עופר ברקוביץ
עופר ברקוביץPhoto by Noam Revkin Fenton/Flash90

"שמחים שבאת", "מימי טדי קולק לא הסתובב פה איש עירייה", "אנחנו זקוקים לשיתוף פעולה עם העירייה". חודש מרץ, שעת צהריים, "down town" - רחוב סלאח א-דין. אלו רק חלק מהאמירות שנשמעו שם בסיור שערכתי. כן, קורה משהו במזרח העיר. התושבים כבר אינם מהססים לומר בגלוי ובביטחון שהם מעוניינים בקשר עם העירייה. הם מבינים היום, יותר מתמיד, שהכרה בעיריית ירושלים היא מחויבת המציאות. הדברים שאמר לנו שייח' ארהאם, שאותו פגשנו במקרה במהלך הסיור, גם המחישו יותר מכול כי הלך הרוח הולך ומשתנה. ההבנה ששיתוף פעולה אמיתי מצריך את הרגעת הרוחות בהר הבית ונכונות לתכנן ביקור רשמי של נציגי העירייה בשועפאט. הם אף מעיזים ומשמיעים ביקורת גלויה על הרשות הפלשתינית, שמונעת מהם באופן עקבי להצביע בבחירות ולקחת חלק בפעילות המוניציפלית. הם מכירים בזכותם לשירותים עירוניים כתושבי ירושלים.

ואולם לא רק הרשות, ואף ארגוני טרור כמו חמאס, מנסים את כוחם בהשתלטות על עוגנים במזרח העיר. במקביל קיים ניסיון טורקי להשפעה במזרח ירושלים. החל מרכישות בתים ובתי עסק, סחורה טורקית, שלטים של ארגוני סיוע טורקיים ודגלי טורקיה שמתנופפים. בעל חנות אחד סיפר לי שקיבל הלוואה נוחה מגורמים טורקיים לצורך שיפוצים. טורקיה אף בחרה לפתוח מרכז תרבות קונסולרי רשמי במזרח העיר. ואולם, תושבי מזרח העיר כבר מבינים את המגמה ואת הניסיון להרוויח על גבם יתרון במאבק מדיני רחב מכפי מידותיהם, וצר מכדי להעניק מענה אמיתי לצורכיהם.

וצורכיהם רבים. החל מפיתוח תשתיות חיוני וכיתות לימוד, עובר דרך הניקיון והתברואה וכלה בצורך הדחוף בפיתוח כלכלי. הצרכים הללו פוגשים את האתגרים הכי משמעותיים של מדינת ישראל, ועיריית ירושלים, במזרח העיר: הגברת המשילות והריבונות הישראלית, יעילות האכיפה והמלחמה בפשיעה ההולכת וגוברת, ושילוב בתעסוקה, לצמצום מימדי העוני בעיר. הדרך היחידה להתמודד עם האתגרים הללו כרוכה במישרין בהשקעה ארוכת טווח, יסודית ונבונה במזרח העיר. כל השתהות מחמירה את המצב והמצב כבר מזמן בכי רע.

76 אחוזים מתושבי מזרח ירושלים מצויים מתחת לקו העוני, רובם המכריע (כ-85 אחוזים) הם ילדים, 37 אחוזים ממשקי הבית מטופלים בלשכות לשירותי הרווחה, ההכנסה הממוצעת לנפש לחודש נמוכה מאוד - 40 אחוזים מההכנסה לנפש של תושבי מערב העיר (1,956 שקל לעומת 4,856 שקל), התשתיות הפיזיות והחברתיות בכל השכונות רעועות ביותר. נתונים אלו הופיעו בדו"ח מבקר המדינה ממאי 2018. החלטת הממשלה להשקיע 2.1 מיליארד שקלים לטובת תושבי ירושלים עוד תקועה בצינורות, ויש חובה גדולה לוודא שכספים אלו יושקעו במקומות הנכונים במזרח העיר.

זו ההזדמנות לחזק את הריבונות במזרח ירושלים, בזירה המקומית ובזירה הבינלאומית. זאת עת לא רק שהתושבים מדברים על שינוי בגלוי, אלא שמדינת ישראל זוכה להכרה בריבונותה על ירושלים מארצות הברית, השחקן המרכזי במגרש.

אם נמשיך לגרור רגליים ונאפשר לטורקיה, לרשות הפלשתינית ולגורמים אסלאמיים קיצוניים נוספים להמשיך ולחזק את השפעתן במזרח העיר, נאבד את האחיזה המהותית בחלק הזה של העיר ובקרב 327,000 תושבים בתוכה. חמור מכך, בהזנחה זו נאפשר הסתה ופגיעה באינטרסים החיוניים לנורמליזציה. וירושלים זקוקה לנורמליזציה הזאת יותר מכול.

הגיע הזמן לנהל שיח עם התושבים במזרח העיר. שיח עקבי, כן, מקצועי. שיח של בניית אמון בין המנהיגות במזרח העיר ובין המנהיגות העירונית. רתימת התושבים, במקביל להכרה הבינלאומית, היא המפתח לירושלים מאוחדת באמת.

פרט לכל אלו, הגיע הזמן לעשות מעשים. להפנות תקציבים לאכיפת החוק, לייעול השירות לתושב ולאיכות המרחב הציבורי בשכונות. הגיע הזמן למפות את הבעיות הכואבות ביותר לתושבים, למצוא פתרונות ולחתור בתוכניות עבודה סדורות ויעדים מדידים לצמצום הפערים.

בעשר השנים האחרונות פועלת תנועת התעוררות בראשותי לקידומה של בירת ישראל, ירושלים, כעיר מאוחדת ומאחדת, שבה לכל תושב ולכל קהילה יש מקום. ואולם, החזון הזה חייב להתחיל מממשלת ישראל ומעיריית ירושלים, בהבנה שמזרח ירושלים עומד על סיפו של חלון הזדמנויות נדיר להכרה בריבונות הישראלית המוניציפלית. הכרה שדרכה יהיה אפשר להביא סוף סוף נורמליזציה לבירת ישראל. נורמליזציה של חיי כלכלה משגשגים, תרבות עשירה ועוצמה חברתית של שיח קהילות ותרבויות לצד מגוון וייחוד.

הכותב הוא יושב ראש תנועת התעוררות וחבר מועצת העיר ירושלים