במבט ראשון, קשה לחשוב על שני מנהיגים כל כך שונים כמו בנימין נתניהו ונשיא אוקראינה הטרי ולדימיר זלנסקי.
עם בחירתו הסוחפת של זלנסקי לנשיאות לפני חודשים ספורים, אוקראינה הפכה למדינה היחידה בעולם, חוץ מישראל, שגם הנשיא וגם ראש הממשלה שלה יהודים. ואם לא די בכך, גם יו״ר האופוזיציה ואפילו ראש העיר של קייב הבירה, כולם בני אברהם יצחק ויעקב. במדינה עם היסטוריה אנטישמית כמו אוקראינה זאת סיטואציה לא מובנת מאליה, שעשויה גם לגרום לרגישות בהמשך, אבל כאן פחות או יותר נגמר הדמיון ומתחילים ההבדלים להתחדד.
נתניהו הוא מהוותיקים והמנוסים שבמנהיגי המדינות בעולם, מדינאי ופוליטיקאי מהשורה הראשונה. זלנסקי היה עד לאחרונה שחקן טלוויזיה, חסר ניסיון מדיני ופוליטי. את ארמון הנשיאות באוקראינה כבש לאחר שגילם כשחקן את תפקיד הנשיא בסדרה הפופולרית 'משרת העם', ואז החליט להתמודד על התפקיד בעולם האמיתי, כשאת המפלגה בראשותו, שנקראה גם היא 'משרת העם', ייסדו אנשי האולפנים שבהם עבד.
אחת השאלות של הנשיא הטרי לנתניהו בפגישה ביניהם בארבע עיניים הייתה האם הוא ממליץ לו לקדם רפורמות בהדרגה או להסתער בשנה הראשונה בכל החזיתות במקביל. ״מהניסיון שלי עדיף הרבה רפורמות מהר, ולא לחכות. הזמן מתכלה, והסדקים עולים, ומי יודע אם תיבחר פעם שנייה ושלישית ורביעית וחמישית...״, ייעץ נתניהו, כשהוא מתכוון להשיב לשאלת הנשיא האוקראיני אבל לא פחות מכך מתאר את המבוי הפוליטי שאליו נקלע בעצמו.
והנה עוד ניגוד חד בין השניים: בזמן שנתניהו נאבק בימים אלו על המשך שלטונו בבחירות חוזרות אחרי שלא הצליח להרכיב ממשלה, זלנסקי נמנע מלהקים קואליציה מסיבה הפוכה: ניצחונה של מפלגתו בבחירות לפרלמנט היה כל כך סוחף, כך שאינו זקוק לאף מפלגה נוספת כדי לנהל ממשלה. ״מעורר קנאה״, נאנח מי מחברי הפמליה באוזני ראש הממשלה. ״מעורר השראה״, תיקן נתניהו, שלא מסתיר את האסטרטגיה החדשה שלו: ליכוד גדול ולא גוש גדול.
הביקור של נתניהו בקייב השבוע, פחות מחודש לבני הבחירות, הוא חלק מאותה אסטרטגיה. הוא הגיע לביקור מדיני, אבל היעדים שהציב לעצמו נועדו קודם כול לשרת את המאבק הפוליטי שלו, בעיקר נגד אביגדור ליברמן. בכל הזדמנות פומבית חזר ראש הממשלה והזכיר שוב ושוב את עניין הפנסיות לעולים מאוקראינה כשהוא מכוון ישירות אל הבייס של ישראל ביתנו. ההסכם שיבטיח את שמירת הזכויות הפנסיוניות של העולים מאוקראינה לישראל בעשרים השנים האחרונות כבר נחתם ב-2014, אבל מעולם לא אושרר בפרלמנט האוקראיני. נתניהו מקווה שזלנסקי ישתמש ברוב המוצק שלו כדי לאשרר את ההסכם, ואף ציין במסיבת העיתונאים המשותפת ביניהם שזלנסקי הבטיח לו זאת. הנשיא האוקראיני שתק. אם ישתוק עד הבחירות זה מספיק טוב בשביל נתניהו שמנסה שוב ושוב לפצח את הדנ"א של ציבור דוברי הרוסית בישראל, עד כה ללא הועיל, מול המספר הדו-ספרתי היציב של ליברמן בסקרים.
על מטוסו של ראש הממשלה היה מקום פנוי בשפע, אבל בשל הנחיית ועדת הבחירות צוות הקמפיין הפוליטי של הליכוד היה מנוע מלעלות עליו. יועצי הקמפיין עשו את דרכם לקייב בטיסה מסחרית, כדי להמשיך את שטף הסרטונים והשידורים החיים בפייסבוק גם משם. הבשורה הפוליטית הטובה ביותר שהגיעה לנתניהו במהלך ימי המסע, שהיו בו גם לא מעט מבוכות וחריקות, היא חתימת הסכם העודפים בין ישראל ביתנו לכחול לבן. המנדט הפוטנציאלי שירוויח ליברמן או גנץ, זניח לעומת התחמושת לקמפיין הליכוד. טענתו של נתניהו על כך שליברמן הוא חלק מגוש השמאל נתקלה בליל פיזור הכנסת בקולות צחוק רמים מול המצלמות, אבל עד לקו הסיום של מערכת הבחירות רבים עוד עשויים להשתכנע בה.
