הוא למד בבחרותו בשטיבל של חסידי גור בוורשה, אחד מבתי החסידים הרבים בעיר.
באותה עת אחד הצדיקים המפורסמים בפולין היה הרבי מקוז'ניץ, רבי אהרן יחיאל הופשטיין. זקנו, המגיד מקוז'ניץ, אמר פעם לחסידיו: "יהיה לי בעתיד נכד שהעולם לא יזכו להבינו", והחסידים בדורות הבאים נהגו לומר כי כוונתו הייתה לרבי אהרל'ה.
דרכו של רבי אהרל'ה הייתה תמיד נסתרת וצנועה. הוא היה מגלה טפח אך מכסה טפחיים, ומאידך היה תקיף מאוד בעת הצורך. היה מקרב את הבחורים הצעירים לבל ירעו בשדות זרים, החזיר רבים בתשובה בדרכו הפלאית, התעסק בכל כוחו במצוות צדקה וחסד לסייע ולעזור לדלים ולאביונים, ומאידך עמד כצור החלמיש ללא חת מול עסקנים ופרנסים נכבדים, לא ירא לומר להם את האמת הצורבת, אף כשידע שהדבר עלול לעלות לו ברדיפות והתנכלויות, כפי שאכן קרה.
פעילותו של רבי אהרל'ה הייתה חובקת עולם. הוא שוטט וסייר במחוזות רבים בעולם, לעיתים אף בשביל להציל נשמה אחת תועה מרדת שחת, ובכל מסע היה חוזר עם "אוצר של נשמות" כהגדרתו שאסף בכל מיני מקומות נידחים. מסעותיו של רבי אהרל'ה חצו את יבשת אירופה, ופעם אף נסע ללונדון לבדו בלי שום ליווי רק כדי להציל נשמה אחת של בחור. כמו כן ביקר באיטליה, בבלגיה, בצרפת, בגרמניה ובעוד מדינות במסגרות מסעותיו לחיזוק היהדות אצל הבחורים שנזקקו לכך.
הוא נקרא בפי רבים "רבי פראי", וויילדער רבי. לו ולחסידיו הייתה התלהבות רבה לקדושה, ופראותם התבטאה בצד הקדושה, בתורה ובמצוות ובמעשים טובים, ובעיקר במסירות נפש מעל טעם ודעת למען בחורים תועים.
פעם אחת, בערב שבת קודש, נכנס הרבי מקוז'ניץ לבית המדרש של גור, דפק על הבמה ואמר שהוא זקוק לשני בחורים חזקים כדי לעשות איזה מבצע מיוחד.
בחבורות הבחורים של גור היו סדר ומשמעת, ולכל חבורה היה "קומנדט" (מפקד). הקומנדט, שלא רצה להפריע לבחורים בסדר התפילה והתורה, הסכים שבחור אחד בלבד יצטרף אליו, בתנאי שיובטח כי יחזור עד שיתחילו להתפלל "כגוונא".
ר' אליהו שהיה בחור חזק הצטרף לרבי מקוז'ניץ, שלא הסביר לו מה המבצע שהוא עומד להשתתף בו, אלא לקחו בידו והובילו ברחובות ורשה.
בוורשה של אותם ימים היו חסידים רבים, אבל גם יהודים רבים שהתרחקו משמירת תורה ומצוות. תוך כדי הצעידה הוליך הרבי את אליהו ברחובות ורשה למחוזות שהיו פחות שייכים ליהודים יראי שמיים, עד שהגיעו לתיאטרון.
הרבי אמר לאליהו: "כאשר אצביע על בחור מסוים, יהודי לא דתי, תיגש אליו יחד איתי, נתפוס אותו בכוח ונוציא אותו מכאן. לקחתי אותך איתי כי איני מסוגל להתגבר עליו לבדי".
"תדע לך", הוסיף הרבי, "שזה לא משנה בכלל אם הבחור ימחה ויצעק. ניקח אותו בכל אופן".
כעבור זמן קצר אכן הגיע לתיאטרון צעיר יהודי שאינו חובש כיפה, אשר ניכר עליו מכל הבחינות שאינו שומר תורה ומצוות. רבי אהרל'ה הצביע עליו, ושניהם התנפלו על הבחור ולקחו אותו בכוח. הבחור החל להשתולל ולצעוק: "שילמתי על הכרטיס! בגללכם אפסיד את ההצגה..."
למרות צעקותיו הרבי והבחור אליהו גררו אותו בעיר עד לבית המדרש של קוז'ניץ. לאחר שר' אליהו סיים את חלקו במצווה, הוא מיהר לחזור לבית המדרש של גור והגיע בדיוק ל"כגוונא".
כעבור כמה ימים הגיע רבי אהרל'ה לבית המדרש של גור וביקש לקרוא לר' אליהו. הוא הגיע עם הבחור מהתיאטרון שמראהו היה כעת שונה בתכלית. הוא לבש לבוש ארוך וכובע רחב שוליים ונראה ממש כחסיד.
הבחור התחנן לרבי אהרל'ה שלא יעזוב אותו כעת, אבל הרבי אמר לר' אליהו באוזני הבחור: "אנחנו בקוז'ניץ טובים בלקחת אותך ולהלביש אותך כיהודי, אבל לעשות מיהודי חסיד יודעים בגור. לכן אחרי שעשיתי ממנו יהודי, אתם תמשיכו את העבודה ותעשו ממנו חסיד..."
האדמו"ר מגור, בעל ה'פני מנחם', העיד שנים לאחר מכן כי אכן ראה בילדותו את אותו יהודי בין החסידים שבאו לאביו, בעל ה'אמרי אמת', והוא נדמה לו כמלאך.
ר' אליהו כי טוב (מוקוטובסקי) המשיך ללמוד בוורשה, ולאחר מכן גם לימד בבתי חינוך לא דתיים בד בבד עם עסקנות ציבורית במסגרת צעירי אגודת ישראל. לאחר נישואיו עלה לארץ ישראל, בה עסק באופן נמרץ בחינוך, בפעילות ציבורית ובכתיבה הגותית במסגרות שונות. הוא כתב את הספרים 'חסידים ואנשי מעשה', 'ספר הפרשיות', 'איש וביתו', ואת ספרו הידוע מכול 'ספר התודעה', שנמצא כמעט בכל בית יהודי. הוא נפטר בו' באדר א' תשל"ו ונטמן בהר המנוחות בירושלים.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]