השיחות התכופות ביניהם התחלפו בנתק ובתדרוכים ארסיים. נתניהו וסמוטריץ'
השיחות התכופות ביניהם התחלפו בנתק ובתדרוכים ארסיים. נתניהו וסמוטריץ'צילום: דוברות

במפלגת הימין המאוחד, או ימינה בשמה החדש, הבינו השבוע באיחור את מה שנתניהו החליט כבר בהגשת הרשימות: הפעם הוא ינסה למעוך אותם בכל הכוח. ההתלבטות הפומבית בשאלה האם לפטר את סמוטריץ' בגלל שני ציוצים חריפים בטוויטר הייתה רק הפתיחה לזובור שנתניהו מתכנן לחברי הימין המאוחד, ומלמדת שנתניהו כבר לא רואה בהם את שותפיו הבלעדיים. לא מפטרים רגע לפני הבחירות שר ומנהיג של מפלגה אחרת בגוש, כדי למנות אותו שוב בעוד חודש וחצי בממשלה הבאה.

הקשרים ההדוקים והשיחות התכופות שהיו בקמפיין הקודם בין נתניהו לסמוטריץ' ופרץ התחלפו בנתק מוחלט ובתדרוכים ארסיים, שהחלו מהרגע שהשניים הסכימו, למרות תחנוניו של נתניהו, לחבור לימין החדש ולהמליך את שקד בראשם. באותו הרגע פסקו הטלפונים התכופים והפגישות האינטימיות בין לשכת ראש הממשלה למנהיגי המפלגה הציונית דתית.

התיעוב העמוק לשקד והרצון לגמד את ההישג שלה כמנהיגת האיחוד הם אולי הסיבה האמוציונלית להתנהלות של נתניהו, אבל יש גם סיבה רציונלית: ההנחה שגוש הימין-חרדים לא יצליח להביא 61 מנדטים. בכל הסקרים שפורסמו עד כה, וברבים נוספים שמונחים על שולחנו של נתניהו בתדירות גבוהה, גוש הימין בלי ליברמן נע בסביבות 57-54 מנדטים. תוצאה של כישלון האיחוד המלא בימין. סקר חדשות 12 צפה השבוע 2.9 אחוזים לזהות ו-2.7 אחוזים לעוצמה יהודית, בסך הכול 5.5 אחוזים שהם יותר משישה מנדטים, אלו שהיו יכולים להעניק לגוש 61 מנדטים. הקמת הימין המאוחד, או ימינה, באופן שהותיר שוליים רחבים משני הצדדים, הייתה הרגע שבו נפל הפור: לא יהיו 61 מנדטים לגוש הימין-חרדים. זו הנחת העבודה שניבטת אל נתניהו מכל סקר. עדיין לא מאוחר לנסות ולגייס את ה-61, אבל הוא בחר במסקנה מיידית אחרת: לוותר על הגוש ולהילחם על גודל המפלגה.

נתניהו ינסה לשדל את עוצמה וזהות לפרוש בטוב – לפייגלין הוא יציע סיוע בכיסוי החובות והבטחה לתיק כלכלי, אבל פייגלין יודע שבהיעדר כוח פוליטי בכנסת הוא יהיה נעדר כוח אמיתי גם במשרד, ויהיה תחת חרב פיטורין תמידית. לעוצמה אפילו את זה הוא לא יוכל להבטיח. מכל מקום, אחרי השכנועים תבוא הרעשה ארטילרית. הימין יחווה קמפיינים סותרים: הליכוד וימינה יקראו לא להצביע למפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה, וזהות ועוצמה יקראו לציבור להצביע אסטרטגית ולסייע להן לעבור כדי להציל קולות ימין. התוצאה תהיה תנועה מבולגנת לשני הכיוונים. אבל את עיקר האנרגיה ישמרו בלשכת ראש הממשלה לשומנים שהם מזהים בימין המאוחד. סמוטריץ' קיבל השבוע חנינה, אבל לא מן הנמנע שנתניהו ימצא תירוץ אחר לפטר אותו באופן מהדהד סמוך לבחירות, כדי לבדל את עצמו ולהשיב מנדטים מליברמן.

