העיר הבאה בתור אחרי תל אביב היא ככל הנראה פתח תקווה. לאחר ששכונותיה הדרומיות של העיר ללא הפסקה נכבשו על ידי מסתננים בלתי חוקיים מאפריקה, נראה כי העיר בעלת התדמית האפורה עומדת בפני גורל דומה. בורג נוסף בפצצה החברתית המתקתקת הזאת הוכנס בשבוע שעבר בפסק דין של שופטת בית המשפט המחוזי בלוד ורדה מרוז. בהחלטה שנתנה בעתירת ארגוני הסיוע למסתננים נגד עיריית פתח תקווה ומשרד החינוך, כופה מרוז על העירייה לפתוח את גני הילדים גם לילדי המסתננים שהשתקעו בעיר, תוך שהיא נוזפת בנציגי העירייה: "התנהגותה של העירייה חסרת רגישות. הם לא בחרו להיות מהגרים או פליטים". פסק הדין הבעייתי מערער על מדיניותו של ראש העיר רמי גרינברג, שנלחם על צביונה של פתח תקווה, שכבר כיום הולכת ומתמלאת באוכלוסיית המהגרים הלא חוקיים.
מי שכבר חיים לצערם את המציאות שאחרי פתיחת הגנים לילדי מסתננים הם תושבי שכונות דרום תל אביב. בעמותת 'עוטף תחנה מרכזית', שהוקמה על ידי התושבים בשנת 2013, יודעים לספר על תוצאות המהלך אצלם. "הילדים האלה מגיעים לגנים בשכונות החלשות. הם מורידים את הרמה הלימודית ונכנסים גם לגנים דתיים, שם הם מסתובבים עם שרשרת צלב על החזה. זה משנה את כל אופי הגן, ואנשים מוציאים את הילדים ומעבירים אותם לגנים אחרים. בהדרגה הגנים באזור הופכים בזה אחר זה להיות לילדי מסתננים בלבד, וכך שכונות שלמות נהרסות. גננות לא יכולות להעיר לילדים הללו, כי הן מיד מואשמות בגזענות. הילדים עושים מה שבא להם. חלק מהם לא מחוסנים ומביאים איתם מחלות שמוגרו מישראל לפני שנים, כמו שחפת וחצבת, ומדביקים את הסייעות והגננות".
בעמותה מתרעמים על קביעת השופטת לפיה "הם לא בחרו להיות מהגרים או פליטים". שם מסבירים כי "בוודאי שהם בחרו בזה. בדרכם לישראל הם עברו כמה מדינות שבהן יכלו לבקש מקלט אם הם אכן פליטים. אבל הם בחרו להגיע לכאן בגלל רמת החיים הגבוהה, ובחרו גם ללדת כאן בקצב ילודה מטורף. הרי אם אין להם מעמד, אז למה ללדת? לכאורה אין להם עתיד מובטח כאן". פעילים ב'עוטף תחנה מרכזית' מצביעים על מה שהם מכנים נשק יום הדין של המסתננים – הילדים. "אחרי שהם כבר יולדים, אז באים ואומרים למדינה – אסור לך לגעת בילדים ולגרש אותם, ואסור גם להפריד משפחות. זה מקבע את המציאות שהם נשארים פה, ואנחנו, האוכלוסייה בישראל, צריכים להתמודד עם זה".
אזרחות באמצעות הילדים
לאחרונה מתברר שהילדים הם נשק לא רק בידי מסתננים מאפריקה, אלא גם אצל קבוצות שוהים לא חוקיים שנתפסות כלא מאיימות לכאורה, אבל נוכחותן בעייתית לא פחות. השבוע החלה רשות האוכלוסין וההגירה באכיפת ההחלטה לגרש מהארץ עובדות לא חוקיות מהפיליפינים וילדיהן. מתוך כמאה אימהות וילדים שבכוונת הרשות לגרש לפיליפינים במהלך הקיץ הקרוב, נעצרו בתחילת השבוע לראשונה אם ובנה, ולמחרת נעצרו שתי פיליפיניות נוספות ללא אשרת שהייה ושלושת ילדיהן. בית הדין לעררים דחה את ההחלטה בנוגע לאם ובנה בשבועיים, ואילו השתיים שנעצרו מאוחר יותר נשלחו למתקן מעצר בנתב"ג לקראת גירושן.
