הקולות שילכו לפח במפלגות הקטנות יעשו את ההבדל. מועד א' של הבחירות
הקולות שילכו לפח במפלגות הקטנות יעשו את ההבדל. מועד א' של הבחירותצילום: תומר נאוברג, פלאש 90

הוויתור הגדול של נפתלי בנט לאיילת שקד השבוע לא היה על המקום הראשון. הצבת שקד בראש הייתה מסקנה ברורה ומוסכמת על שני הצדדים מהדקה הראשונה של המשא ומתן ביניהם.

המחלוקת העקרונית ביניהם הייתה בשאלה - זוג או פרט? בנט תומך נלהב של ריצה בשני ראשים כדי למקסם את הקולות בקשת האידאולוגית הרחבה של הציונות הדתית. שקד רצתה אחדות גדולה. מאחוריה. ביום חמישי בצהריים בנט עוד הסביר באריכות בריאיון טלוויזיוני מוקלט מדוע צריך ללכת בנפרד, אך עד השידור במוצאי השבת הוא כבר המיר את דעתו וצייץ שעם ישראל צריך ימין מאוחד.

המהפך התרחש כבר ביום חמישי בערב. בנט ושקד נפגשו ברעננה. היא הודיעה לו סופית שהיא באה. המאמץ האחרון שלה מול הליכוד הסתיים. הוא בתמורה הודיע שיסכים ללכת אחריה למפלגה מאוחדת. הפגישה המתוקשרת במוצאי שבת, שעדכון עליה נשלח לעיתונאים ושמיקומה המדויק הודלף לצלמי הטלוויזיה, הייתה כבר בשביל ליצור את הבאזז. חלק מהחיזור הפומבי.

אלא שעם כל הכבוד להבנות בין בנט ושקד, המשא ומתן האמיתי התחיל עכשיו, מול הרב רפי פרץ וסמוטריץ'. כשנזכרים עד כמה פתלתלות ומתישות היו השיחות בין פרץ לסמוטריץ' ובין שקד לבנט, עולה חשש כבד שחיבורה של הרביעייה הנכבדה יתרחש, אם בכלל, רק בדקה התשעים. ועוד לא דיברנו על שאר פירורי המפלגות שכרגע נשארו בחוץ.

אם האיחוד ישאיר בחוץ את עוצמה יהודית ונעם מצד אחד, ואת זהות מהצד השני, האיחוד הוא שגיאה, וכידוע הדרך לאופוזיציה רצופה כוונות טובות. אם שוב ילכו עשרות אלפי קולות ימניים לפח, שקד אולי תנהיג מפלגת ימין גדולה יחסית של תשעה מנדטים, אבל תעשה זאת מהאופוזיציה. שניים או שלושה המנדטים שיאבדו הם בדיוק אלה שיחסרו ל-61 המנדטים המיוחלים כל כך של נתניהו, שרק איתם אפשר להקים ממשלת ימין צרה. אם אין 61, הולכים לממשלת אחדות, והראשונים להיזרק יהיו הסרוגים.

שקד מבינה את זה, ולכן מתכננת לנהל את השיחות בכמה שלבים. קודם להתאחד עם פרץ וסמוטריץ', אחר כך לפנות לבן גביר ולפייגלין, שעם שניהם שוחחה השבוע בהצעה להשתלב בתוך הבלוק, אבל במחיר צנוע. כל חיבור כזה משמעותו דילול נוסף של המפלגות שכבר מיוצגות באיחוד, ולכן מי שיתבקש להשתתף בתשלום החשבון יהיה נתניהו, בדומה לשריון של בן דהן בפעם שעברה. מנעם אף אחד לא מצפה להשתלב גם לא כבלוק טכני. בינתיים, בין אם לצורכי מיקוח ובין אם בניסיון לשרוד, גם פייגלין ובן גביר נפגשו השבוע ודנו בחיבור טכני ביניהם.