בזמן שנתניהו דרש מסמוטריץ' להתנצל על ירי בנשק קל בנגמ"ש, ציוץ טוויטר פזיז, אנשי הקמפיין שלו כבר סיימו לטעון את התותחים הכבדים, וסדרת סרטונים חריפים שמכוונים ישירות נגד ראשי ימינה כבר נכתבו ונערכו. נשאר רק להחליט מתי לשחרר אותם לאוויר העולם. הם יזכירו לבנט ושקד את הברית הישנה עם לפיד, את פיצול הימין ואובדן הקולות בבחירות האחרונות, ויאשימו שהם חלק מקנוניה שתנסה להחליף את נתניהו. בנט, שזיהה את המסרים מכל ריאיון של בכירי הליכוד בשבוע האחרון, ניסה להקדים תרופה למכה והצהיר שוב כי מפלגתו תמליץ רק על נתניהו. אבל בניגוד לאריה דרעי שהצליח לחסן את בוחריו מהגעוואלד של הליכוד, דווקא על ידי הקפדה לשלב תמונה של נתניהו על כל שלט של ש"ס בקמפיין, בנט ושקד תמיד ייחשבו לחשודים. אם יהיה צורך, הליכוד לא יהסס להפוך גם את סמוטריץ' לחלק מגוש השמאל.

מחפש עריקים

גם אם תצליח תוכניתו של נתניהו לשאיבת כל מה שמימינו, זה עדיין לא מבטיח לו ממשלה. את שותפיו החרדים הוא מקפיד לשמר בעקביות - אבל כדי להקים ממשלה יצטרך עריקה מהמחנה השני. היעד המועדף הוא בני גנץ. אם ייפרד מלפיד ויביא איתו מחצית מחברי הכנסת של כחול לבן, הוא יהיה שותף נוח לממשלת ליכוד-חרדים-חוסן לישראל. בלי שקד וסמוטריץ' ובלי לפיד.

בשביל גנץ ימי הקמפיין האחרונים היו קשים במיוחד. שרשרת של תקלות רודפת אותו, והוא נאלץ לשגר הבהרות על בסיס יומיומי. התככים בתוך המפלגה דולפים לתקשורת. מסרי הקמפיין שלו ושל לפיד בכל הנוגע לחרדים מתנגשים שוב ושוב. הוא שוכח פרטים בשידור חי, מגמגם. במערכת הבחירות הקודמת כל עיטוש שלו גרר כותרות ראשיות ופולוואפים בכל כלי התקשורת, ועכשיו הוא אינו מעניין איש. הוא עובד בקמפיין הנוכחי קשה יותר מאשר בקודמו, אבל זוכה לחשיפה קטנה בהרבה. מתראיין הרבה יותר אבל נשמע הרבה פחות. סף הריגוש עלה ואת הפוקוס לקח ליברמן שמטריף את נתניהו, וגם ברק לכמה שבועות צבעוניים. לידם גנץ המנומס, שמתעקש לשמור על קו ג'נטלמני, מעורר פיהוק.

