הרב אברהם וסרמן
הרב אברהם וסרמןצילום: עצמי

הרבנות הראשית נוסדה על ידי הראי"ה קוק כחלק וכהמשך של תנועת 'דגל ירושלים', שאותה הקים כחודשיים לאחר הצהרת בלפור. וכך כתב: "ההסתדרות ירושלים תאמץ ותחזק את כל המקודש על אדמת הקודש בשלטון עצמי מבלי שום התרפסות כל-דהו לאיזה כוח של חול" (אגרות הראי"ה ג, עמ' רכא).

כיוון שכך, חתר הראי"ה לעצמאות כלכלית: "כל המפעלים שכבר ישנם בחוגו של עולמנו הכשר - הלא אנו שואפים לחזקם ולאמצם, להעמידם ברשות עצמם שלא יצטרכו לקבל תמיכה מכוחות כאלה שהם באמת מבזים אותם בפיהם ובעֵטָם" (שם, רכו).

לקראת שובו לארץ מהגלות שנכפתה עליו בזמן מלחמת העולם הראשונה, כתב הראי"ה להוריו ולבני משפחתו איגרת ובה הוא מביע את הערכת המצב הריאלית והסיבה המעשית-רוחנית להקמת דגל ירושלים: "ויראנו בישועתו בישע עמו ונחלתו וברוממות קרן ליריאיו וחושבי שמו המושפלים עדי ארץ, וייתן בליבם להתאגד אגודה אחת לעבודת ד' ועמו על פי דרכם הטובה דרך הקודש, מבלי שום עול חיצוני ושעבוד של כוח זר. וזהו מגמת פניי בהתעוררות של התנועה הירושלמית, שאם נבין לאשורה את מגמת קודש שלה נדע שרק היא תוכל להגן בעדנו נגד כל אותן הפרעות, שהתנועה העומדת על יסוד החול, דמתקריא ציוניות, מסבבת אותן בקרבנו... והחול והקודש בהיותם עומדים כל אחד בגבולו ועושים את תפקידם כראוי, יהיו שניהם בונים את בית ישראל, וסוף סוף ירומם הקודש גם את החול, ויסיר ממנו את סיגיו, אשר לא יצויר דבר זה על ידי השעבוד של איזה חלק אנשים מבני תורה ויראה, שמתלקטים תחת הדגל של חיי החול בהיטפלם להם, בקרן זווית מזרחית, ופועלים בזה להשפיל את ערך היסוד הקיים עדי עד בישועת ישראל, שהוא רוממות הקרן לקודש ד' בעוזו וחופשיותו העליונה, להיות עבדי ד' ולא עבדים לעבדים" (שם, ג, עמ' רמח).

כלומר, הקודש צריך להיות עצמאי ומשוחרר מכל תלות בעולם החול, חשוב ככל שיהיה. לחול ולקודש יש תפקידים, אך על כל אחד להכיר את מקומו, והקודש הוא שמוביל ומרומם את החול, ובוודאי לא ייתכן שיהיה כפוף לו.

בלי שיעבוד

ועד הצירים, ובו אישים חשובים בתנועה הציונית שבראשם חיים וייצמן, קיבל בשנת תרע"ח (1918) רישיון מהאנגלים לארגן את היישוב בארץ ישראל לקראת הקמת הבית הלאומי. משנכשלו המגעים לצירוף אנשי היישוב הישן בייצוג הוועד הכללי, העניש וייצמן את היישוב הישן כשקיצץ ואף ביטל את הסיוע שהובטח קודם לכן על ידו, למי שהיה בעיניו קיצוני. הוא הגדיל לעשות ופרסם דרישה לכל היהודים באשר הם לא לתמוך ישירות במוסדות התורה בארץ ישראל אלא לתרום לתנועה הציונית בלבד, שהכול יעבור דרכה.

זה בדיוק היה החשש של הראי"ה, ובתמוז תרע"ח, כמה שבועות לפני פרסום הודעתו של וייצמן, כתב: "שהתנועה הזאת שמגמתה ומקורה הוא קודש לה' ומאור קדושת תורתו... תהיה עומדת ברשות עצמה בלא שום שעבוד לשום אגודה ותנועה עולמית שמגמת פניהן היא חיי החול וענייני העולם לבדם... נייסד מיד קופת החינוך מיוחדה לשם ההסתדרות ירושלים, ובה נאצור כספים לחזק את בתי הישיבות והת"ת, כי החיצונים אינם נותנים מאומה למורינו יראי ה', וזה לטובה לדעתי. כי אם היו נותנים, היו משעבדים אותם תחת ידיהם וזה לא ייתכן. וברוח חופשי ועז אנו צריכים לנהל את עניינינו. אם בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי, ואם כך היא מחשבת תמים דעים ב"ה בעצתו העמוקה. לפחות תהיה החוצפא דקדושה לא נופלת בכוחה מהחוצפה הירודה... וגם עזי פנים וחזקי מצח מבני פריצי עמנו עוד ישובו ויתקרבו אל הקודש, ובשלום ובמישור נלך ורבים נשיב מעוון. אבל לא ברפיון ידיים, לא ביגון ואנחה כי אם בעוז וגבורה בשמחת צדיקים" (אגרות ראי"ה ד, הוצ' מכון הרב צבי יהודה, עמ' תס"א).