מבחן חוטובלי
מי שכן הצטרפה לפמליה היא סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, שהוזמנה באופן בהול במוצאי השבת לעלות לטיסה שיצאה ביום ראשון, לאחר שביום שישי קראה לנתניהו באמצעות ציוץ טוויטר למנות אותה לשרה במקום חיים כץ. נתניהו כנראה ניסה לפייס את חוטובלי אחרי שכתבה כי מינויה הוא רגע מבחן מול הציונות הדתית, אבל עם כל הכבוד לשלושה ימי ביקור מדיני באוקראינה, שאלת יחסיהם של נתניהו והכיפות הסרוגות דורשת מענה רציני יותר. בזמן שאת ש"ס ויהדות התורה נתניהו רואה כמפלגות לוויין רצויות, הוא מתקשה להשלים עם קיומה של מפלגה ציונית דתית מימינו. בשידור חי מגינת מלונו בקייב הוא קרא השבוע למצביעי ימינה לעבור לליכוד. קריאה דומה לא הופנתה לקהל של דרעי.
יש כמה סיבות לתפיסה הזאת של נתניהו, שבעבר דווקא העדיף את הגוש על פני המפלגה, ובראשן חוסר האמון שלו בבנט ושקד. מנגד, הליכוד היא המפלגה עם הייצוג המשמעותי ביותר לאנשי הציונות הדתית בכנסת, ובפועל גם אין פער בין עמדותיהם של חלקים נרחבים מבני המגזר הדתי-לאומי ובין עמדותיה של הליכוד. במקום לקנות עוד שטחי פרסום בעלוני השבת או לתדרך שוב נגד איילת שקד, לנתניהו יש דרך להשלים את המהלך הזה ולמנות את השרה הדתייה הראשונה בישראל, דווקא מתוך שורות הליכוד. בזמן שבראש המפלגה הסרוגה עומדת אישה חילונית, נתניהו יכול להבליט את בוגרת האולפנה שמימינו, שבני הדור הפוליטי שלה כבר סובבים את שולחן הממשלה בארבע השנים האחרונות. זו תהיה הצהרת כוונות משמעותית יותר, בבואו לבקש מהסרוגים להיכנס שוב תחת האלונקה של הליכוד.
דברים שרואים משם
אוקראינה אומנם נמצאת באותו אזור זמן בדיוק כמו ישראל, אבל מרחק של שלוש שעות טיסה נותן פרספקטיבה מסוימת על הטירוף סביב בנימין נתניהו. "פרשת החלה" למשל, שתפסה את הכותרות בארץ, ריגשה הרבה פחות את המארחים. הפרסומים בכלי התקשורת שם הופיעו רק בעקבות הידיעות שעלו בכלי התקשורת בישראל. אבל פרט לכך, באופן אישי ככתב שליווה את הביקור, היה קשה שלא לשים לב איך כל ציוץ אינפורמטיבי או אפילו הומוריסטי שנוגע לנתניהו, מעורר אש צולבת מכל הכיוונים. אם העזתי לכתוב שהנאום של ראש ממשלת ישראל בגיא ההריגה בבאבי יאר היה מרגש בעיניי, הוכתרתי מיד כ"ביביסט". אזכור של חריקות אחרות בביקור נחשב מיד ל"רדיפה" של ראש הממשלה. אין מילה שנאמרת על בנימין נתניהו שאינה מעוררת את האמוציות החריפות ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
ועוד נקודה שהתחדדה דווקא בגלל הקרבה היחסית ללו"ז של ראש הממשלה במהלך ביקורים בחו"ל: בישורת האחרונה של קמפיין קשה, כשגם במפלגתו רבים חוששים מאובדן השלטון, נתניהו נראה רגוע. בוטח. מתנהל בהומור. לכתבים שמלווים את ראש הממשלה בחו"ל יש את הפריבילגיה של תדרוכים ארוכים. לפעמים שעה ויותר בכל יום, זמן שבו נתניהו יושב ועונה בנחת, בלי מצלמות ומיקרופונים, על שאלות בכל נושא. מדיני, פוליטי, כלכלי או אישי. נתניהו היה מונח בכל סוגיה בפרטים הקטנים, כשהשיחה נעה בין עיראק, סוריה, ירדן ועזה, ועד לפוליטיקה האמריקנית, השווקים המתפתחים בהייטק, ההאטה בצמיחה ופתיחת רחוב השוק בחברון.
ומה שלא פחות בלט – לא משנה עם איזו שאלה הוא התמודד, בסופו של כל משפט ארוך ומנומק ניצב לו אחד ממסרי הקמפיין ובעיקר חידוד השאלה: מי יוכל להחליף אותו? אבל בניגוד לנינוחות הזאת נתניהו מקפיד לשדר החוצה דווקא לחץ, ברוח ה"געוואלד" המפורסם, או כמו שהוא ניסח זאת בכנות במטוס בדרך חזרה: "אני עושה הכול כדי לנצח, אבל פועל כאילו אני אפסיד".
לתגובות: [email protected]