פרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב את תגובת המדינה לבקשה לאישור תביעה יצוגית בסך 1.5 מיליארד דולר של קבוצה מתוך 800 ניצולי שואה, המכונים "ילדי טהראן" בטענה של התיישנות והשהיית התביעה. קבוצת התובעים טוענת, כי המדינה והסוכנות היהודית היו צריכות לפצות אותם מכספי השילומים ששילמה גרמניה ועד היום מעולם לא קיבלו תשלום כלשהו. הפרקליטות כתבה בתגובה, כי יש לדחות את התביעה ולו רק בגלל שתיקתם של הניצולים במשך 50 שנים וכן כי במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה, נועדו הכספים להוצאות קליטתם של הניצולים בישראל ורק מי שעמד בקריטריונים מוגדרים היה זכאי לקבל פיצויי בריאות מגרמניה. כמו כן נטען, כי שנים לאחר חתימת הסכם השילומים, אזרחים שיש להם טענות כלפיו, לא יכולים לתבוע תביעות אישיות. ההחלטה בעניין טענת ההתיישנות של הפרקליטות תינתן בעוד חודש וחצי. עוד צוין, כי את הבקשה לתובענה יצוגית הגישו 198 ניצולי שואה, המכונים "ילדי טהרן", נגד מדינת ישראל והסוכנות היהודית. כתב התביעה שהוגש תוקף את הסכם השילומים שנכרת בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה הפדרלית הגרמנית ביום 10.9.52 בלוקסמבורג, שמטרתו היתה לפצות את מדינת ישראל ולסייע לה בקליטת שארית הפליטה. בפועל הכספים שימשו בדיוק למטרה זו. מתשובת המדינה עולה, כי הכספים שהועברו למדינת ישראל במסגרת הסכם השילומים לא נועדו לפצות את ניצולי השואה באופן אישי, ועל פי ההסכם לא היה בהם כדי לפגוע בזכויותיהם האישיות של ניצולי השואה לתבוע פיצוי ממשלת גרמניה. במסגרת הסכם השילומים נאלצה מדינת ישראל לוותר על זכויותיהם של חלק מניצולי השואה, אזרחי מדינת ישראל, לתבוע את ממשלת גרמניה בענין ספציפי של "פיצויי בריאות". בעקבות זאת חוקק חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז - 1957, על פיו הוקמה במשרד האוצר רשות מוסמכת, הלשכה לשיקום נכים, אשר תפקידה לשלם גמלאות לאזרחי המדינה המנועים מלתבוע פיצויים מממשלת גרמניה עקב התחייבות ישראל בהסכם השילומים. לטענת התובעים על ממשלת ישראל לחלק את הכספים שהתקבלו מממשלת גרמניה על פי הסכם השילומים באופן שווה לכל ניצולי השואה בישראל, זאת לצד טענות בדבר אופן ניהול המו"מ ותוכנו של ההסכם. בפתח תגובת המדינה נכתב "מדינת ישראל, ביתם של המבקשים 'ילדי טהרן', אשר הוקמה מספר שנים לאחר הגעתם ארצה בדרך ארוכה וקשה, כניצולי שואה, אימצה אותם אל חיקה ורואה בהם בנים מבניה ומבוניה. סבלם הרב של ילדי טהרן הינו מן המפורסמות, ואין איש חולק עליו. ההיפך הוא הנכון. מדינת ישראל ניסתה בכל כוחה, החל מהקמתה ועד עצם היום הזה, לעזור לציבור ניצולי השואה והמבקשים בכללם, בכל דרך אפשרית. כל תגובת המדינה לבקשה לתובענה ייצוגית זו, כפי שתובא להלן, הינה בחינה משפטית-מקצועית של תוכן הבקשה והתובענה עליה היא מבוססת ואין בה כדי להמעיט בסבלם של המבקשים ושל הקבוצה שייצוגה מבוקש או לפגוע בהם באופן כלשהו". המדינה בתגובתה דוחה את טענותיהם של התובעים ומתמקדת במספר טענות מרכזיות כגון: העדר עילה, אי התאמת התביעה לתובענה ייצוגית, אי התאמת הקבוצה לתובענה יצוגית, אי שפיטות ועוד.