סיפורם של הילדים היהודים בשואה הפך בשנים האחרונות לנושא מחקר משמעותי בקרב היסטוריונים וחוקרי שואה. אופן הישרדותם הפלאי עורר עניין בינלאומי, ורבים מהניצולים הפכו את חייהם לספר. הצורך להעביר לדורות הבאים את זוועות המלחמה יצר לא פעם ספרי עדות שהוצאו לאור במהירות, בחיפזון ובלי עריכה מספקת, אולי כדי לאפשר לגיבורי הסיפור לראות את התוצאה הסופית עוד בחייהם. ספרה החדש של חיותה דויטש, 'קרן שמש ביער' (הוצאת פרדס), הוא משהו אחר לגמרי.
גיבור ספרה של חיותה דויטש הוא רישק ונגר, ילד יהודי שנמצא במנוסה מתמדת מפני הכוחות הגרמניים וחי בזהות בדויה אצל איכרה פולנית. המרדף אחריו הופך למעין משחק מחבואים שהוא מנהל בעורמה ובפיקחות מול המוות שדופק פעם אחר פעם על דלת האסם שבו הוא מתחבא. עלילת הסיפור האוטוביוגרפי נעה בדילוגים בין אירופה הבוערת ובין אנגליה וישראל של שנות האלפיים. נקודת המבט מתחלפת בכל פרק, וכך מוצא את עצמו הקורא עד להתרחשות ההיסטורית דרך עיניו של רישק הנער ודרך השקפת עולמו הבוגרת של רישק (ריצ'רד) האב.
לכאורה, גרעין הסיפור זהה ללא מעט סיפורי הצלה של ילדים בשואה. משפחה אמיצה שמעזה לסכן את חייה כדי להחביא ילד או ילדה יהודים עד לתום המלחמה. אלא שמציאות החיים של רישק עולה על כל דמיון, והעובדה כי מדובר בסיפור ביוגרפי-תיעודי מוסיפה מימד של כובד ראש לתיאור הסצנות שמובאות בספר. חיותה דויטש נצמדת לאירועים ההיסטוריים שמתחוללים במקביל לסיפורו של הגיבור ומדייקת בשמות העיירות והאנשים שנקלעים בדרכו. השפה אמיתית, נוכחת, נטולת מליצות. כאן אין צורך בדרמה. העלילה עוצרת נשימה גם כך. דויטש שומעת את קורותיו ונגר ובוחרת להפוך אותם לרומן מותח, ערוך היטב ומובנה כרונולוגית. המטרה ברורה: לא עוד ספר זיכרון שנדחק לשולי המדפים ומופץ בעותקים ביתיים לקרוביו של ניצול השואה, אלא רומן יפהפה שיש בו גם קריצה לבני הנעורים.
חסידת אומות העולם תרזה דולנגה-וורז'ושק, שהצילה את חייו של ונגר הצעיר, מתה בשנות ה-50 כתוצאה מעינויים שעברה אצל הגרמנים. חיותה דויטש מחליטה להצטרף ליונתן ונגר, בנו של ריצ'רד-רישק, ולנסוע יחד לבלרוס כדי לפגוש את בתה של תרזה, ליטקה, שהייתה מושא אהבתו של רישק. גם פרטי הנסיעה הזאת ישתלבו בספר ובהם פרטים אישיים על ילדים יהודים נוספים שלא שפר עליהם גורלם כמו רישק. ביניהם גיטל, בת הרב, שקפצה מהמשאית שנסעה לאושוויץ וביקשה מקלט אף היא אצל תרזה, שליבה הרחום מאפשר לה להחביא את הנערה תחת ערימות הקש. בעקבות הלשנה נגררת גיטל היפה בשערותיה ומוצאת להורג בירייה. רק 40 שנה אחרי המלחמה מתוודעים פרטי הזוועה הזאת לרישק מפיה של ליטקה, שהייתה עדה לסיפור ובהוראת אמה הסתירה זאת מפניו.
ככל שמתקדמת העלילה נשאב הקורא למנעד רגשי שלרוב הוא בלתי ניתן להכלה. הרוע המוחלט משתלט לעיתים על כל מהלך העניינים ומאפיל על היכולת לקרוא את הדברים כמות שהם, ומנגד - נקודות אור קטנות שיש בהן אנושיות, חמלה ואהבת אדם. נקודות האור הללו מאפשרות לרישק להישאר בחיים עד סוף המלחמה, להגר לאנגליה עם דודו ולהקים משפחה שתעלה ארצה בשנות ה-70. כל סיפור כזה, אומר הגיבור, הוא ניצחון מוחץ על הנאצים, ולא פחות מכך ניצחון של נקודות אור קטנות בזמנים של חושך כפול.