הר הבית
הר הביתצילום: הדס פרוש, פלאש 90

בשנות החמישים של המאה התשע-עשרה הותרה הכניסה להר הבית למבקרים שאינם מוסלמים, לאחר כשש מאות שנה שבהן היא נאסרה בידי הממלוכים והעות'מאנים ששלטו בארץ-ישראל.

בניגוד גמור לנוצרים שהחלו לפקוד את הר הבית, אסרו רבני ירושלים על היהודים לעלות אליו, פן תיטמא קדושתו (טומאת מתים). בניגוד לעמדה ההלכתית, מספר אישי ציבור יהודים מאירופה הפרו ביודעין את הפסיקה הרבנית מלבוא במקום הקדוש, ובכך עוררו את זעמם של בני 'היישוב הישן' בעיר.

אחד מהם היה משה מונטיפיורי (1784- 1885) אשר במסעו הרביעי לארץ-ישראל בקיץ תרט"ו (1855), ערך סיור ראשון מסוגו במתחם הר הבית בחברת רעייתו יהודית, מזכירו ד"ר אליעזר הלוי והקונסול הבריטי בירושלים ג'יימס פין (Finn). ביקורו של מונטיפיורי בהר הבית נערך יומיים לאחר תשעה באב (26.7.1855).

בצעד זה הוא המרה ביודעין את איסורם המפורש של רבני ירושלים מלבוא במקום הקדוש. ימים ספורים לפני כן הוא השקיף על מקום המקדש מגג הקסרקטין (מחנה הצבא) בעיר העתיקה כפי שנהג גם במסעו השלישי בשנת תר"ט (1849). בכך עורר עליו מונטיפיורי את כעסם של רבני ירושלים, שהזהירו אותו לבל ייכנס שוב אל מקום המקדש. יחד עם זאת אחדים מרבניה הקיצוניים של העיר "...הרחיקו לכת עד כדי הטלת חרם ונידוי על האיש הטוב בשלושה...מבתי־הכנסת שלהם" (ג' פין, עתות סופה – עלים מדפתרי הקונסוליה בירושלים משנת 1853 עד 1856, ירושלים תש"ם, עמ' 445, 453-452).

ממקורות מאוחרים יש יסוד להאמין כי מונטיפיורי וד"ר הלוי הפרו את איסור הכניסה להר הבית גם במסעותיהם הבאים לארץ ישראל, החמישי (תרי"ז-1857) והשישי (תרכ"ו-1866), אך יש להתייחס לעדויות אלה - המקפלות בתוכן דיון הלכתי בסוגיית היתר הכניסה להר הבית לאחר חורבן המקדש - בזהירות יתרה והן מרמזות למעשה על ביקורם הראשון והאחרון במתחם.

ברבות השנים צמחו סיפורי פולקלור שונים במטרה לסנגר על עלייתו של מונטיפיורי להר הבית. היה זה אירוע מכונן, שזכה לתהודה בקרב יהודי ארץ-ישראל והתפוצות במשך שנות דור. אולם בחלק מהפרסומים חל שיבוש בעובדות ובזמנים.

כך למשל נכתב במספר מקורות כי בכדי לכבד את ההלכה שאסרה את הכניסה להר הבית, נישאו בני הזוג מונטיפיורי על אפריון בביקורם במקום המקדש והשניים לא דרכו בו ברגליהם. לכבוד יום הולדתו המאה של מונטיפיורי, פורסם בעיתון 'הצבי' כי בקרב יהודי ירושלים נפוץ סיפור, שבו הוא נשא בבית הכנסת תפילת 'מי שברך' למחרימים אותו "הל[ו]ך הלך משה לראות את בית המסגד להערבים אשר על מקום המקדש, והיהודים יזהרו מזה מחשש טומאה, וימצאו אנשים אשר החרימו את השר מונטיפיורי בגלל זה, ויודע לו הדבר וישאל לשמות האנשים, ויהי בעלותו למחרתו לתורה ויצו לברך את כולם ויאמר הלא לשם שמים היתה כונתם" (הצבי, 31.10.1884).

להבדיל מכך נמצאה עדות מוחשית לביקורו של מונטיפיורי בהר הבית לאחר פטירתו. בטקס גילוי המצבה על קברו, העיד מזכירו ד"ר הלוי כי האבן הובאה מביקורם במקום המקדש "... האבן אשר הקימו עתה מצבה לראש קברו, הביא השר [מונטיפיורי] עוד בחייו מאבני הר המוריה מקום מקדשנו" (המגיד, 8.4.1886, הצבי, 9.4.1886).