אפשר לראות בהתעקשות שלו לא להשתלח בנתניהו עניין של סגנון, אבל אולי יש כאן גם עניין מהותי: כשבני גנץ נכנס לפוליטיקה השאיפות שלו היו צנועות. תפקיד שר הביטחון היה רשום על שמו, ראשות הממשלה בלי יום אחד של ניסיון בשדה הפוליטי הייתה נשמעת יומרנית אפילו לו עצמו. הוא לא הטיל וטו על נתניהו כראש ממשלה וגם הביקורת שלו עליו הייתה זהירה מאוד. הלחץ התקשורתי והלחץ בגוש המרכז-שמאל כפו עליו את החיבור עם לפיד, שאכן הזניק אותו לעמדת המועמד לראשות הממשלה, אבל גם לקח אותו שמאלה ממה שתכנן. הקו האגרסיבי נגד נתניהו לא מתאים לו, והקטטות עם החרדים מנוגדות לתפיסת עולמו. המכנה המשותף להבהרות שנאלץ לפרסם לאחרונה הוא נתניהו – פעם כשסירב לשלול בתוקף הצטרפות לממשלתו תמורת הסדר שלום ואחר כך נאלץ להסביר שבגלל ה-16M לא שמע את השאלה, ופעם כשאמר שיסכים לרוטציה עם נתניהו אם ייתן לו להיות הראשון.

בליכוד מחברים רמז לרמז, ומקווים שאם הפער בין המפלגות יהיה מספיק גדול אבל איש לא יצליח להרכיב ממשלה, הם יצליחו להביא את גנץ בתירוץ שלמען טובת המדינה יש למנוע בחירות בפעם השלישית. מבחינתו הוא ירוויח ברית עם החרדים שתשמש אותו בעתיד, ייבנה כמועמד לראשות הממשלה מבפנים, יצבור ניסיון פוליטי ומדיני ויתמודד על ירושת נתניהו כשזה יפנה את הזירה.

בכחול לבן נשבעים שהתרחיש הזה בדיוני, שגנץ-לפיד-יעלון-אשכנזי הם דבוקה בלתי ניתנת להפרדה. כדי להוכיח את זה מלעיטים את הרביעייה בכמות מדאיגה של כדורי פלאפל וצילומי סלפי דביקים, שרק מדגישים את הסדקים בקוקפיט של כחול לבן.

האלטרנטיבה השנייה והצנועה יותר של נתניהו כדי להרכיב ממשלה תהיה מפלגת העבודה, שמסתמנת כחוליה הגמישה ביותר בשמאל: תיקי האוצר, הבריאות והרווחה יוצעו לעמיר פרץ, אורלי לוי ואיציק שמולי בהתאמה. בתרחיש כזה נתניהו יזדקק כנראה גם לימינה כדי להגיע ל-61 חברי כנסת, ועיקר הוויתור שלו יהיה לא בשדה המדיני אלא דווקא בכלכלי. מסירת תיק האוצר לעמיר פרץ, אחרי התוכנית הכלכלית המופרכת שפרסם השבוע, תהיה נסיגה מופקרת מכל תפיסות הימין הכלכלי שנתניהו הוא הפרזנטור הטוב ביותר שלהן. בעקבות סקרי עומק שהצביעו על כך שדווקא הנושא הכלכלי יכול להעביר מנדטים מגוש לגוש, הליכוד פתח במתקפה על "כלכלת ההסתדרות" של כחול לבן, והאשים את לפיד וגנץ בכך שהם מחביאים את שר האוצר המיועד שלהם ניסנקורן. מעניין לשים לב שבמתקפת הכלכלה גם נתניהו לא בדיוק מנופף בשר האוצר שלו, משה כחלון, המיועד גם לקדנציה הבאה. והוא יודע היטב למה.

על הנורמליות

מפלגת נעם, אשר מתיימרת לייצג את הקודש בטהרתו, פרסמה השבוע סרטון שבו היא משווה בין הנאצים, מדינות ערב, מחבלי החמאס, שוברים שתיקה, הרפורמים והלהט״בים. הגדולים שבאויבי וצוררי ישראל נכרכו יחד באותה נשימה עם אחים – אחים, גם אם יש איתם מחלוקת קשה ונוקבת – לתוך דקה ושבע עשרה שניות, בתור ה״הם״ שרוצים להשמיד ״אותנו״. מסיסמת הבחירות של המפלגה אולי נשאר ה"אומץ", אבל שום דבר פה לא נורמלי.

לתגובות: [email protected]