פינחס קופר, שדר הרדיו המיתולוגי של ערוץ 7 מאוניית הצבי, הלך לעולמו במהלך חג הפסח בתום מאבק עיקש במחלת הסרטן.
פינחס, הותיר אחריו משפחה כואבת: את רעייתו רבקה, את בנו דביר ואת בתו ראות, אימו - שושנה קופפר, אליעזר קופפר, אחיו ונחמה צדקני, אחותו. מותו היכה בהלם רבים מחבריו, מוקיריו ומכריו במעגלי החיים, בפעילותו העיתונאית, בפעילות החסד וגם במה שעדיין אי אפשר לפרסם – פעילותו הצבאית הרחק מגבולות המדינה.
את פינחס פגשתי כשעליתי לאוניית הצבי למשמרת השידור הראשונה שלי בערוץ 7. כמו תמיד בחרה בו הרבנית שולמית מלמד, מנהלת הערוץ, לחנוך את השדרנים החדשים. קופר הדייקן העביר לי תדריך מקיף, הסביר על סגולותיהם של המכשירים ורשימות השידור, התרה בי להיות מרוכז בשידור, להיערך כיאות ולבטא את שמותיהם של מגישי הפינות ולהיות מוכן להפתעות. אז הוא היה מתיישב בפינת האולפן הצף, כשהוא מתבונן בנו השדרנים החדשים כשאנחנו נזרקים למים, תרתי משמע, מתקן שגיאות בעברית ושגיאות טכניות בשידור ומוודא שנדע לפעול במקרה של תקלות. והיו לי המון.
פיני יצחקי, מראשוני השדרנים בערוץ 7 על אוניית הצבי וכיום איש מטה ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה, נזכר בשיעורי החונכות שקיבל מקופר: "פינחס קופר היה החונך שלי, הוא היה למעשה המנחה המקצועי. הוא לימד אותי כיצד לגשת למיקרופון, כיצד להתכונן לשידור, איך לכוון את גלגלי הסלילים שעליהם היו מוקלטות התוכניות, וגם להתאים את הרקע המוזיקלי – או כמו שהוא היה אומר, מוסיקלי – לקריינות. ולא פחות חשוב, הוא לימד אותי איך מתנהלים החיים על האונייה".
יצחקי מספר גם על המקצועיות של קופר: "הוא היה מקצוען אמיתי ששם לב לכל פרט. הוא היה מקליט את עצמו משדר ושומע זאת שוב ושוב, כדי ללמוד מטעויות. כדי להשתפר. כדי להיות טוב יותר".
יצחקי וקופר חלקו שם פרטי זהה. "פינחס העדיף לקרא לעצמו בשם הרשמי, כי לטעמו כך יותר מכובד ברדיו", אומר יצחקי. "לי זה התאים. אני נשארתי פיני, וכך הבדילו בינינו בקלות".
כשסוער, נתקעים על הספינה
פינחס קופר היה הוותיק שבשדרנים. על נסיבות הגעתו לערוץ 7 הוא עצמו סיפר בעבר בריאיון לבשבע: "הרדיו החדש פרסם מודעת דרושים, וכמו מספר בחורים צעירים הגשתי את מועמדותי. הגעתי לריאיון ובחדר ישבו חבר השופטים: מוטי שקלאר, מרדכי פרימן ופינחס הר-זהב. הם נתנו לי קטעי קריאה שונים, עד שלפתע התפרץ לאודישן כצל'ה ושאג לכיווני: 'אולי תפסיק לקרוא ותענה לי בצורה ברורה: אתה מסוגל לשדר שעות גם על אונייה שמתנדנדת כל היום?' עניתי כמובן בחיוב, מבלי להבין באמת על מה הוא מדבר..."
אכן, לא היה פשוט לנהל שגרת חיים של שדרן שהוא גם ימאי. "שתקלוט", סיפר קופר באותו ריאיון, "אתה, לפני שאתה הולך לעבודה שומע את התחזית כדי לדעת אם לקחת מטרייה. אנחנו שמענו תחזית כדי לדעת אם אפשר בכלל להגיע למשמרת שלנו על האונייה, או שגובה הגלים לא מאפשר זאת. עכשיו תחשוב על השדרן שנמצא על הסיפון וצריך להיות מוחלף באותו בוקר, אבל בגלל הסערה הוא נידון להמשיך ולשדר. עד מתי? מי יודע. אולי יום נוסף, אולי יומיים, אולי שבוע. ומה עם האוכל שאוזל? קרה לא אחת שהרבנית שלחה מסוק עם אוכל והמן ירד מן השמיים..."
יהודה ליכטנשטיין, איש קדומים, היה שדרן רצף בערוץ. הוא מתאר שגרת עבודה קשה, בבידוד יחסי ובמזג אוויר לא יציב, אך תחת ניהולו הבוטח של קופר. "פיני היה מורי ורבי בכל הקשור להדרכה כיצד מתנהגים, משדרים, אוכלים וישנים באונייה באורך 90 מטרים שמיטלטלת על הגלים, בחורף לעיתים בזויות של 30 מעלות לכל צד".