דמעות הפוליטיקאים משמאל וארגוני התמיכה במסתננים לא איחרו לבוא. את אמצעי התקשורת הרלוונטיים מילאו תמונות קורעות לב של אימהות בוכות מול הפקחים, וילדים מלוכסני עיניים שנושאים שלטי "אל תגרשו אותי". בתחנת הרדיו הרשמית של צה"ל רואיין טייס שקורא לעמיתיו לא להטיס את האם ובנה לפיליפינים. השלימו את הבליץ התקשורתי חברי הכנסת של מרצ, שהודיעו בלי היסוס כי יפעלו נגד החוק בגלוי, וישתמשו בחסינותם כדי לארח בביתם את ילדי השוהים הבלתי חוקיים. דבריו הנרגשים של יו״ר סיעת מרצ, ח״כ אילן גילאון, יכלו להתאים מילה במילה לגירוש אחר של ילדים ישראלים, שהיה אכזרי לא פחות והתבצע על ידי מדינת ישראל לפני 14 שנים: ״אין דרך אחרת לקרוא לגירוש הזה חוץ מרוע לב טהור. שלטון קר ומנוכר שעוצר ילדים ישראלים שנולדו וגדלו פה, ומגרש אותם כאילו היו סחורה פגומה שכבר אין בה צורך", הזדעזע גילאון והכריז כי "ביתנו פתוח לכל משפחה שעומדת בפני הגירוש הלא מוסרי והלא יהודי הזה, בדיוק בשביל זה יש לנו חסינות". הוא אף קרא לשאר חבריו לפעול לסיכול החוק: "אני קורא גם לכל שאר חברי הכנסת מהמפלגות האחרות לעשות את אותו הדבר, עד שראש הממשלה ושר הפנים ישנו את הגזירה הנפשעת״.
מי שהעז לעמוד נגד גל ההומניות ששטף לפתע את השמאל היה שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ', שהצביע על השימוש בילדי הזרים כמסוכן לזהותה היהודית של מדינת ישראל, ותמך במימוש צווי הגירוש: "הפיליפיניות צריכות לחזור לארצן. הן באו לזמן קצוב כדי להתפרנס, לא להתאזרח. אם בית הדין לעררים יסכל את המהלך, או אם רשות ההגירה תתעכב, ייווצר תקדים לפיו ילדים הם אמצעי לקבלת אזרחות. מאות אלפי מסתננים, תיירים ועובדים זרים ינצלו את זה, ומדינת ישראל לא תהיה עוד מדינת הלאום של העם היהודי".
קריאה להפרת החוק
בעמותת 'עוטף תחנה מרכזית' החליטו לפעול נגד מה שהם מכנים "המרדה בגלוי", ופנו במכתב ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, בדרישה להורות למשטרה לחקור את זאב דגני, מנהל גימנסיה הרצליה, בחשד להמרדה. דגני, שבבית ספרו, כמו במוסדות נוספים בתל אביב, לומדים ילדי הזרים הלא חוקיים, מבקש לצרף גורמים חינוכיים נוספים למחאה נגד גירוש הילדים ואמר בראיונות לתקשורת: "נבריח את הילדים לבתינו ונשמור עליהם מהגירוש... אעשה כל שביכולתי למנוע מאנשי החושך לממש את רוע ליבם. אני מקווה שלא אשאר לבד במהלך זה ועמיתים ומנהלים נוספים יצטרפו". גם יואל מרשק, איש התנועה הקיבוצית, הצטרף למחאה והודיע כי יארגן בבתי משפחות בקיבוצים אירוח לילדי המיועדים לגירוש. במשרד המשפטים, אגב, התנערו מהפנייה של העמותה וטענו כי "המכתב לא אותר בלשכת היועץ". בעמותה, לעומת זאת, מציגים הודעה רשמית ממשרד המשפטים המאשרת כי המכתב התקבל במשרד.
אחד הגופים המשמעותיים בטיפול בנושא ההגירה ואכיפת החוק בתחום הוא בית הדין לעררים אשר פועל תחת משרד המשפטים. בבית הדין נידונים עררים על החלטות שניתנו על ידי רשות האוכלוסין וההגירה או על ידי שר הפנים בענייני כניסה, שהייה, ישיבה או יציאה מישראל או בענייני אזרחות.
גורמים המעורים בתחום טוענים כי מדובר בגוף שהדיינים בו מתפקדים כפקידים זוטרים ולא כמומחי משפט, וכי הוא בעל אג'נדה יונית בלשון המעטה בנוגע לאכיפת חוקי ההגירה. כך לדוגמה, הם מזכירים את פרשת הדחתו של הדיין מנחם פשיטיצקי, שלפני כשנה העז להוציא פסק דין תקדימי שבו המליץ להחזיר מסתננים מאריתריאה לארץ מולדתם. זמן קצר אחר כך נודע כי במשרד המשפטים הוחלט על העברתו מתפקידו "על רקע מקצועי". לעומתו, הדיין אילן חלבגה, מי שדן השבוע בגירוש האם ובנה, מיהר לעכב את ביצוע ההרחקה ודחה את הדיון כאמור בעוד כשבועיים. "מי שעושה שמות בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית הוא בית הדין הזה, ולא בג"ץ", אומרים בעמותה. "אם שר הפנים מונע אזרחות למחבלים, הם מסכלים את זה. הם מוציאים פסיקות שערורייתיות שאפשר להשאיר פה מסתננים ומחבלים".
ב'עוטף תחנה מרכזית' מתריעים כי אם גם הצעד המינימלי שהחל השבוע באכיפת גירוש הפיליפינים יתמסמס על ידי בית הדין, "זו תהיה רוח גבית אדירה לארגוני השמאל ומסר למאות אלפי מהגרים ששוקלים את בואם לישראל. הם יבינו שילודה היא הדרך לנצח את חוקי ההגירה של ישראל".
לתגובות: [email protected]