על יתרונות הריצה בשני ראשים, ליברלי וחרד"לי, ומיצוי פוטנציאל מלא של הקולות נכתב כאן לא פעם. האחדות קוסמת, אבל התוצאה עלולה להיות עגומה מאוד גם עם הרוח הטובה שיכולה ליצור מומנטום חיובי. את המקום הראשון במפלגה המאוחדת שקד צפויה לקבל בהסתמך על סקרי פופולריות ולובי תקשורתי חזק, אבל במבחן הקלפי, עם כל האהדה, היא ובנט לא הצליחו. וגם במבחנים הפוליטיים – עד כה מי שהוביל היה בנט ולא היא. אלא שעכשיו היא קיבלה את ההזדמנות.

אם תצליח לבנות מאחוריה מגה-איחוד, לא רק עם הבית היהודי והאיחוד הלאומי אלא עם עוצמה וזהות, במסגרת מפלגה רפובליקנית כפי שהיא מגדירה את זה תחת השם "הימין המאוחד", היא תוכיח שהיא ראויה להנהגה לא רק בזכות הפופולריות אלא בזכות תמרון פוליטי כמעט בלתי אפשרי. זה המודל היחיד שבו איחוד הוא בעל ערך משמעותי. כזה שגם ישפר את סיכוייו של הגוש, אבל גם יעמיד אותה בראשות מפלגה גדולה באמת, כך שההחלטה שלה לשוב לציונות הדתית לא בהכרח תתנגש עם היעד הרחוק שסימנה לעצמה בעתיד - ראשות הממשלה.

אפס חגיגיות

להשקת הקמפיין של ש"ס אריה דרעי הגיע עייף ומפוכח. האיחור שבו נכנס לאולם השכור בבית וגן לא נועד למלא את האולם בפעילים או בתלמידי ישיבות, הם לא הוזמנו הפעם. גם לא בשביל תזמון שיגרוף רייטינג במהדורות הטלוויזיה, כי האירוע ממילא נקבע לשעת צהריים מוקדמת. כמו חתונה צנועה בזיווג שני, משיקים קמפיין כי צריך להשיק קמפיין, אבל בלי כל הפירוטכניקה מהסיבוב הקודם. שולחן ארוך עם סידורי פרחים, מצגת מאולתרת ואפס חגיגיות.

בשביל ראש המפלגה השלישית בגודלה האירוע שאליו נקלענו הוא תאונה מיותרת. במקום לשבת בממשלה יציבה וליהנות משמונת המנדטים שהשיגה ש"ס, הוא נאלץ לצאת ולשחזר את ההישג. את רבע מיליון המצביעים של ש"ס הוא משוכנע שיביא שוב לקלפי. התזמון הפעם, בעיצומם של ימי הרחמים והסליחות, רק ישרת את הקמפיין. עצרות תפילה עם סוללת הרבנים של המפלגה שינדדו בחצות ליל בין ערי השדה ישיגו את המטרה יותר מכל כנס בחירות. אבל דרעי גם מזהה הזדמנות לגדול, בדמותם של ארבעת המנדטים שהותיר משה כחלון על הרצפה, ועליהם הוא מסתער.

סיסמת הקמפיין "הכוח החברתי בממשלה" מכוונת בדיוק אל הקהל הזה. מצביעים חברתיים, מזרחיים, כאלה שכחלון היה בשבילם בית אבל גם הברית שבין פרץ לאורלי לוי יכולה להתאים להם. וגם ש"ס. אלו מנדטים חשובים מאוד כי הם שייכים לקבוצה המצומצמת שבאמת יכולה לנוע בין הגושים. סדר יום חברתי משרת גם מטרה נוספת: בריחה מנושאי דת ומדינה שמשרתים את ליברמן. בדרך כלל ש"ס וישראל ביתנו חובטות זו בזו בתיאום מושלם כדי שכל אחת תתחזק בבייס שלה. הפעם זה מסוכן מדי. כבר אין את הקריצה שליוותה תמיד את ההתנגחויות והבטיחה שיום אחרי הבחירות הם יחזרו לשתות יחד. דרעי יודע שאם ידידו ליברמן יתחזק על חשבון הליכוד, החרדים יהיו הראשונים להיפגע.

