"הרגשות מעורבים בצורה קיצונית כל כך"
"הרגשות מעורבים בצורה קיצונית כל כך"Photo by Yonatan Sindel/Flash90

"זאת סגירת מעגל בשבילנו, בשביל המשפחה והחברים. מבחינתנו זה מעגל חיים שנסגר עכשיו, כשהספקות, לפחות חלקם, הותרו", אומר ל'בשבע' הסופר אבי רט, החברותא של רס"ל זכריה באומל הי"ד שגם לחם לצידו בקרב סולטן יעקוב, דקות לאחר פרסום הבאתו של באומל לקבורה.

מה ההרגשות עכשיו?

"זאת הצפה גדולה של רגשות. הר געש של רגשות. המון דברים עוברים לנו כרגע בראש מכל כיוון, חיובי ושלילי. קשה לי עוד לסדר את הרגשות ולמצוא את המילים. הכול מעורבב כרגע. זה רגע שכל כך הרבה שנים חיכינו לו, וצריך עוד זמן לעכל אותו".

איך אתה זוכר את זכריה?

"את זכריה הכרתי לראשונה בישיבת הכותל, וזכיתי ללמוד איתו תקופה קצרה. הוא היה חבר טוב. מאוד נחמד, מאוד מאיר פנים. הוא היה ספורטאי נפלא, וכיאה לאמריקאי במקור, גם שחקן כדורסל טוב. היינו הסדרניקים בני 18, צעירים, נמרצים, אנרגטיים וחדורי מוטיבציה".

"רגע מטלטל ומרגש שאי אפשר להסביר"

מתוך שלושים טנקים, חזרו עשרה

באומל נולד בניו-יורק ועלה לישראל בגיל עשר עם משפחתו. את מסלול ההסדר החל בישיבת הר עציון ומשם עבר לישיבת הכותל, שדרכה התגייס למסלול ההסדר. לקראת סיום שירותו בצה"ל פרצה מלחמת לבנון הראשונה. לקראת סוף המלחמה, שעות לפני הפסקת האש, התרחש אחד הקרבות הקשים ביותר במלחמה – קרב סולטן יעקוב, שלווה במחדלים קשים, מודיעיניים ופיקודיים. תצפיות לא מעודכנות הן בין היתר מה שהוביל את חטיבת 362 לתוך מלכודת אש. במשך אותו הלילה ועד לשעות הבוקר ביום שישי, 11 ביוני 1982, נלחם הגדוד על חייו, כשהוא מכותר על ידי כוחות סורים שתקפו לכל אורך הקרב. לאחר שעות ארוכות, עם נפגעים רבים לכוחותינו, הצליח הגדוד להיחלץ מקו האש. רק אז התבררו מימדי האסון. 20 נופלים, 30 פצועים ושלושה נעדרים – זכריה באומל, יהודה כץ וצביקה פלדמן – נרשמו לכוחותינו. כל זה כשקילומטרים ספורים משם ממתינים לפקודה מאות טנקים של צה"ל. השבוע, 37 שנים אחרי נפילתו, הוחזרה גופתו של באומל ארצה.

"הרגשות המעורבים כל כך קיצוניים במקרה הזה", אומר הרב ברוך וידר, ראש ישיבת הכותל שלחם בקרב. "מצד אחד זהו כאב לב גדול וההכרזה היא בדמע, ומצד שני אי אפשר שלא לומר: זה היום עשה ה' על ידי מדינת ישראל, חיכינו לו".

מה התחושות מהיום הזה?

"התחושות הן שעם ישראל זוכר את לוחמיו, ולא יפקירם, ויעשה הכול כדי להחזיר אותם הביתה. באמת שאין מה לומר חוץ מאשרי העם שככה לו, אשרי העם שזהו צבאו".

ננסה לחזור לרגע לקרב. מה אתה זוכר שהיה שם?

