בית הנשיא: לימוד התנ''ך הוקדש לעמוס עוז ז''ללע"מ. צלם: אבי קנר. מקליט: אורי בוזגלו

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין אירח הערב (ראשון) את חוג התנ"ך ה-23 של מיזם 929, המציע קריאה קבועה בתנ"ך מזווית חברתית-ישראלית.

המפגש עסק בנושא "מעבדות לריבונות- פתיחה לספר יהושע". האירוע הוקדש לזכרו של עמוס עוז ז"ל, והשתתפו בו נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, הרב בני לאו מראשי המיזם, הסופר א.ב יהושע, בני משפחתו של עמוס עוז ז"ל ונציגי עמותת "אור למשפחות שכולות".

במהלך האירוע ביצע הזמר אלון עדר משיריו - "קצת אהבה לא תזיק" ו"שיר לאמא".

"אני נרגש לפתוח את המפגש הזה שמוקדש כולו לעמוס עוז, וצריך לומר עליו זכרו לברכה, אבל קשה, קשה נורא לדבר עליו בלשון עבר, משום שהוא ומילותיו ועיניו החדות והטובות ספוגים כל כך בדברי ימיה של הארץ הזו", אמר ריבלין.

''הנה אנחנו עומדים רגע לפני הכניסה לארץ המובטחת עם פתיחתו של ספר יהושע, ועל ספה של הארץ, מבקשים לדון במעבר מעבדות לריבונות. במעבר מעם נודד לעם עם ארץ, עם אחריות. וכדרכו של עולם מצטלבים להם הערב הרגע שלפני הכניסה לארץ, עם הרגע שלפני בחירות.

''יש משהו יפה בסמיכות בין השניים. בנטילת האחריות שלוקח על עצמו עם כשהוא נכנס לארץ משלו, שבה לא ירדו לו מן ושליו מהשמיים והוא יצטרך לדאוג לצרכיו, לאחריות שייטלו על עצמם בעוד יומיים כל אזרח ואזרחית כשימלאו את חובתם הדמוקרטית ויבחרו בנציגיהם, נציגי הריבון. ובהצטלבות הזמנים הזו אני מבקש להקדיש כמה מילים להבדל שבין ריבונות, לתודעת ריבונות. ריבונות מעניקה לעמים, ולמדינות שהקימו את האפשרות והחובה לעסוק בגיבוש ובפיתוח עצמי. אבל תודעת ריבונות היא זו שמאפשרת לעמים שקט, שקט שדרוש להם כדי שיוכלו להתבונן לא רק החוצה אלא גם פנימה. להתבונן באומץ על עוולות על תהליכי פיצול ופירוד לקחת עליהם אחריות ולייצר תהליכי תיקון''.

הנשיא סיפר כי ''לא מזמן צפיתי בסדרה "מעברות" שמביאה את סיפורו של אחד המפעלים הגדולים והשנויים במחלוקת בתולדות מדינת ישראל. חומרי הארכיון, והעדויות שנשמעו מטלטלים. יש לנו עוד כל כך הרבה מה ללמוד, וכל כך הרבה לקחים להפיק, מהפרק הזה בתולדותינו. משמעותה של תודעת ריבונות, היא להרגיש שהאדמה בטוחה תחת רגלינו. שקיומנו אינו מוטל בספק. וכשהאדמה בטוחה, אפשר לצעוד עליה מרחק רב, ואפשר לעצור ולחשב מסלול מחדש היכן שנדרש, ולראות את מי ואת מה שאולי שכחנו מאחור, ואפשר להיות נדיבים וסובלניים. כשהאדמה בטוחה, אפשר וצריך לעבוד קשה ולוודא, שלכל מי שהוא חלק מהריבונות, יהיה אותו מקום תחת השמש, אותן הזדמנויות.

''במערכת הבחירות האחרונה, יותר מדי סרטונים ומילים וידיעות, השרו עלינו תחושה של פחד. פחד זה מזה, פחד מהעתיד לבוא. נדמה לי שאפשר ללמוד מכך שגם אם ריבונותנו קיימת תודעתנו עדיין איננה לגמרי תודעת ריבונות. כאילו נותרנו במדבר רגע לפני הכניסה לארץ, ואיננו יודעים עדיין לאן נבוא, אל ארץ זבת חלב ודבש או אל ארץ אוכלת יושביה. ואני יודע זוהי ארץ זבת חלב ודבש.

''מכובדי, אין די בקיומה של ריבונות. כשהיא קיימת לבדה, אנחנו עסוקים בלסמן אויבים מתוך צורך להוכיח לעצמנו את ריבונותנו, גם כאשר אין בכך צורך. תודעת ריבונות עליה אנחנו צריכים לתת דעתנו בעת הזאת, היא זו שמאפשרת גם להרים את הראש מההווה, ולגבש חזון שמתבונן רחוק אל העתיד. אני מקווה ומאמין שביום שאחרי הבחירות תחליט ותפעל הממשלה החדשה, לא משנה באיזה הרכב תושבע, גם מתוך תודעת ריבונות. מתוך ממלכתיות ואחריות למדינה היהודית והדמוקרטית היחידה שלנו.

''מי שידע לאבחן את ההבדל הזה בדקויותיו הדקות ביותר, מי שידע לדבר מתוך תודעת ריבונות בטוחה ובוטחת, היה עמוס היקר והמופלא. מתוכה כתב את "פה ושם בארץ ישראל", את "באור התכלת העזה", ויותר מהם, את "שלום לקנאים". בשם תודעת הריבונות הזו כאב, ובשמה דאג וסירב להרפות, ויקד אש. ובשם תודעת הריבונות הזו גם אהב את המדינה, ואת הארץ ואת אנשיה. אהב בכל נפשו ומאודו.

''אני מודה לכולכם שבאתם לכאן היום, ומעל לכל אם יורשה לי, לבולי, המדריך היקר של עמוס ושלי, ולפרופסור פניה עוז-זלצברגר שהיא גם בתו של עמוס, ומילותיה בטקס האשכבה שלו נגעו בכל נפש פתוחה ושומעת ונרשמו על לוח לבנו. תודה לכם, היו ברוכים. יהי זכרו של עמוס, אהובינו, ברוך", הוסיף ריבלין.