1
נכון לשעת כתיבת שורות אלו, קצת פחות משבוע לפתיחת הקלפיות ואחרי שלושה סקרים לפיהם מפלגת עוצמה יהודית עוברת את אחוז החסימה, ההימור שלי לא השתנה. עוצמה יהודית להערכתי לא תהיה בכנסת ה-22. יש להימור הזה כל מיני סיבות, אבל כמובן שזה רק הימור. ייתכן שאני צודק וייתכן שלא. אם לא - אני כמובן לא אתחמק מלהודות שהערכתי את המצב באופן מוטעה.
השורות הבאות לא מכוונות למצביעי עוצמה קלאסיים, שני המנדטים שבכל מקרה היו מצביעים למפלגה, בלי שום קשר לאחוזים וסיכויים. הן כן מכוונות לשני המנדטים שנוספו לעוצמה, ולפי כל אינדיקציה שניתן לראות כרגע עברו אליה ממפלגות אחרות בתוך גוש הימין, מפלגות שלפי כל הסימנים עוברות את אחוז החסימה בשופי.
ראשית, ממש אותם סקרים שמעידים על כך שעוצמה יהודית עוברת את אחוז החסימה, מבהירים גם שהטענה המרכזית שמעבירה מצביעים לעוצמה פשוט שגויה. גם אם עוצמה יהודית עוברת את אחוז החסימה זה לא נותן 61 מנדטים לגוש הימין בלי ליברמן. מעבר של עוצמה לא מוסיף לגוש הימין חמישה מנדטים וגם לא ארבעה. בקושי בין מנדט לשניים. הסיבה, אגב, פשוטה: לפחות מחצית מהמנדטים של עוצמה הם מעבר בתוך הגוש. בנוסף לכך, אם מכירים את שיטת חלוקת המנדטים, מבינים שגם שני המנדטים הנוספים לא באמת עוברים מהשמאל לימין. התוצאה היא שגם אם עוצמה תעבור את אחוז החסימה, לא יהיה זה ההישג שבשמו רבים מעוניינים כעת להצביע לה.
פרט לכך, לקח הבחירות האחרונות לימד באופן כואב מאוד ששום סקר לא יודע לצפות באמת מה יקרה למפלגה שקרובה בסקרים לאחוז החסימה. זה כמו הטלת קוביות. בפעם אחת נופל על צד א' (כולנו) ובפעם השנייה נופל על צד ב' (הימין החדש, זהות וכו'). השורה התחתונה היא שאין, לפחות נכון לרגע זה, סקר שבאמת יודע להגיד שעוצמה תעבור את אחוז החסימה. למפלגות הימין האידיאולוגי יש באופן כללי ניסיון רע עם סקרים לאורך שנים. זה תמיד מתחיל אופטימי ונגמר במפח נפש.
מה כן יש? פוטנציאל לאיבוד 130-120 אלף קולות באיוולת פוליטית וחשבונאות שגויה, שתחילתה כוונות טובות וסופה בממשלת גנץ-לפיד. אם עוצמה נופלת וגוש הימין בלי ליברמן יורד ל-56 או 55 מנדטים, נתניהו לא יהיה ראש הממשלה אלא גנץ. וזה הסיכון שאותו לוקחים על מצפונם כל אלו שבשביל גוש הימין ובעקבות חשבונאות שגויה מעבירים את קולם מהליכוד ומימינה לעוצמה יהודית.
וכל זה כמובן לפני שאמרנו אפילו מילה אחת על השאלה האם מעבר של עוצמה לא מרחיק את היכולת של נתניהו להרכיב ממשלה במקום לקרב אותה.
2
ליבת התקנה
הרכב מורחב של שבעה שופטי בית המשפט העליון הפך השבוע במסגרת הליך של דיון נוסף את פסיקת בג"ץ מחודש דצמבר 2017, וקבע כי מדינת ישראל רשאית לקבור מחבלים קבורה זמנית לצורך החזקתם כקלפי מיקוח. מדובר בעתירה שהגישו משפחותיהם של שישה מחבלים, אשר ישראל החליטה לקבור את גופותיהם באופן זמני בשטחה במטרה שיהוו קלפי מיקוח. על פי החלטת הקבינט מדובר במחבלים המשתייכים לחמאס וכן במחבלים שביצעו "אירוע טרור חריג", וזאת מתוך הנחה שבגופות מחבלים כאלו ניתן יהיה לעשות שימוש במטרה להביא לעסקת חילופי גופות מול גופותיהם של חללי צה"ל אשר מוחזקים, על פי הידוע, בידי חמאס בעזה. משפחות המחבלים עתרו לבג"ץ בטענה שהחוק איננו מסמיך את המדינה להחזיק בגופות. המדינה טענה כי תקנה 133(3) לתקנות ההגנה מהווה מסגרת חוקית המסמיכה את המדינה לקבור את הגופות, ומסמיכה אותה ממילא גם לקבור אותן קבורה זמנית לצורך שימוש בהן כקלף מיקוח להשבת חללי צה"ל.
בין שלושת השופטים שאליהם התגלגלה העתירה בשלב ראשון התגלעה מחלוקת. השופטים דנציגר וקרא סברו שהעותרים צודקים, בעוד השופט הנדל סבר כי התקנה אכן מהווה מסגרת חוקית לצעד שנקטה המדינה. העתירה התקבלה אומנם, אולם מהר מאוד הוגשה בקשה לדיון נוסף ועיכוב החזרת הגופות עד להכרעה בדיון הנוסף. בחודש פברואר 2018 קיבלה חיות את שתי הבקשות, מה שאולי יכול היה לרמז כבר אז לאן נושבת רוחה. עם זאת, עד לפסק הדין לקח עברה יותר משנה וחצי, וגם אז הוא התקבל השבוע על חודו של קול: ארבעה שופטים שסברו שיש לאפשר למדינה להחזיק בגופות מול שלושה שופטים שסברו שההחזקה בגופות בלתי חוקית ויש להחזיר אותן למשפחותיהן לצורך קבורה.
