האוהדים שלה אינם מחויבים לה ולא בהכרח מצביעים בשבילה. איילת שקד
האוהדים שלה אינם מחויבים לה ולא בהכרח מצביעים בשבילה. איילת שקדצילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90

1

הפיצול הרב בציונות הדתית הוא הרה-אסון. בפעם הבאה חייבים לרוץ ביחד. זו הייתה אחת המסקנות הכי ברורות מתוצאות הבחירות האחרונות, שבהן רצו בנפרד שלוש רשימות מתחרות ששאבו את עיקר כוחן מהציבור הדתי-לאומי. שתיים מבין השלוש, הימין החדש וזהות, לא עברו כזכור את אחוז החסימה. יותר מרבע מיליון קולות, רובם המכריע של מצביעי הציונות הדתית, ירדו לטמיון. זו הייתה אחת הסיבות העיקריות לכישלון בהקמת ממשלת ימין, כישלון שהביא עלינו את מערכת הבחירות הנוספת – המעיקה והמיותרת.

אז כולם דיברו על הצורך בחיבורים, אבל בינתיים ראינו בעיקר פיצולים. שלוש הרשימות המתחרות עוד לא הצליחו להתאחד לרשימה אחת. אפילו לא לשתיים. וכאילו לא די בכך, אפילו מי שכבר היו מאוחדים חזרו להיפרד. בימין החדש איילת שקד נפרדה מבנט. באיחוד מפלגות הימין שלוש המפלגות השותפות לא מיהרו להתחייב על המשך ההליכה ביחד, ובהמשך מפלגת עוצמה יהודית אף הודיעה פומבית על פרישתה מהאיחוד.

וכשזה המצב, גם הצעד הכי מתבקש ואלמנטרי אינו מובן מאליו וראוי לברך עליו. לכן לא אמנע מלפרגן לרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ', שהצליחו סוף סוף לסכם על ריצה משותפת של הבית היהודי והאיחוד הלאומי, במתכונת ההסכם שחתמו ביניהן שתי המפלגות לקראת הבחירות האחרונות.

שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' קרא כבר מזמן לחבריו, ראשי המפלגות השותפות באיחוד מפלגות הימין, לאשרר את ההסכם המשולש ביניהן. הצעד הזה התעכב בעיקר בגלל השאיפה של כל אחת משתי השותפות הנוספות לשנות את ההסכם לטובתה. בבית היהודי יש מי שזיכרונות העבר המפואר של מפלגתם בימי גדולתה הקשו עליהם להסתגל לחלוקת הכוח עם האיחוד הלאומי על בסיס שוויוני. כמו לפני הבחירות הקודמות כך גם לקראת הבחירות הבאות, לקח להם זמן ובסוף הם הבינו שאין להם ברירה. חבל על הזמן שעבר, אבל מוטב מאוחר מאשר מאוחר מדי. בנוסף לכך, גם כדאיות החיבור לעוצמה יהודית הועמדה שוב בסימן שאלה, ממש כמו בפעם הקודמת. בסופו של דבר ניצחו התבונה והאחריות, וגם הלחצים של סמוטריץ', וסוכם שכמו בפעם הקודמת יישמרו מקומות 5 ו-8 לנציגי עוצמה יהודית. כלומר, אם הם יחליטו להצטרף, כי בינתיים הם לא ממהרים לעשות את זה.

2

גם בעוצמה יהודית, הצלע השלישית לשותפות, מנסים לשפר עמדות. הם כבר לא מוכנים להסתפק במקומות 5 ו-8 כמו בפעם הקודמת. לכנסת הנוכחית הם לא הצליחו להכניס נציג בגלל צירוף נסיבות נדיר. ד"ר מיכאל בן ארי, ששובץ במקום החמישי, היה נבחר לכנסת אלמלא נפסל על ידי שופטי בג"ץ. עו"ד איתמר בן גביר, שקודם מהמקום השמיני לשביעי לאחר פסילתו של בן ארי, נשאר בחוץ משום שלא הוקמה ממשלה חדשה, ולכן לא הופעל החוק הנורבגי שבמסגרתו שרי המפלגה היו אמורים להתפטר מהכנסת ולאפשר את כניסתם של הבאים בתור ברשימה.