דלתות פתוחות

דרעי שב ונשבע אמונים לנתניהו, אבל גם הוא קורא את הסקרים לפיהם לגוש הימין-חרדים לא יהיו 61 מנדטים. גם אם ש"ס תגדל, איש אינו מבטיח לו מקום סביב שולחן הממשלה הבאה. השאלה הזאת מעסיקה אותו לא פחות משהיא מעסיקה את נתניהו. השניים מצויים בקשר הדוק, ומתוך דבריו של דרעי אפשר גם להבין מה חולף במוחו של ראש הממשלה.

ראשית, נתניהו עדיין לא נואש מהאפשרות של ממשלה צרה: שילוב של חיבורים נכונים בימין באופן שלא יילכו קולות לפח, שיעור הצבעה גבוה במעוזי הליכוד, ואולי, עם קצת מזל, גם נפילה של ברק או מרצ אל מתחת לאחוז החסימה - והקסם יעבוד שוב. זו אפשרות דחוקה אבל בליכוד ינסו למצות אותה עד תום.

גם בלי שישים ואחת אצבעות נתניהו מצפה לקבל את זכות הראשונים להרכיב את הממשלה בתור המועמד עם מספר הממליצים הגבוה ביותר. וכשזה יקרה, הוא יצטרך לקנות לפחות מפלגה אחת מחוץ לגוש. זה יהיה משא ומתן קשוח, עם מחירים מופקעים, אבל הוא ינסה לנהל אותו במקביל.

השותפה המועדפת היא מפלגת העבודה של עמיר פרץ. החבירה שלו לאורלי לוי ודחיית מרצ וברק היו הבשורה הטובה ביותר שנתניהו קיבל מתחילת הקמפיין. בשמאל טוענים בזעם שפרץ משאיר לעצמו פתח לחבור לנתניהו, והוא אפילו לא טורח להכחיש. על הטעות של גבאי הוא לא מתכוון לחזור. מה שקודמו דחה - פרץ ייקח. חבילה חברתית שמנה שתחזיר אותו ואת מפלגת העבודה אל השלטון, יחד עם כמה ערובות ל"הצלת הדמוקרטיה" ובלימת חקיקה פרסונלית. ייתכן שחלק מחבילה כזאת יהיה גם להשאיר את מפלגות הימין העמוק בחוץ. "ממשלה בלי בן גביר וסמוטריץ'" זה טיעון שיכול להתקבל בקרב בוחרי העבודה.

חוץ מהחנופה לפרץ, דרעי הקפיד להשאיר שתי דלתות נוספות פתוחות. הראשונה היא אביגדור ליברמן. בניגוד לאש והגופרית שהטיח בלפיד, דווקא על ליברמן חברו לשעבר, שבגידתו בחרדים עדיין טרייה, לא הייתה לו כמעט מילה רעה להגיד. הוא אומנם עקץ אותו אבל הבהיר: "הוא פוסל אותי אבל אני לא פוסל אותו". אולי מתוך תקווה קלושה שדווקא אחרי שיתחזק ליברמן ירגיש בטוח לשוב למחנה הימין מעמדה של כוח.

הדלת השנייה היא בני גנץ. ככל שהמילים נגד לפיד החריפו, כך הטון כלפי גנץ ואשכנזי התרכך. בסביבת נתניהו משוכנעים שעם קצת יותר זמן לעבוד, הם היו מצליחים להביא את גנץ עם 10-5 ח"כים תמורת תיק הביטחון, המשנה לראש הממשלה וחבילה מפנקת עד חצי המלכות - לקואליציית ימין-מרכז-חרדים. כנראה גם היא בלי סמוטריץ' אבל אולי עם פרץ. ואולי זה מה שגנץ חלם עליו מלכתחילה. שר ביטחון, זמן לצבור ניסיון מדיני, ואפשרות לרשת את נתניהו כשיוגש כתב האישום מתוך הממשלה.

לתגובות: [email protected]