אלי כהן הי"ד
אלי כהן הי"דלע''מ - אוסף התצלומים הלאומי

להיות קרוב ועם זאת רחוק, לדעת עם מי לדבר ומתי כדי לשתוק. להסתובב בגבולות הארץ המובטחת רק בצד השני של הגדר להתגעגע למשפחה ולחיות חיים של אדם אחר.

להמשיך בכל מחיר גם עד טיפת דמך האחרונה להתגעגע עד כלות הנשמה. לחיות את השליחות עמוק עמוק בתוך ליבך. ( יעל )

"אני לא מצטער על מה שעשיתי. אם יש בי צער זה על מה שלא עשיתי ולא יכולתי לעשות".

מסירות, אומץ, הבנה שהכלל קודם לאינטרסים האישיים, התמדה והליכה עד הסוף – גם אם הוא הסוף המר. כל אלו אפיינו את דמותו של אלי כהן שהיה מוכר לסורים בשם הכיסוי כאמל אמין ת'אבת.

אלי כהן נולד באלכסנדריה שבמצרים, עלה לארץ בשנת 1957 והתגורר בבת ים, עם השנים הוא נשא לאישה את נדיה ועבד ב"משביר המרכזי". אלי מנסה להתקבל אל המוסד ונדחה מסיבות שונות עד שבשנת 1958 מחליטים להכשיר לוחם ומרגל שיוצב בדמשק ויחזק את היכולת של צה"ל לאתר תנועות צבא וכוננויות צבאיות במדינות זרות. שמו של אלי עולה שוב כאשר האדם שראיין אותו לתפקיד הריגול קיבל ממנו ברכה לכבוד השנה החדשה.

ב- 1961 אלי יוצא לארגנטינה בזהות חדשה. עכשיו שמו הוא כאמל אמין ת'אבת ,סוחר ערבי עשיר ממוצא סורי. אלי מתערה בחברה הערבית המקומית ומיתידד עם דמיות חשובות ממצרים ומסוריה. לאחר שנה בארגנטינה הוא עובר את הגבול לסוריה כבן השב אל מולדתו בליוויו של מאג'ד שיח אל-ארד שהיה מודיע של שירותי הביון האמריקאים.

בסוריה הוא בונה לעצמו שם של איש עסקים נדיב ופטריוט לאומי וכך מתחבר עם קצינים בכירים בצבא הסורי, באמצעות קשרים אלו אלי אוסף מידע רב אותו הוא מעביר למפעיליו בישראל. אחת לחצי שנה אלי יוצא לאירופה לנסיעת עסקים תמימה לכאורה, ונפגש עם מפעיליו ובני משפחתו.

באותן שנים סוריה מתכננת חבלה בקו המוביל הארצי. אלי הבין את הסכנה הגדולה שבדבר והעביר לשירותי הביטחון את המידע על המקומות המתוכננים לחבלה. בהמשך, מאוחר יותר סוריה מנסה להוציא אל הפועל פעולה להטיית מקורות הירדן באזור הבניאס, גם המידע הזה עובר לישראל.

בראשית ינואר 1965 מגיעים לצבא הסורי מכשירי קשר סובייטים חדישים שנועדו להחליף את הציוד הישן. לצורך ביצוע ההחלפה ובדיקת הציוד הוחלט על יממה של דממת אלחוט ברשת הקשר של הצבא הסורי. אלי כהן לא ידע על דממת האלחוט ושידר למפעיליו כל אותן שעות, הצבא הסורי איתר את מקור השידורים ופענח אותם. כוחות הצבא פרצו אל ביתו של אלי כהן ומצאו אותו משדר.

אלי נלקח למעצר ועונה בעינויים קשים במשך 4 שבועות ומשם הובל למשפט בדלתיים סגורות בבית המטה הכללי הסורי, אף פרקליט או עיתונאי לא הורשה להשתתף בדיון המשפטי. מדינת ישראל עשתה מאמצים לשחררו אך ללא הועיל - הסורים סרבו לכל ההצעות, קרבתו של אלי לצמרת השלטון גרם לסיפור להיות אישי קשה וכואב. במשפט הסגור אלי לא הואשם בריגול, האישום המרכזי נגדו היה שהוא נכנס לשטח צבאי סגור בסיוריו על הגבול עם בכירי הצבא.

על אישום זה הוא נידון למוות והובל אל כיכר מרג'ה בה נתלה לעיני ההמון הזועם. הרב שפגש אותו לפני התלייה סיפר כי פגש אדם שבור אך נחוש שביקש להודיע לבני משפחתו שמילא את חובתו עד תומה ונשאר נאמן לארצו ומולדתו. אלי נתן לרב מכתב אחרון שיועד למשפחתו:

"נאדיה יקירתי, משפחתי היקרה! אני כותב אליכם מילים אחרונות אלו בתקווה שתישארו תמיד מאוחדים אני מבקש מאשתי שתסלח לי, שתדאג לעצמה ושתעניק השכלה טובה לילדינו... יום יבוא וילדי יהיו גאים בי. ולך נאדיה יקירתי, אנא התחתני עם איש אחר שיהיה אבא לילדים שלנו, לפי רצונך. אל תבזבזי את זמנך בבכי על מה שקרה, אלא הביטי לעתיד. אני שולח לכם נשיקות אחרונות. התפללו לעילוי נשמתי".

ביוזמתו של מדריך הטיולים גיל ברנר, נחנך לפני כשש שנים שביל ההנצחה לאלי כהן המורכב משמונה תחנות הפזורות לאורך כביש 98 בגולן. נקודות אלו קשורות לפועלו של כהן ברמת הגולן בין השנים 1966-1962. בתחנות השונות לאורך השביל ניתן לראות לוחיות זיכרון, עמדות הסברה ופסלים פרי יצירתו של הפסל יובל לופן מקיבוץ גינוסר.

הכותבת: יעל בירנבאום מדריכת טיולים בשירות לאומי, מדרשת הגולן