מחיר הסמים הקלים
מחיר הסמים הקליםצילום: אוראל כהן, פלאש 90

התקופה המודרנית שמה את הפרט במרכז, לאחר אלפי שנים שחיי אדם היו חסרי ערך גם בעולם התרבותי.

ככל תנועה תרבותית שמהווה אנטי-תזה לזו שלפניה, גם כאן חוותה האנושות תנועת מטוטלת חדה, שלא זו בלבד ששמה את האינדיבידואל במרכז אלא גם בטלה כמעט לחלוטין את המחויבות לכלל.

שמיטת החובות של הפרט כלפי הכלל, הגיעה אפילו לארבע האמות של הבית והמשפחה. הפסיכולוג קרל רוג'רס, הכיר לעולם את עיקרון הטיפול של Client-centered therapy- (=טיפול ממוקד לקוח), ובכך עודד מטפלים ויועצי נישואים לעודד לקוחות להתגרש במקרה של התנגשות בין צרכיו האישיים של הלקוח לצרכי הזוגיות והמשפחה.

המיקוד בצרכי הפרט בא על חשבון המחויבות לכלל. בזרם התרבותי ההומאני קיימת אמת גדולה של מתן חשיבות לאדם, כי באמת האדם הוא נזר הבריאה וגילוי צלם אלוקים, אך ללא הדרכה של תורה, מגיעות תוצאות חמורות ומדאיגות של התגייסות מערכתית לסיפוק צרכי הפרט – גם אלו שנחשבו מאז ומעולם כסטייה ושיגעון – ובפגיעה האנושה ביילודה בכל המדינות המערביות, שכן הטיפול המרובה בילדים פוגע ביכולת ההורים לממש את זכויות הפרט שלהם.

בתהליך של המיקוד התרבותי בפרט ובזכויותיו, הלך והתגלה פן חיובי נוסף והוא הסבת האחריות של הפרט על חייו לעומת העמדה של תירוצים והאשמת גורמים חיצוניים – שמימיים ואנושיים – בתוצאות הלא רצויות בחייו. תפיסת עולם זו מכונה "מוקד שליטה פנימי" או "מעגל ההשפעה" (ד"ר סטפן קובי) ועיקרה, אחריות האדם על ההתנהגות והמצב הרגשי שלו. כשם שהאדם בוחר את מעשיו, כך הוא בוחר את מצבו הרגשי ותגובותיו לסובב אותו. גם החשיבה הכלכלית-קפיטליסטית היא תוצאה של מוקד השליטה הפנימי. זהו, נגמרו התירוצים, הכל בידיים שלך!

תפיסת העולם המבוססת על מוקד שליטה הפנימי, היא דבר מתבקש בתהליכי גאולת ישראל והעולם. היא בנויה על אמון גדול באדם, בכוחותיו וביכולתו להתגבר על מכשולים במסלול חייו. זו תפיסה שמאמינה בבניית הרצון הפנימי של האדם ומשחררת את האדם מאמונות אליליות של כוחות על השולטים בו.

התפיסה של מוקד השליטה הפנימי מאמינה ודורשת מהאדם עמל האישי להשגת מטרותיו לאחר חיפוש הדרך להצלחה. כיום, התפיסה שהולכת וכובשת ב"חקר ההצלחה" היא שהצלחה בחיים איננה עניין ניסי או מקרי שקורה ליחידי סגולה, אלא אסטרטגיה ברורה ומפורטת, כעין מתכון, שאם רק תקשיב לו ותצעד אתו צעד-אחר-צעד גם אתה תגיע להצלחה מסחררת. כי אם מישהו הצליח לעשות את זה, זה אפשרי גם עבורך. התגלה כי "הכוח העליון" להצליח באופן יוצא דופן הוא לא אחר מאשר התבונה האנושית – צלם אלוקים שבאדם (רמב"ם, מורה הנבוכים, ח"א פ"א ; הלכות יסודי התורה פ"ב ה"ב), ואם תדגום את המצליחנים – תדע גם אתה כיצד לקחת את גורלך בידיך ולהצליח.