בן גביר, עורך דין ופוליטיקאי ממולח בעל כישורים תקשורתיים מפותחים, טוען כעת שמפלגתו קופחה בהסכם הקודם ולא קיבלה את החלק המגיע לה ברשימה. מדובר בטענה שאין דרך משכנעת לאשש או להפריך אותה. עוצמה יהודית כבר מזמן לא רצה בבחירות לבדה. כשהם רצו ב-2013 ברשימה משותפת בראשות אריה אלדד, הם זכו בכ-66 אלף קולות. בבחירות 2015 הם השתתפו ברשימה בראשות אלי ישי שזכתה בכ-125 אלף קולות. כמה מבין מצביעי הרשימות המשותפות הללו היו מצביעים מובהקים של בן ארי, בן גביר וחבריהם? אין דרך לדעת. גם אין דרך לדעת כמה מתוכם מוכנים להצביע לרשימה משותפת עם הבית היהודי, כמו שגם קשה לדעת כמה מבין המצביעים הטבעיים של האיחוד הלאומי והבית היהודי ינטשו את הרשימה המשותפת בגלל הצירוף של עוצמה יהודית. שיבוץ במקומות 5 ו-8 מוביל למציאות שבה עוצמה יהודית זוכה בח"כ אחד כמעט בוודאות, ובח"כ נוסף במקרה של הצלחה יפה במיוחד של הרשימה. מדובר בחלוקה סבירה, במיוחד בהתחשב בכך שלעוצמה יהודית אין אופציה ריאלית אחרת שתוביל אותה לכנסת.

אפשר להבין את הרצון של בן גביר להשתדרג ולקבל, נניח, את המקום הרביעי ולא החמישי. אבל כשהטקטיקה שהוא נוקט היא לשדר תחושת קיפוח והאשמות חסרות בסיס על הפרת ההסכם, התוצאה עלולה להיות נזק בלתי הפיך. כי גם כאשר תושג הבנה, אוהדי עוצמה יהודית עלולים לקחת ברצינות את הטענות וההאשמות ולא לטרוח להצביע לרשימה המשותפת. הטקטיקה של בן גביר וחבריו עלולה לפגוע בערך המוסף הריאלי שהם מביאים לרשימה המשותפת.

3

צירופה המתבקש של איילת שקד לרשימת הציונות הדתית המאוחדת מתעכב מכמה סיבות. אחת מהן היא התקווה של שקד שבכל זאת בליכוד, כלומר בעיקר בבית ראש הממשלה, יתעשתו לבסוף ויבינו שהם זקוקים לה כדי לנצח בבחירות. עוד אחת מהסיבות שמעכבות היא הדרישה שלה לעמוד בראש הרשימה, דרישה שמסתמכת על סקרי פופולריות שנותנים לה עדיפות ברורה, ועל הטענה שרשימה בראשותה תזכה ביותר מנדטים.

אז לפני שעוסקים בשאלה מי בראש, חשוב להבהיר שזו לא שאלה מאוד חשובה. אם שקד אכן תצטרף לרשימה המשותפת של הבית והאיחוד, שילוב הכוחות בין שקד, הרב פרץ וסמוטריץ' צריך להיבנות כהנהגה ששלושת מרכיביה הם שווי ערך ומעמד. כל עוד לא נערכה בין השלושה התמודדות דמוקרטית בגוף בוחר מוסכם, איש מהם לא יכול לטעון לכתר ההנהגה הבלעדית. כפי שבבחירות הקודמות סוכם שהרב פרץ יוביל את הרשימה אבל סמוטריץ' יבחר ראשון את תפקיד השר, כך גם במצב של הנהגה משולשת צריכה להיות חלוקת כוח מאוזנת ושוויונית. בהנחה שלשקד חשוב קודם כול לבחור ראשונה בתיק המשפטים, היא תצטרך בתמורה להיות מוכנה לוותר על המקום הראשון לרב פרץ.

