הבקשה של אסיר מס' 34378: לזכור ולא לשכוח

בערב עשרה בטבת השנה (תשע"ט) קיימנו בישיבה במודיעין ערב עיון בנושא זכרון השואה. ביקשתי מאבי שיחי' ר' משה שנוולד שישתתף בערב זה ויספר את סיפור ההישרדות המופלא שלו בשואה.

במשך יותר משעה שיתף אבי את הקהל בסיפורו. נדמה היה שבכל מילה מסיפורו הוא מבקש לחרוט אותה בציפורן של ברזל על הלבבות, למען יחקקו לעד, ולא יתיישנו וישכחו.

השואה ריחפה בחלל ביתנו גם אימי מרת נחמה שנוולד ז"ל היתה ניצולת שואה, מסלובקיה. כשנולדתי ניתנו לי שני שמות, אליעזר חיים. על שם סבא רבא שלי, ר' אליעזר קולקה הי"ד, איש חינוך מסלובקיה שנרצח על ידי הנאצים ביערות, כשברח עם הפרטיזנים, ואיתו כמעט כל בני משפחתו, ועל שם דוד חיים שנוולד הי"ד, דוד אבי (שיחיה) שמצא את מותו בפלוגות העבודה כנראה במחנה מאוטהאוזן. ("דוד חיים" הי"ד אף זכה בכמה אותות הצטיינות כחייל בצבא ההונגרי במלחמת העולם הראשונה). על דמותם ופועלם שנגדע באיבו גדלתי.

משפחתו של הרב משה שנוולד, אביו של הרב אליעזר שנוולד
משפחתו של הרב משה שנוולד, אביו של הרב אליעזר שנוולדצילום: באדיבות המשפחה

ההורים ביקשו להמחיש לנו למען לא נתבלבל. הסיפורים על השואה שנשמעים הזויים ולא מציאותיים, אכן קרו. כאן מתחת השמיים ועל פני האדמה. ועל כך שהשואה נגרמה על ידי אנשים. שמסוגלים להפיק מעצמם רוע אינסופי. במידה שהם מסוגלים להפיק מעצמם טוב אינסופי. שהשואה אינה תוצאה בנאלית של 'שנאת האחר' אלא של שנאה מכוונת לעם היהודי. שנאה לא רציונאלית שרבים ניסו לתת לה פשר. המרצחים (גרמנים והונגרים כאחד) – שנאו אותם על לא עוול בכפם. רק משום שהיו יהודים.

לפני מספר שנים הוציא אבי שיחיה לאור את ספר הזיכרונות שלו "34378", מימי השואה וממחנות אושוויץ – וולספברג כמאתיים עמודים שבהם הוא מגולל סיפור תקופה איומה של כשנה וחודשיים. כעשר שנים לקחה המלאכה. קשה היתה לו מאד. אולם הוא הכריח את עצמו לסיים את המלאכה משום שהרגיש שיש בה שליחות. לשמר את סיפור השואה לדורות הבאים.

קריאת הספר עוררה אצלי הערצה - לאמונה, לדבקות בקדוש ברוך הוא ובמצוות, לתושיה ולכח העמידה, מול התופת והאימה שעלולים להטריף דעתו של אדם. ועל התעצומות לאחר השואה לעלות לארץ, לשרת בצה"ל ולהקים משפחה ברוך השם עם אימי ז"ל- שגם היא היתה אשת חינוך יוצאת שואה – יחד היו שותפים ביצירה ובהקמה מחדש של מערכת חינוך דתי-לאומי לתפארת, בעפולה, בית שאן וצפת.

אבל יותר מכל, חידד הספר עבורי את משא הזיכרון ומשימת הזיכרון, לנו, בני הדור השני של השואה,
לשמר את המחויבות לזיכרון השואה. לא רק לזכור ש"הייתה שואה", אלא גם לזכור מה היה בה.

תרשים המחנה
תרשים המחנהצילום: משה שנוולד