"היינו גדוד של בני ישיבות ההסדר. הגדוד הורכב מתלמידי ישיבות הכותל, כרם ביבנה, שעלבים", נזכר הרב וידר בכאב. "המשימה שלנו הייתה לעשות חסימה על כביש ביירות-דמשק. בדרך היינו אמורים לעבור דרך מתחם ענק במקום שנקרא סולטן יעקוב. אלינו לא הגיע המודיעין שהמתחם היה מלא. נכנסו למארב. ככל שעברו השעות בלילה ראינו שהקרב רק הולך ומסתבך. הקרב התחיל קצת אחרי חצות. היינו בתוך מלכודת אש, ובבוקר נאלצנו לסגת".

מתי הבנתם שיש נעדרים בקרב?

"כשיצאנו מהקרב, הטנקים חנו במגרש מול התאג"ד. עמדנו למסדר, כדי להעריך את הכוחות. היינו שם רק שמונה צוותים. הגדוד מנה שלושים טנקים בתחילת הקרב, חזרו רק עשרה. זה היה מחזה נוראי, לראות שכל כך הרבה חסרים. לאט לאט התחילו לחזור עוד חיילים, חלק הגיעו עם טנקים, חלק בלי, חלק חזרו פצועים וידענו שחלק גם נהרגו. בהתחלה החברותא שלי, הרב דוד תורג'מן, ראש ישיבת דימונה, לא חזר עם כולם. אני זוכר שעמדתי בצד ודמיינתי מה ההספד שאני אומר בלוויה שלו בדימונה. היינו בטוחים שהוא נפל יחד עם חיילים נוספים. ברוך ה' הוא חזר במהלך היום. היו כאלה שידענו שהם נפלו, היו כאלה שחזרו במהלך היום, ולצערי יש כאלה שעד היום עוד לא חזרו".

מתחת לאף של דאע"ש

מאז הקרב ניהלו המשפחות מאבק ארוך שנים כדי לגלות מה עלה בגורלם של הנעדרים. "אלה היו שנים ארוכות של מאבקים והמון גבורה של המשפחה", מעיד רט. "האבא יונה ז"ל, האמא מרים וכל המשפחה לחמו כמו אריות. הסתובבנו – המשפחה, וגם אני ועוד חברים אחרים – במהלך השנים בכל העולם בשביל לנסות להשיג מידע, לדחוף לפעולות, הפגנות, הסברה ומה לא. 37 שנים זה הרבה מאוד זמן".

ובמהלך הזמן הזה כל פעם הגיעו רמזים שונים.

"היה הכול מכול כול. שמועות, עדויות, רמזים. אבל כל עוד לא היה משהו ברור, ראיה מוצקה, לא היה שום דבר מוחלט. עכשיו זה השתנה".

על פי מה שמותר לפרסום בזמן סגירת הגיליון, ועל פי מה שנאמר במקורות זרים, גופתו של באומל הגיעה לארץ בתחילת השבוע, לאחר מבצע ארוך ומשולב שכל זרועות המודיעין הישראליות היו מעורבות בו. מי שסייעה רבות במבצע, ולמעשה לקחה בו חלק מרכזי, היא רוסיה. לאחר מלחמת לבנון הראשונה הועבר אחד הטנקים הישראליים שנשאר בשטח לידי רוסיה, והוצג במוזיאון השריון קובינקה שליד מוסקבה. בשנת 2016 הסכים נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לבקשת ראש הממשלה נתניהו והעביר את הטנק לישראל. מאותו רגע החל להתגלגל מבצע 'זמר נוגה', במטרה להבין היכן קבורים הנעדרים. על פי הידוע בשלב זה, ליד גופתו של באומל נמצאו הציצית שלבש וכן הסרבל שלו. על פי פרסומים זרים, בשלב זה נמצאות עוד כ-20 גופות בתהליכי זיהוי, במטרה לזהות אף את שני הנעדרים הנוספים. אמש (רביעי) בשעות אחר הצהריים התבצע הזיהוי הסופי, והוא אושר על ידי הרב הצבאי הראשי, הרב תא"ל אייל קרים.