נכון אומנם שאי אפשר להמעיט בערך השיקול האלקטורלי של השגת מקסימום מנדטים. העניין הוא שעל הפופולריות של שקד אין חולק, אבל כשמדובר בתרגום של הפופולריות הזאת לערך אלקטורלי, כלומר לפתקי הצבעה ומנדטים, הכול הופך להיות יותר חמקמק. אחרי הכול, אין סיבה לחשוב שכיום איילת שקד פופולרית יותר משהייתה בבחירות האחרונות, שאליהן באה בשיא עוצמתה כשרת המשפטים. ובכל זאת, המפלגה שבראשותה ובראשות בנט לא עברה את אחוז החסימה. מסתבר שיש כלפיה הרבה מאוד אהדה, אבל האוהדים שלה אינם מחויבים לה ולא בהכרח מצביעים בשבילה. זאת ועוד: בשלוש מערכות הבחירות שבהן התמודדו בנט ושקד נרשם פער בין התחזיות הוורודות שנצפו בסקרים בתחילת הדרך ובין תוצאות האמת, שהיו פחות מוצלחות במידה משמעותית. כאשר גורמים בבית היהודי טוענים שאין צורך בסקרים משום שלא מזמן היו לנו תוצאות אמת, זו טענה שקשה להפריך אותה.

כמובן שגם במישור העקרוני והסמלי, שיש לו גם משמעות חינוכית, ראוי שבראש רשימה שנשענת על קולות הציונות הדתית תעמוד דמות דתית מחויבת לתורה ומצוות. אפשר אולי להתווכח אם בצוק העיתים והמנדטים יש מקום להתפשר על הדרישה הזאת. בכל מקרה, כדאי לדעת שפלח מסוים מהמצביעים הפוטנציאליים לא ייתן את קולו למפלגה שבראשה עומד אדם שאינו דתי. כך למשל, בחסידות חב"ד ההוראה המקובלת היא להצביע למפלגה "הכי חרדית", כאשר פרשנות רווחת קובעת שיש להצביע למפלגה שהכי מחויבת לשלמות התורה, העם והארץ. בבחירות האחרונות 56 אחוזים מתושבי כפר חב"ד מימשו את העיקרון הזה בהצבעה לאיחוד מפלגות הימין, לעומת 19 אחוזים שהצביעו ליהדות התורה ושלושה אחוזים בלבד שהצביעו לימין החדש של בנט ושקד. אבל אם שקד החילונית תעמוד בראש הרשימה המאוחדת, החב"דניקים בכפר חב"ד ובכל הארץ יתקשו לראות בה את הרשימה "הכי חרדית", וסביר להניח שקולותיהם ינדדו ליהדות התורה.

גם בציבור הדתי-לאומי יש מי שבשבילם ראש מפלגה דתי הוא דרישת סף שבלעדיה לא יתמכו במפלגה. כמובן, גם העובדה ששקד רואה במפלגת הציונות הדתית תחנת ביניים לקראת הצטרפותה לליכוד לא מחזקת את תביעתה להיות מנהיגת המפלגה. ראוי לכן שהיא תסתפק במקום השני ובתיק המשפטים.

4

חבירה של שקד הפופולרית לפרץ וסמוטריץ' לא תותיר סיכוי רב למפלגות מתחרות שפונות לקול הציוני-דתי. אחוז החסימה הגבוה יהפוך את ריצתן העצמאית לחסרת אחריות. במצב כזה, בנט יעדיף להתגמש על תנאי הצטרפות צנועים או להישאר בחוץ בסיבוב הזה מאשר להסתכן בהתנפצות נוספת על אחוז החסימה. גם לבן גביר וחבריו כדאי לסגור כעת עם סמוטריץ' ופרץ, כי אם שקד תקדים אותם הצורך בהם יפחת, ובהתאם לכך יפחתו גם הערך שלהם והמקומות שיוכלו להשיג.

לתגובות: [email protected]