מגפונים, שלטים, קריאות זעם ושפיכת חומרים על הכביש – הם אלה שמלווים את מתפללי בית הכנסת 'ניגוני חיים' בפתח תקווה, בכניסתם לקבלת שבת בימי שישי האחרונים. "הם כאילו אחוזי דיבוק", מתאר צבי בליץ, תושב השכונה וחבר מועצת העיר פתח תקווה, את האירוע החוזר ונשנה. "בחודש האחרון המפגינים, שמפגינים כבר תקופה ארוכה במוצאי שבת, מגיעים לפני כניסת השבת להפגין גם מול בית הכנסת שבו מנדלבליט מתפלל. הם צועקים, מפעילים רמקולים ופעם אחת גם שפכו קצף על הכביש, מה שפגע בבטיחות הנסיעה בו. לפעמים הם נשארים גם עד אחרי התפילה. זו פרובוקציה, בלגן בלב השכונה, וזה לא נעים לנו התושבים. אנחנו גרים בשכונה מאוד שקטה ושלווה, מחצית מהתושבים הם דתיים. הם מפגינים על ציר שבו הולכים הרבה תושבים דתיים בערב שבת וזה מפריע. הם מאוד נחושים במה שהם עושים".
השיא הגיע ביום שישי שעבר, כשפורסם תיעוד של המפגינים שמתבטאים בקיצוניות נגד אביחי מנדלבליט, ונגד השוטרים ששומרים שהמחאה תעמוד בכללים שהוגדרו לה. בסרטון שפרסם אביעד גליקמן, כתב חדשות 13, נראה אחד המפגינים כשהוא אומר: "שיגידו עליו קדיש במהרה בימינו", ופעילה נוספת שעומדת לידו משיבה: "על קבורת חמור אומרים קדיש?" לאחר מכן נשמעות פנינים נוספות כמו "עד שלא יישרף בית כנסת במדינה הזאת בני העוולה האלה לא ילמדו", "ומי היה הנחש? הדתיים הם אלה שמפתים והורסים ומפלגים ומטנפים. זה הם!", "אני בעד להשטיח את קברי צדיקים".
בעקבות האירוע החריג והפרת כללי ההפגנה עצרה המשטרה שבעה מפגינים. במשטרה הסבירו כי המוחים שנעצרו הפרו את ההנחיות, סירבו לבקשת השוטרים להתלוות לתחנה, כרזו במגפונים והפריעו לשוטרים במילוי תפקידם. ההפגנה החריגה סמוך לכניסת השבת התקיימה יומיים בלבד אחרי חידוד נוהלי ההפגנה שפרסם ניצב עמי אשד, מפקד מחוז המרכז של המשטרה. על פי הוראותיו של אשד, "המחאות בכיכר גורן יתקיימו במוצאי שבת החל מחצי שעה לאחר צאת השבת ועד השעה 23:00. במהלך השבוע תותר האפשרות למחות בכיכר גורן בימי שלישי בלבד למשך שלוש שעות, שיסתיימו לא יאוחר מהשעה 22:00. השימוש במגפונים יותר אך ורק בכיכר גורן".
מעצר המפגינים גרר מחאה גדולה במיוחד במוצאי שבת בכיכר גורן. להפגנה הקבועה הגיעו מאות מפגינים, ביניהם גם פוליטיקאים מהשמאל שטענו כי המשטרה פוגעת בחופש המחאה, וכי חלק מהעצורים בכלל היו בדרכם למסיבת ט"ו באב ולא באמצע הפגנה. אהוד ברק הגיע אף הוא, וכתב בחשבון הטוויטר שלו: "הדמוקרטיה בישראל תחת מתקפה. משטר נתניהו כבר עוצר אזרחים ברחובות! נקודת האל-חזור עברה. זו מלחמה על הזכות להיות עם חופשי בארצנו. אני קורא גם לגנץ ולפרץ להתעורר ולהצטרף. גורל המדינה תלוי בכך".
"התושבים לא יכולים יותר"
תושבי שכונת כפר גנים בפתח תקווה מלינים כבר זמן רב על המחאה המתמשכת, הפוגעת באיכות חייהם. "כל הנושא הזה מאוד מפריע לנו", אומר אמיר, שמתגורר בכפר גנים מזה שמונה שנים. "יש כאן שתי מחאות, אחת בת שלוש שנים והשנייה התחילה בשבועות האחרונים. ההפגנה הוותיקה יותר היא של אנשי שמאל שקוראים למנדלבליט להעמיד את נתניהו לדין, ומחאה טרייה יותר של יוצאי אתיופיה. זה הפך לבלתי נסבל. הם משתמשים במגפונים וברמקולים. יש שכנים שכל מוצאי שבת סוגרים את החלונות מפני הרעש, יש אנשים שיוצאים מהבית כל שבוע בזמן הזה כי זה פשוט בלתי אפשרי. אין לי עניין בעד או נגד המטרות של המחאה, אני לא תומך ולא מתנגד, אני מדבר על המטרד שנוצר כאן. יש פה ילדים שצריכים לקום בבוקר לגן ולבית הספר, מבוגרים, אנשים עם צרכים מיוחדים, והתופעה הזאת פשוט מפריעה למהלך החיים התקין של התושבים פה. מאז שנוספה לכאן המחאה של יוצאי אתיופיה, היא הרבה יותר רועשת. הם באים עם צופרים ומגפונים, הם גם לא מכירים את כללי המחאה שפעילי השמאל יחסית שומרים עליהם. הם מפגינים בין הרחובות של השכונה, באים ממש ליד הבניינים ומי שסובל זה אנחנו התושבים. היו פה תושבים שאמרו למפגינים שהם יצטרפו אליהם אם רק ימחו בשקט, אבל זה לא מעניין אותם. זה הולך ומחמיר, יש פעילי שמאל שעומדים בדרכו של מנדלבליט מהבית לבית הכנסת וצועקים לו לאורך כל הדרך. זו ממש פעולת טרור, זה טרור שיש בו בני ערובה ונפגעים. הם שופכים חומרים, צועקים פה מילים גסות והכול בווליום עצום. יש פה תושבים שממש כבר לא יכולים יותר".