דברים דומים כתב לאחיו הרב שאול חנא, בחודש אב תרע"ח: "הנני כעת נבוך קצת באיזה אופן להמשיך את התעמולה ע"ד תמיכתם של כל מוסדות הקודש. מטעם הציונים נתפרסם פה שהם לוקחים תחת ידם את כל מה שנדרש לתמוך בארץ ישראל, ומפורש כללו בזה גם כן את הת"ת והישיבות. איך שאני מתייחס תמיד, גם בעוד שלא עמדה השעה להתנועה, אליה בחיבה ובכבוד מצד הצדדים הטובים שבה, אי אפשר לי להתפשר עם הרעיון שכל ענייני הקודש בארץ ישראל יהיו נתונים, אפילו רק במעמדם החומרי, בידי מנהיגים כאלה שבאופן היותר טוב, הם רק מכבדים את הקודש מפני השלום והנימוס לבד" (אגרות ראי"ה ג, תתקא). לכן הציע שכל המוסדות הדתיים יתאגדו תחת הנהגתו, ויקימו קרן כלכלית הנתמכת בידי כל יהודי העולם.

לאחר הקמת הרבנות הראשית, פנה הראי"ה אל ממשלת אנגליה ובין היתר ביקש "מעיקריו של הרבנות הראשית הוא, בתור מוסד משפטי ובתור מוסד דתי עליון, להיות בלתי תלוי ובלתי מושפע משום השפעה חיצונה. ועל כן מוצאת הרבנות הראשית חובה קדושה על פי הדין תורה לעמוד בכל תוקף על הדרישה שהמשכורות שלה בין בהווה ובין בעתיד, תבוא ישר לידה מבלי התמצעות (תיווך) של איזה ועד או מוסד שהוא" (אגרות ראי"ה, ה', הוצ' מכון הרצי"ה, עמ' רסז).

כלומר, הראי"ה שאף לעצמאות רוחנית ומעשית, התלויה הרבה בעצמאות כלכלית.

זמן לשיקום

המצב כיום הוא שהרבנות הראשית כפופה מנהלתית וכלכלית למשרד הדתות ולפוליטיקאים העומדים בראשו. חמור מכך הוא מצב הרבנים בערים הכפופות תקציבית ופוליטית לשר הדתות, לשר הפנים שמעביר 60 אחוזים מתקציבם לעיריות, לראשי הערים שדרכם עובר התקציב, ולבסוף ליו"ר המועצה הדתית שחותם על משכורתו של הרב. גם בחירת הרבנים הפכה לנושא פוליטי מובהק, שבו הפוליטיקאים מקדמים אנשים שהם חפצים ביקרם, בלי קשר לרצון הציבור ולכישוריהם של המועמדים. הם גם מחליטים האם בכלל רצונם למנות רב. לכן, בגלל אינטרסים פוליטיים, נותרו עשרות ערים ורשויות מקומיות בלי רבנים בראשן, הבולטות שבהן חיפה ותל אביב. לא למותר להזכיר את ירושלים שחיכתה כחמש עשרה שנה ללא רב עד שנבחרו הרבנים המכהנים היום. גם במהלך כהונתם, הרבנים נתונים כל העת ללחצים פוליטיים ולהתנכלויות של ראשי ערים ונבחרי ציבור במועצות הערים, היושבים על ברז התקציב. כך הגענו למצב האומלל, שבו הרבנים מנועים כמעט לגמרי מלהביע עמדה בנושאים רוחניים שעל סדר היום הציבורי.

לענ"ד צעד ראשון חשוב ומהותי לשיקומה של הרבנות לאור חזונו של הראי"ה הוא שחרורה מהעול הפוליטי, וראשית לכול עצמאות כלכלית, אם באופן של הקמת רשות כדוגמת רשות השידור או באופן אחר המאפשר עצמאות זו. תקציב הרבנות הראשית ורבני הערים והיישובים לא יעבור דרך העיריות והמועצות המקומיות. גם תקציב המועצה הדתית, שיפוצי בתי כנסת וכל הנוגע להתנהלות החיים הדתית, יבוא ישירות מתקציב הרשות. משכורתם של הרבנים לא תעבור ידיים נוספות ואף היא תועבר ישירות. כך ישתפר מאוד מצב הרבנות, והרמת קרן התורה ונושאיה, כפי שאנו מבקשים בימים נוראים: "תן כבוד ה' לעמך, תהילה ליראיך ותקווה טובה לדורשיך ופתחון פה למייחלים לך".

מאמר זה מבוסס על ספר שעתיד לצאת בקרוב על תנועת דגל ירושלים

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת [email protected]

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)