גם בחלוף השנים הוא אינו שוכח את המקצוענות וקור הרוח שאפיינו את קופר. "פדנט חייכן שלא נותן לבחילות, הקאות וחוסר שינה בלילה לפגום ולו במעט בשידור הפינות הקבועות, כיוון והשמעת רצפי המוזיקה והקראת הודעות שידור שוטפות. כשהייתי עולה לאונייה עם פיני למשמרת של כמה ימים, הייתי רגוע. ידעתי שפיני ישלוט על הצד הטוב ביותר הן בצד השידורי והן בצד הטכני, גם בהתנהלות מול מנהלת התוכניות הרבנית מלמד, מול יואל צור וגם מול הספנים באונייה".
איש הדממה
העבודה על אוניית הצבי הייתה לפרקי זמן של שתי יממות ומעלה, והייתה תלויה במזג האוויר ובמידת הזמן הפנוי של כל שדרן. פינחס קופר שילב את זמנו על האונייה עם הזמן שהוקדש לעם ישראל. אלה מאיתנו שחלקו איתו משמרות, ובמיוחד מי שנתקעו איתו מעבר לזמן המתוכנן בשל סערות וים גבוה, קיבלו רמזים לחייו הסוערים של האיש מחוץ לשידור, במסגרת שירות צבאי שנמשך שנים רבות.
בכל פעם שבחדשות דווח על פעילות שמיוחסת לישראל במקום כלשהו בעולם, שדרן אחד לא היה מגיע למשימות השידור שלו ונדרשנו למצוא לו מחליף. פעם אחת העזתי ושאלתי אותו אם על היבשה הוא משמש בתפקיד סוכן מוסד. הוא חייך ואמר לי שלא מדובר ביבשה, וציין שמדי פעם הוא מקבל אותות מיוחדים על פעילות מעבר לקווי האויב. זה בהחלט סיקרן אותי. התחקיר העמוק שלי גילה שהוא חלק מצוות קטן וייחודי שמשייט באוויר במרחק אלפי קילומטרים, ומלווה פעילויות מסוכנות וכמעט בלתי אפשריות מטעם צה"ל.
"כשאתה עושה איתו הרבה משמרות עבודה משותפות", מסביר פיני יצחקי, "במשך ימים ולילות על אונייה בלב ים הרחק מהבית, נוצרים שיחות אישיות, צחוקים, חוויות, פה ושם אפילו מריבות קטנות. בתוך מיכל הפלדה הצף אתה מעריך עוד יותר את האיש בשלל פעילויותיו".
חזי חקאק, אז שדרן בכיר בערוץ 7 והיום דובר עיריית פתח תקווה, נזכר בהתלהבות הגדולה שקופר הפיח בשדרנים על האונייה, וגם בירידה חזרה ליבשה. "פגשתי את פיני ז״ל לראשונה בלב ים על אוניית הצבי בשנת 1989. באותם ימים היינו מלאי התלהבות, התחנה הפכה לפופולרית ברחבי המדינה, וכשהיינו יורדים לחוף היינו ממשיכים לפגישות עם אמרגנים, זמרים וכתבים כדי לשווק את הערוץ. עבדנו יחד במשך כעשור, הפכנו לחברים קרובים וצברנו חוויות אין ספור. פיני היה איש מאוד אינטליגנטי, רגיש, חרוץ, פרפקציוניסט. אני עדיין מתקשה להאמין שהוא כבר לא איתנו".
שבחים מרב החובל
מי שניהל את כל האופרציה של 'הצבי' מבחינה לוגיסטית, טכנית וכלכלית היה יואל צור. גם הוא, למרות מרחק הזמן, חולק שבחים רבים לקופר ז"ל. "פינחס היה אדם מאוד יסודי, אחראי ויקה גדול. הוא היה מדויק מאוד בעבודה שלו, גם בהגעה למרינה לשיט לכיוון האונייה וגם על האונייה עצמה. מאוד אחראי ומאוד יסודי, תמיד שאל מה לעשות כדי שלא תהיה תקלה תחת ידו. בנוסף לכך הוא היה מאוד מוכשר, שידר יפה ובקול נעים והבין את רוח הדברים. היה ממש כיף לעבוד איתו. ידענו שכשהוא על הים, אנחנו יכולים להיות רגועים שכל המערכות תעבודנה כמו שצריך: המשדרים, מערכת השידור, האולפנים. תמיד קיבלנו עליו חוות דעת טובות מאוד גם מרב החובל ומצוות הימאים על הספינה. אדם יוצא מהכלל".
כששידורי ערוץ 7 דממו, המשיך קופר במשך שנים רבות לכתוב באתר ערוץ 7 ובעיתון בשבע. הוא ורעייתו ערכו את מדור צרכנות ומשפחה של העיתון. "פינחס יישאר בליבי כאיש רדיו מקצועי, בעל גוון קול ייחודי", מסכם פיני יצחקי. "בשבילי, פינחס קופר הוא בעצם ערוץ 7".