עורכת הדין סיגלית קסלר, אחת מיוזמי מחאת פתח תקווה, טוענת כי המפגינים בליל שבת אינם קשורים למחאה המאורגנת. "למארגני המחאה אין קשר לאנשים שבאו ביום שישי לפתח תקווה", היא אומרת. "אנחנו התחלנו את ההפגנות מול ביתו של מנדלבליט ב-2016 עם מני נפתלי, והאנשים הללו הצטרפו בהפגנות הגדולות שעשינו בתל אביב. מתישהו הם קצת התנשאו על מני, ואמרתי להם שאני מעדיפה מני נפתלי אחד גם על עשרה מהם. איכשהו הייתה חלוקה שהם בתל אביב, ואנחנו ה'עמך' בפתח תקווה. האנשים שהגיעו ביום שישי הם המפגינים מתל אביב, לא מפתח תקווה. לאחרונה הם החליטו שיש להם תחביב חדש – לראות את מנדלבליט הולך לבית הכנסת ולצפות בו, ואני לא איתם בזה. לגבי הדברים שהם אמרו בתיעוד שפורסם, אני לא אוהבת את זה. להגיד לך שהייתי חוזרת אחרי זה – לא, אם זה חלק מחופש הביטוי וזו זכותם – בעיניי כן. אבל האנשים האלה לא קשורים למחאת כיכר גורן וחשוב לדייק זאת. אנחנו ניסינו למנוע את ההליכה שלהם לדרך של היועמ"ש לבית הכנסת, אבל זו זכותם".
באשר לתלונות התושבים על רעש, קסלר אומרת כי היא נצמדת להוראות. "חשוב לנו לבוא ולומר את המסרים שלנו. אנחנו רוצים מדינה נקייה משחיתות, שעובדי הציבור יזכרו שתפקידם הוא לשמור על האינטרס הציבורי ולא לשרת אף אחד, וכשמדובר בראש הממשלה שיכול לשלוח את הילדים שלי חלילה להיהרג בקרב – אני רוצה לדעת שהוא איש ישר. לגבי טענות התושבים – אני באמת מבינה שזה מפריע, אבל מזכירה שאנחנו מפגינים רק לפי האיזונים שקבע בית המשפט ובמקום שבו אמרו שאנחנו יכולים לעמוד ולמחות. אני מכבדת את הפסיקה ואת הוראות המשטרה. בסוף אנחנו עומדים פעם בשבוע במשך חצי שעה או שעה, יש תמיד נאום שלי, עוד כמה נאומים, כמה שירים, ובתשע וחצי אנחנו זזים. אנחנו לא באים לריב עם השכנים, אבל לדמוקרטיה יש מחיר. אנחנו דורשים הקמת ועדת חקירה בנושא הצוללות מגרמניה והצוללות שנמכרו למצרים. יש לי אחיין שמשרת בצוללות, ואנחנו שומעים על הצוללות שהגיעו למצרים. מה יותר חשוב, חצי שעה בשבוע של רעש שכואבת לתושבים, או החיים של האחיין שלי שעלול למות מהצוללות שנמכרו למצרים? שכל אחד ישאל את עצמו ויענה".
כשזכות הופכת לנשק
הסוגיה המשפטית שנמצאת על הפרק היא המתח בין חופש הביטוי והזכות למחות ובין הרצון לשמור על איכות החיים של תושבים שאינם נוגעים בדבר. לדברי המשפטן ועורך הדין רן בר יושפט, "בישראל לא כל כך מובן הנושא של חופש הביטוי. זוהי זכות שבסופו של דבר היא כמעט לא מוגבלת. אפשר לעשות כל דבר במסגרת חופש הביטוי, אלא אם המעשה גובל בהסתה לאלימות או מפריע לסדר הציבורי. לדוגמה, אסור לי לצעוק באמצע אולם קולנוע 'שריפה שריפה'. זוהי מהות הזכות לחופש ביטוי. להפגין מול נבחר ציבור זה דבר שאני יכול לעשות כדי להשפיע על החלטותיו, ולא כדי לשבש את סדר יומו. מותר להפגין מול הבית שלו ובלב שכונת המגורים שלו, וטוב שכך. זה אומנם לא נעים, אבל לא הייתי רוצה שיחוקקו בחוק איסור להפגין במקומות מסוימים. עדיף שמערכת המשפט תעסוק בדין אזרחי של הפרעה בשעות מסוימות בשכונות מגורים, מאשר שתפגע בחופש הביטוי של אנשים שרוצים להפגין".
"הבעיה של השמאל היא שבזכות משתמשים כמגן, לא כחרב", הוא אומר. "כשמישהו עומד וצועק מילים לא נעימות, הוא לא בא לקדם השקפת עולם ולממש את זכותו להביע את דעתו, אלא מנצל את הזכות הזאת לטובת משהו לא מכובד וכדי לקבל תשומת לב. בערך כמו ילד שעומד ממש קרוב לילד אחר, מציק לו ואומר: 'לא נגעתי בך – אל תיגע בי'. בהחלט לא נגעת, אבל אתה מעצבן".