פסטיבל הכליזמר בשומרון
פסטיבל הכליזמר בשומרוןצילום: ערוץ 7

פיגוע קטלני ליד דולב, סדרה חדשה על רצח נער ערבי, ביטול הופעות של ארקדי דוכין ודני רובס בירושלים, פסטיבל הכליזמרים הבינלאומי הרביעי ביישוב רבבה שבשומרון. קו עבה וברור מחבר בין כל האירועים הטריים האלה, קו שמשמעותו מסך ברזל בין שתי קבוצות באוכלוסייה: מחרחרי הריב שמעודדים דה-לגיטימציה, חרם ושנאה, וציבור רחב שמייחל לחיים נורמליים של תרבות, מורשת ובנייה. ההתלבטות קשה, אבל נדמה לי שאני יודע באיזו קבוצה מהשתיים לבחור. אז אני עולה על הטרנטה ונוסע לרבבה.

את ההלם התרבותי אני מקבל כבר בכניסה ליישוב, עם ההכוונה המסודרת לחניה נוחה בדרך למתחם הפסטיבל. רוב המבקרים מגיעים על משפחותיהם ברוכות הזאטוטים, אבל האווירה היא של קרנבל ססגוני: אלתורי ג'אז של נגני רחוב, ליצן על קבי מתכת, אומנים מאופרים ומחופשים, הפעלת דרבוקות, אוכל במחירים עממיים, פינות יצירה, שטח סטרילי בדרך לבמת המופעים, ולקינוח: מופע מרכזי שנפתח באיחור של כעשר דקות בלבד. הכול בארגון מופתי. סליחה, מי אתם ומה עשיתם למגזר שלי?

התשובה היא, כמובן, שהמגזר נמצא במוצרים שבדוכני המכירה, מכיפות סרוגות ומטפחות ועד דיסקים למחשב, פרוכות ואפילו ספר לזיווג הגון. את הזיווג ההגון שלי מצאתי, ולכן אני מוותר על הרוח לטובת הגוף, כלומר צועד אל דוכני האוכל. יש משהו לשתות? בטח. אייס קפה, אייס שוקו, אייס לימונענע, אייס ריבת חלב, אייס ביצה מקושקשת ואייס גפילטע פיש טבעוני. את שני האחרונים המצאתי. המגוון קצת מערער אותי, אז אני הולך על טרופית.

הגיע הזמן למופע המרכזי. הבמה ברבבה ממוקמת מול מדשאה משופעת שמאפשרת צפייה נוחה מכל מקום, בישיבה על כיסא או על הדשא עצמו. נהדר בעיניי, אבל אולי זה בגלל שתפסתי כיסא פנוי מקדימה והסתרתי לכולם. לא יודע. קהל הצופים, אם תהיתם, נראה ערני ונמרץ כפי שרק הורים לילדים לקראת סוף אוגוסט יכולים להיראות. אבל מרגע שנשמעים צליליו הראשונים של הקלרינט הקהל לא מפסיק לשתף פעולה, לשיר עם האומנים השונים ולספוג את המגוון התרבותי באהבה.

האטרקציות המרכזיות במופע הן שלמה גרוניך ואהרן רזאל הנהדרים, אבל הכוכב הראשי האמיתי הוא אומן הקלרינט חנן בר-סלע, שמשמש גם כמנהלו האומנותי של הפסטיבל וכמנחה הערב. בר-סלע הוא נכס אמיתי, אם כי את מלאכת ההנחיה היה עדיף בעיניי להפקיד בידי מישהו אחר. הנחיה היא אומנות בפני עצמה והיא יכולה להרים את הערב בשתי דרגות. מנגד, נוכחותו הקבועה של בר-סלע על הבמה היא הדבק המוזיקלי הנחוץ לחיבור כל חלקי המופע.

כך או אחרת, האווירה הקרנבלית מגיעה מהיריד המוקדם אל הבמה: מופע שיווי משקל של צמד אקרובטים ירושלמים, אומן וירטואוז מקנדה שמנגן על כלים משונים כמו קונכייה, עצמות פרה והשפתיים של עצמו, ושלמה גרוניך שמגיע בלבוש מוקפד הכולל מכנסי ג'ינס קצרים וכובע. גם הזמר ביני לנדאו "עולה למעלה עולה" על הבמה לשני שירים. איזה קול יש לאיש, יא רבנן. וכך נע המופע בנינוחות מכלי מיתר לכלי הקשה, מאומנים ישראלים לאורחים מחו"ל ומריקודי חתונה ל"יש לי סימפתיה". והכול על רקע מסך מולטימדיה מרהיב ובלי פוליטיקה, אם נתעלם ממשפט קצר באחד מנאומי הפתיחה. ונתעלם. חיים נורמליים של תרבות ומורשת, את הבנייה נשאיר ליום אחר.

פסטיבל הכליזמרים בשומרון הוא רק חלק משורת פסטיבלים דומים ברחבי הארץ. אומני הכליזמר, בהרכבים כאלה ואחרים, נדדו גם לירושלים ולרעננה, וכולם אחיו הצעירים של הפסטיבל הוותיק בצפת. יש להתפלל שהמסורת בת ארבע השנים תימשך ותהפוך לחלק בלתי נפרד מהחיים באזור, ושאליה יצטרפו עוד אירועי תרבות גדולים ומגוונים מהמגזר ומחוצה לו. אם כי די ברור שהשם רזאל יופיע בכולם.