במסגרת האחריות של האדם על גורלו, קיימת גם האחריות למצבו הרגשי. הקב"ה ברא את האדם עם כוחות ריפוי עצמי. יש לאדם יכולת להשפיע על מצבו הרגשי לטובה ולרעה. האדם יכול להביא את עצמו למצב של שמחה רגעית ויותר מזה – למצב של אושר תמידי על ידי בניית תפיסת עולם אופטימית ופרו-אקטיבית.

הגילוי הזה, שפרץ לעולם במיוחד בשנים האחרונות עם התרחבותה של אסכולות הפסיכולוגיה החיובית והפרודוקטיבית, לא חדש לתורת ישראל. למושגים המוכרים כיום מהפסיכולוגיה החיובית ישנם מקורות קדומים בדברי חז"ל. למשל, הרעיון של "מוקד שליטה פנימי" הוא לא אחר מאשר "אם אין אני לי – מי לי?" (אבות א, יד).

כשהעולם הגיע כבר לבגרות כזו שדורשת מהאדם לקחת אחריות על ניהול מצבו הרגשי, בני האדם הבריאים בנפשם אינם זקוקים לתלות בחומרים כאלה ואחרים כדי להרגיש טוב. יש באדם יכולת טבעית ומולדת להביא את עצמו למצב רגשי חיובי ונעים, ועליו רק ללמוד כיצד להפעיל את עצמו נכון. גם בישראל, ניתן למצוא בקלות בתי ספר ומכללות המלמדים גישות שונות של פסיכולוגיה חיובית, ומקנים לתלמידים יכולות של שליטה וניהול רגשיים ופוטרים אותם מתלות באכילה רגשית, עישון והתמכרויות שונות.

השמועות ברחוב, ובמיוחד בקרב בני הנוער המשתמשים, על כך שהקנביס לא מזיק, אינן מרגשות את פרופ' מרילין יוסטיס, חוקרת בינלאומית של הקנביס, שיודעת להגיד ברורות שהעולם רץ מהר מידי עם הקנביס בלי שידע כמה הוא מועיל ובמיוחד מהן הסכנות הכרוכות בשימוש בו. אך גם אם נגיד שהקנביס אינו מזיק לריאות ולמוח, הוא בוודאי מזיק למשמעת העצמית של האדם ולחופש שלו מחומרים ממכרים. אם יורשה לכל אדם לצרוך קנביס, מדוע שיטרח לפתח תפיסת עולם אופטימית מתוך עמל עצמי?

אם נפרוץ את סכר הדלגליזציה של הסמים הקלים נפטור את האנשים מהעבודה האישית, מהחובה האנושית והמוסרית של פיתוח צלם אלוקים שבאדם שכולל את היכולת לשלוט ולווסת רגשות. אם הדרך ל"אושר" תהיה כה קלה, העולם יישאר רע ומכוער בעיני אנשים רבים מידי, ובמיוחד צעירים שרק עתה יצאו לעולם הבוגר, שלא יטריחו את עצמם לראות את היופי שבעולם, בחיים, בפשטות חיי המשפחה והעם, כי ניתן להרגיש "טוב" עם צינגלה קטנה. כשחייבים להגביר בתמידות את סף הריגוש בחיים, לא ניתן ליהנות משיחה בין חברים, מטיול זוגי בשכונה, ממשחק בכדור עם הילד ומהצלחות קטנות ביום יום.

כשכמות הצעירים המשתמשים בסמים קלים כל כך גדולה, איזה דור יצמח לנו כאן עוד עשרים שנה אם הדבר יהיה חוקי ומקובל? כיצד יחונכו ילדיהם של אותם משתמשים – הדור הבא של אזרחי ישראל? האם העובדה שכה רבים הם המשתמשים ולא ניתן לשים על כולם יד אומרת שיש להתיר את הסמים מכל וכל? האם אין ערך תרבותי-מוסרי-חינוכי לעצם האמירה גם אם לא ניתן לאכוף אותה לחלוטין?