רמז מרכזי לקיומו של המבצע ניתן לפני כשנה, כאשר לאחר הפלת המטוס הרוסי אמר דובר משרד ההגנה הרוסי, בין שאר דבריו, כי כוחות של רוסיה נמצאים בקרקע ומחפשים חלקי גופות לבקשת ישראל ובאישור אסד. השטח המדובר היה באותם ימים תחת כיבוש כוחות דאע"ש, כאשר חייל רוסי אף נפצע מחילופי אש מול ארגון הטרור. באותם ימים הדברים הללו עברו מתחת לרדאר הציבורי, אלא שעכשיו הם מקבלים משנה תוקף.

בעוד אי אפשר לפרסם את פרטי המבצע עצמו, הפרסומים הזרים נותנים תמונה רחבה יותר. רשת אל-מיאדין דיווחה לאחר הפרסום כי הגופות התגלו בבית עלמין בקרבת מחנה הפליטים ירמוכ, על ידי חוליות של מורדים, שהעבירו אותן לידי רוסיה, והיא זאת שהעבירה אותן לישראל. מקורות אחרים מדווחים שישראל היא זו שנתנה את המידע המדויק היכן הגופות נמצאות, וכיוונה את רוסיה לאורך הדרך.

"שורת מאמצים בוצעו, ובהם פעילויות מבצעיות ומודיעיניות להשבת נעדרי קרב סולטן יעקוב", אמר ראש מחלקת שבויים ונעדרים בצה"ל, סא"ל אבי כאלו. "מאמצים אלה הביאו להשבתו ארצה של לוחם השריון הנעדר, רב-סמל זכריה באומל ז"ל. מדובר במאורע מרגש ואבן דרך משמעותית בפעילות מחלקת השבויים והנעדרים באגף המודיעין. התהליך לא היה יוצא לפועל ללא שותפות אמיתית ורבת שנים של כלל הגורמים בקהיליית המודיעין ובצה"ל, מתוך הבנה של חשיבות המשימה, ומחויבותם העמוקה של צה"ל ומדינת ישראל להשבת לוחמיה משדה הקרב".

המכון לרפואה משפטית מסר לאחר פרסום זיהויו של באומל: "במסגרת המאמצים להשבת נעדרי קרב סולטן יעקוב, הועברו למכון הלאומי לרפואה משפטית שרידי חללים, במטרה לקבוע האם מדובר בחללים הישראלים. שילוב היכולות המדעיות והטכנולוגיות במכון לרפואה משפטית, בתחומי הרפואה המשפטית, מעבדת דנ"א ומעבדה אנתרופולוגית, הובילו לזיהוי חיובי של רב סמל בכיר זכריה באומל ז"ל, ולחשיפת ממצאים פורנזים שאיפשרו לשפוך אור על אופן וסיבת המוות של המנוח. הניסיון הרב ושיתוף הפעולה ההדוק והייחודי בתוך המכון בין הרופאים המשפטיים, האנתרופולוג ומומחי הדנ"א, הם שהובילו לקביעות מדעיות הקושרות את נסיבות המוות וזיהוי החלל באופן ודאי, על אף הקושי והאתגר המקצועי הכרוכים במשך הזמן והתנאים שחלפו מאז העדרו".

ד״ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית, הוסיף כי "המכון רואה זכות גדולה לקחת חלק במאמץ הלאומי משולב הכוחות עם צה"ל וגורמי הביטחון, להחזרת הנעדרים והשבויים הביתה".

בשלב זה לא ידוע מתי יובא באומל למנוחות, ומה עלה בגורל שני החיילים הנוספים שעדיין נעדרים, 37 שנים אחרי נפילתם.