אבינועם דוד כהן נולד בירושלים, ועלה השמיימה בין כסה לעשור, במהלך פעילות מבצעית, בנופי הגולן, והוא בן 22, ביום ו' בתשרי תשע"ח.
אבינועם שאף לחיות בעצמה הגדולה ביותר בכל המישורים, הוא עמל והתאמץ בכדי לעשות זאת - בבית הספר היסודי, בתיכון שבו בלט באישיותו הקורנת והנעימה ובישיבת אשתמוע בה הקדיש את זמנו לגדול בתורה ובמידות והיה מהתלמידים המובילים והבולטים.
אבינועם הצליח להתגבר ולכבוש את היעדים שהציב לעצמו, כולל הגשמת חלומו ללמוד בישיבת אלון מורה בה המשיך לבנות את הבניין הרוחני שלו ומשם יצא לקיים את מצוות "עזרת ישראל מיד צר" בצבא.
אבינועם דוד, שהיה כדוד המלך - "עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי''- עדין במידות וביראת ה' וגם קשה כארז בהתמדה ועקשנות, היה מהחיילים המובילים בחיל התותחנים, ויצא לקורס מפקדים וקצינים בהמלצת מפקדיו. את קורס הקצינים אבינועם לא סיים אך רצה להביא לידי ביטוי את כלי הפיקוד שלמד ובחודשים האחרונים לחייו פיקד על צוות תותחנים.
כל זמן שהותו בצבא אבינועם חלם לחזור לישיבה ולהמשיך שם בבניית קומה נוספת בבניין אישיותו ומידותיו. לאחר מותו הרמטכ"ל הכיר ביכולותיו ותכונותיו ובחר להעניק לו את דרגת הקצין – סגן משנה, באופן חריג ויוצא דופן בצה"ל.
במסע חייו של אבינועם הוא השלים את שביל ישראל ופסע בשבילים רבים נוספים בארץ, הוא פסע בנתיב הענווה, היראה והדבקות בה', נגע בליבותיהם של כל מכיריו ואוהביו. אבינועם לא שכח לשמור על קשר רצוף ואוהב עם המשפחה שהיתה עבורו חלק משמעותי מהמסע.
לאחר מותו, מצאנו פנקסים ורשימות רבות שאבינועם הותיר אחריו ובהם חשבונות נפש רבים, השתוקקות לעבודת מידות עמוקה. הנה דברים שאבינועם כתב על מהות יום הזיכרון, דברים שאפשר ללמוד מהם על אישיותו המיוחדת ועל משמעותו של היום:
"יום הזיכרון הוא יום קדוש שבו כל עם ישראל מתאחד למען מטרה אחת- לזכור את הנופלים על הקמת המדינה והאומה. היום הזה צריך לתת כוחות גדולים לעם ולא חס וחלילה להיפך. צריך לזכור ולהכנס לפרופורציות, צריך לזכור שבזכות כל מי שנפל יש לנו מדינה.
הרב אמיתי נתן לי משל יפה לכך- מה מחזיק את העץ? הגזע. הגזע מורכב מתאי עץ מתים, התאים המתים הם אלה שמחזיקים את העץ. ללא התאים האלה העץ מתיבש.
ביום הזיכרון צריך "לשמוח" ולא להכנס לעצבות. בכלל, חשוב לכאוב את הכאב של העם אבל לזכור שאסור להכנס לעצבות, צריך להתחזק ולחזק.
נסיים בדרך ההתמודדות של דמות מופת (במיוחד בשבילי) עמנואל מורנו- איך מתמודדים עם משבר. לאחר הגירוש אמר עמנואל- ישנם שלושה דרכים להתמודד עם משבר. הדרך הראשונה היא ליפול ממנו חס ושלום וזה לא דרכנו בכלל. השניה אומנם אופטימית, אך השלישית משובחת ממנה. השניה אומרת 'בא נראה את חצי הכוס המלאה, בא נראה את האור אחרי החושך'. אך השלישית היא לקחת את הרע כמנוף להעצמה, להתחזק ממנו, בעצם להתחשל ממנו.
קצת קשה להגיד את זה אבל שנזכה להתחשל מיום הזיכרון ולצאת ממנו עם הרבה כוחות ועם הפנים קדימה".