן מלא ונרשם לישיבה התיכונית בכפר גנים. "לא כולם בדרך אהבו את זה, ואני שלם עם זה. המסר שלי הוא שתמיד תלך עם מה שאתה מאמין. אבא שלי לא דתי ואמא שלי שומרת שבת ומסורתית, היא חזרה בתשובה בעקבותיי. יש לנו משפחה מאוד מגוונת", הוא אומר בסיפוק ובחיוך.

בשנים האחרונות יש הרגשה שמסלול חייו של צחי נמצא על גל חיובי. "כשאתה נכנס לשיעורים בתור מתרגל אתה מגלה שמעריצים אותך. בשיעורים הראשונים אתה לא קולט באיזה מעמד אתה נמצא ונותן את המאה אחוז שלך. גם בשיעורים שלא הספקתי, העליתי להם את כל החומר, יצרתי בעצמי שאלות וגרמתי לחומר להיות מובן. הכי חשוב זה התקשורת עם הבן אדם, זה הבסיס. אתה יכול לדעת טוב את החומר, אבל אם לא תדע להעביר אותו - מורה פרטי או מתרגל לא תהיה. אין פה משחקים. אם אני מתרגל לא טוב - לא ייקחו אותי, באופן הכי ברור".

לא רק צחי מעיד על עצמו, מתברר שככה חושבים גם המרצים והסטודנטים, אשר דירגו אותו בשביעות רצון גבוהה מאוד. "צחי הוא אדם מאוד רציני ומתרגל בכמה קורסים. רוב האנשים מנסים להשקיע כמה שפחות ולהרוויח כמה שיותר, והוא לא כזה", מתאר ד"ר אפרים שמרלינג מהמחלקה למתמטיקה באוניברסיטת אריאל. "סטודנטים מאוד אוהבים אותו ומרוצים ממנו יותר מאחרים, קשה להגיד עליו משהו שלילי. גם חכם ורציני, וגם מבחינה מוסרית מאוד עוזר לחברים שלו". שמרלינג מגלה לנו שבכירי המרצים המליצו לו להמשיך ללימודי דוקטורט. "הוא מתכוון להמשיך את הלימודים לתואר שלישי ואני אהיה המנחה שלו. אני חושב שיש לו סיכוי טוב להצליח גם בזה".

במקביל להצלחות בלימודים צחי מקדם את מועדון השחמט באוניברסיטה, ומכהן כשופט שחמט באליפויות הארץ לנוער בגילים השונים וכסגן המנהל במועדון אליצור אלקנה. "בתחילה שילבתי אותו כעוזר שופט, ואחר כך נתתי לו להדריך בקייטנה. מבחינה שחמטאית הוא תמיד היה ונשאר גאון", מעיד חגי פרנק, מנהל המועדון וסגן יו"ר איגוד השחמט בישראל. "הוא עבר מבחנים ונבחר להיות שופט מוסמך באיגוד השחמט. לקחתי אותו לתחרויות לנוער בישראל, והוא תמיד רגוע ושקול ועובד נורא קשה. כל כך אכפת לו מההצלחה של הילדים בשומרון, שהוא נוסע עם הילדים של אלקנה כל פעם לתחרות מאוד רצינית ברמת גן, במקביל לליגה באוניברסיטת אריאל שהוא מנהל".

לאחרונה הוזמנו השניים לשדולה המקדמת שחמט בכנסת, שאורגנה על ידי חבר הכנסת והאלוף במילואים אלעזר שטרן. בשדולה הוצג גם מועדון השחמט באריאל ונידון רצון הסטודנטים לנקודות זכות. "בהתחלה לא נתנו לי את זכות הדיבור", מספר צחי. "לקחתי פתק ובו כתבתי שאני מסטרנט ומנהל מועדון חדש ואשמח להציג משהו שבוער למועדון, והעברתי לעוזרת יו"ר השדולה, ח"כ טלי פלוסקוב. בתחילה היא לא נענתה להצעתי, אבל בהמשך היא השתכנעה שהדבר חשוב ונתנה לי את זכות הדיבור - ואז הסברתי את חשיבות נקודות הזכות בשחמט לאוניברסיטה. פרופ' אלכסנדר דומושניצקי מאוניברסיטת אריאל, שישב לידי, נתן את מספר הטלפון שלו כדי שיוכל לעזור לי לקדם את הקורס".

פעילות זו, כמו גם הישגים נוספים של צחי, הצליחו להפעים במיוחד את מדריכו, חגי. "בדברים מסוימים הוא עבר אותי. הוא צעיר ומוכן לנסות דברים חדשים. בדברים רבים שהוא יזם ואני לא האמנתי בהם, הוא צדק ואני טעיתי".

צחי, מה החלום שלך?

"אני רואה את עצמי בבית בשומרון יחד עם בת זוגי מהמגזר הדתי-לאומי. עולם שנע סביב הקריירה – ניהול מועדונים בשומרון - ובערב בית ומשפחה, שכשאני אגיע אליה אני אדע מה היא, כרגע אני יכול לחלום".

באופן פרדוקסלי כולם מעידים עליו שמה שמוביל אותו להצלחות בשנים האחרונות, הוא דווקא יכולת התקשורת שלו עם אנשים ויחסי האנוש, דבר שהרופאים טענו שבו הוא לוקה בחסר. מסתבר שלא משנה מה האבחונים העידו עליו, דבר אחד בטוח: צחי מצליח לעמוד בכל היעדים שהוא מציב לעצמו, ומשאיר את כולם פעורי פה.

"לכל אחד יש קושי, החוכמה היא לא להסתכל על כאן ועכשיו, ואז להתחיל לשאול שאלות. זה כמו השאלה: איפה אלוקים היה בשואה? בן אדם לא צריך לא צריך לשאול על אירוע ספציפי. כי כשמסתכלים על אירוע ספציפי זה חור שחור. צריך לעשות זום אאוט, ואז תראה שאלה תהליכים ודברים שקורים בהשגחה פרטית. כנראה הייתי צריך שהצבא יזרוק אותי כדי שהיום אני אלמד המון סטודנטים ואצליח בשחמט. בלי זה, כל הדברים שקורים היום לא היו קורים".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "קביעת הפרופיל הרפואי בתהליך הגיוס לצה״ל, נעשית לאחר עיון במסמכים רפואיים וכן על סמך בדיקות פיזיות ונפשיות. על מנת לאפשר לכל אזרח למצות את שירותו הצבאי, צה"ל מעדכן את המבחנים הרפואיים לכשירות לשירות צבאי מעת לעת. יש לציין כי כאשר המצב הרפואי אינו מאפשר גיוס, צה״ל נוקט במדיניות קליטה התנדבותית רחבה".

לתגובות: [email protected]