סוד מסתורי שיוצר הזדהות. המנגינה של רוזי
סוד מסתורי שיוצר הזדהות. המנגינה של רוזימאת: שרה בסון. איורים: אודליה יגודייב

כל ילדותה התקשתה שרה בסון, דור שני לשואה, להבין את משיכתה של אמה רוזי למלאכת הסריגה. כבר מילדותה שמה לב כיצד בכל רגע פנוי הייתה אמה יושבת וסורגת במרץ. "בביתה של אמא נשמעה תמיד אותה מנגינה. קליק קלאק. אמא ישבה על הספה וניגנה במסרגות".

בינה לבין עצמה תהתה איזה סוד טמנו במסרגות של אמא, אולם בכל פעם שניסתה לברר ולשאול לפשר הדבר נתקלה בחומה בצורה. כמו ניצולי שואה אחרים, בחרה האם להניח את עברה מאחור ולנעול מאחורי סוגר ובריח את זיכרונותיה מימי התופת. כל ימיה התחמקה משיתוף בני משפחתה תוך כדי הבטחה עמומה "בפעם אחרת", כשדמעות זולגות מעיניה. "והפעם האחרת שתמיד ייחלתי לה", משתפת הבת שרה בסון, "הפעם האחרת הזאת שכמהתי לה כל כך, מעולם לא הגיעה ורק צמד המסרגות שמר את סודה. קליק קלאק".

לאחר פטירת האם נותרה שרה בסון עם סימן שאלה מרחף אודות התמסרותה הטוטאלית של אמה לזוג מסרגות המתכת. רק לאחר שנטלה חלק בקבוצת שליחי זיכרון במכון שם עולם, החליטה בסון כי בשלה השעה לנסות לפענח את סודה של אמה. היא אזרה אומץ ופנתה ליד ושם, שם צפתה נדהמת בסרטון העדות המצמרר של אמה, ובמשך ארבע שעות נחשפה לתלאות הישרדותה. מאז אותו יום סיפור חייה של אמה לא נתן לה מנוח והיא גמרה אומר להעלותו על הכתב. "הרגשתי שאני נוגעת בקודש הקודשים. החלטתי שאי אפשר לתת לסיפור להיקבר ביחד עם אמא. חייבים לספר אותו לדורות הבאים", העידה הסופרת על מטרת כתיבתה. בסון, תומכת לידה במקצועה ואם לשישה ילדים, ביקשה לחקוק את קול נקישות המסרגות של אמה בעולם הנצח.

כך יצא לאור ספר הביכורים של בסון 'המנגינה של רוזי', בליוויה הספרותי של מיכל פרץ. הספר מביא את סיפור הישרדותה האמיץ של אמה רוזי בשואה. סיפור גבורה של ילדה קטנה שבתושיה רבה במעמקי התופת מצאה דרך יצירתית להציל את חייה ואת חיי משפחתה. הספר מיועד דווקא לקהל הקוראים הצעיר, זאת מתוך הבנה כי המשימה הדחופה העומדת לפתחם של בני הדור השני והשלישי לשואה היא הנחלת זיכרון השואה לדורות הבאים. הספר מתאר בשפה קולחת אך מדודה את סיפור ההתמודדות של רוזי בגטאות ובמחנות, הוא מנגיש את סיפור השואה לילדים ומתאים לגיל בית הספר היסודי.

הניסיון של הקורא לפענח תוך כדי קריאה את סודה המסתורי של האם יוצר הזדהות ועניין, והופך את הקריאה בספר לחוויה משמעותית יותר לקורא הצעיר. מטרת הספר להסביר לילדים בעולם הערכים שלהם ובשפה שלהם את מאורעות השואה של העם היהודי. אך מונחים בסיסיים כמו נאצים או מחנות השמדה ותאי גזים לא מצוינים בספר כלל, והשואה מועברת בעיקר דרך מסננת חוויית הרעב והמחסור במזון. בכך מעבירה בסון את הזיכרון לדור הצעיר באופן סלקטיבי ומבורר. בנוסף לכך, כדי לרכך את זוועות השואה ולהנגיש אותן לדור הצעיר, הציורים של הציירת אודליה יגודייב רכים והדמויות נעימות לעין. מבנה הספר מלבני מוארך לרוחב, ונראה פחות נוח להחזיקו בעת הקריאה.

את הספר קרא בשקיקה בני אריאל בן העשר, ובסיומו התעניין בנוגע לקורות השואה במשפחתנו ואף תהה כיצד סבתא קרולה ניצלה ממחנה ההשמדה אושוויץ. השבוע חל יום השואה והגבורה, וכולנו נקדיש מחשבה למאורעות הימים ההם. 'המנגינה של רוזי' וספרים נוספים מז'אנר זה מהווים הזדמנות מצוינת בשבילנו ההורים לפתח שיחה עם בני הדור הצעיר ולחדד בקרבם את זיכרון השואה.