כמקובל במקרים כאלו פסק הדין הוא ארוך ולכל אחד משבעת השופטים היה כמובן מה להעיר. את חוות הדעת העיקרית של שופטי הרוב כתבה הנשיאה חיות, וטענתה פשוטה בסך הכול. הקביעה המקורית של שופטי בג"ץ הייתה ששימוש בתקנה שנועדה להסדיר ענייני קבורה כדי להסדיר החזקה של גופות מחבלים לצורך משא ומתן הוא חריגה מסמכות, מאחר שהתקנה איננה כוללת הסמכה להחזיק בגופות, היא עוסקת רק בקבורה. העיקרון שעליו הפסיקה נסמכת הוא עיקרון ההסמכה המפורשת. על פי העיקרון הזה (שנקבע, אגב, בפסיקת בג"ץ, עוד בשנות ה-80, לפני המהפיכה החוקתית), פגיעה בזכויות יסודיות על ידי הרשות השלטונית יכולה להיעשות רק באמצעות הסמכה חוקית מפורשת. אם אין הסמכה, הפגיעה בזכויות אסורה. ולכן, מאחר שהפגיעה בזכויות במקרה הזה היא מהותית, ומנגד התקנה איננה מסמיכה מפורשות להחזיק בגופות לצורכי משא ומתן, ההחזקה בגופות פסולה.
אל מול הטענה הזאת טוענת חיות כי לתקנות ההגנה ככלל יש מטרה מאוד ברורה: לתת כלים למדינה ולקברניטיה לשמור על ביטחון המדינה ואזרחיה. ממילא יש לפרש כל אחת מהתקנות לאור התכלית של כלל התקנות. "כחלק מתכלית זו, מעניקה תקנה 133(3) למפקד הצבאי סמכות לעכב בידיו, גם באמצעות קבורה ארעית, גופות של מחבלים וזאת לצורך שמירה על ביטחון המדינה או שמירה על כבודם של חללי אויב אשר לא ניתן להשיבם. סמכות זו אינה בבחינת הרחבה פרשנית של התקנה – זוהי ליבת התקנה אשר כאמור נועדה לשמור ולהגן על ביטחון המדינה ואזרחיה. החתירה להשבת חיילי וחללי צה"ל ואזרחי ישראל המוחזקים בידי ארגוני הטרור, וכן ניהול משא ומתן עם ארגונים אלה על מנת להגיע להסדר בדבר השבתם לישראל כנגד השבת גופות מחבלים המוחזקות בידי המדינה, מגשימה במובהק את התכלית האובייקטיבית הזו", קבעה חיות וציינה שכמובן לא מדובר בהמצאה חדשה. מדינת ישראל החזיקה במשך שנים חללי אויב באין פוצה פה ומצפצף. ההנחה הברורה הייתה שהמדינה מוסמכת לעשות זאת, ואין סיבה להניח כעת שמשהו השתנה. הערה מעניינת שהעירה חיות ושווה לשים אליה לב נוגעת לטענותיהם של העותרים בנוגע לדין הבינלאומי. חיות הזכירה שמרביתו של הדין הבינלאומי הנוהג כיום מקורו במלחמות העבר של צבא מול צבא, בעוד עולם הטרור הבינלאומי לא מקבל במסגרתו מענה הולם. ממילא נדרשת פרשנות יצירתית של המשפט הבינלאומי כאשר אנחנו באים לעסוק בעניינים הקשורים למלחמה בטרור.
כאמור, לחיות הצטרפו גם השופטים ניל הנדל יצחק עמית ונועם סולברג, בעוד השופטים עוזי פוגלמן, דפנה ברק-ארז וג'ורג' קרא חולקים וסבורים שהיה צריך לקבל את העתירה ולאסור על החזקת הגופות.
בשולי הדברים צריך לציין, כפי שציינו כמה מהשופטים, שבאמת יש כאן תופעה קצת בעייתית. הצורך להסתמך על תקנות מנדטוריות במקום לחוקק הוראות מתאימות בחוק המאבק בטרור, שהוא חוק מודרני שמתאים הן לאופני החקיקה והן לאתגרי השעה בשנות האלפיים, הוא אבסורדי. אולם האמת היא שמי שאחראי למחדל הזה הוא בית המשפט ולא הכנסת. הכנסת כבר מזמן הייתה יכולה לחוקק חוק מתאים, והיא גם עשתה את זה באופן חלקי. הסיבה שלא מחליפים את תקנות ההגנה בחוק המאבק בטרור היא החשש שבית המשפט העליון יפסול את הסעיפים הללו מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וזאת בניגוד לתקנות ההגנה שמוגנות מפסילה על ידי סעיף שמירת הדינים. התוצאה היא חוק מיושן אומנם, אבל לפחות בתוקף.
***הפינה הכלכלית***
להעיר את הכסף
שישה מיליארד שקלים וחצי, סכום ענק לכל הדעות, "שוכב" בקצת יותר מחצי מיליון חשבונות רדומים במערכת הבנקאית בישראל. את הנתון הזה פרסם השבוע בנק ישראל, אשר יוצא בקריאה מחודשת לציבור לפעול לאיתור חשבונות רדומים בבנקים ולמשוך מהם את כספו. בבנק ישראל מציינים שחלק משמעותי מהחשבונות המדוברים, כ-86 אלף חשבונות, שייכים לנפטרים שיורשיהם החוקיים מעולם לא באו למשוך את הכסף. בחשבונות הנפטרים שוכבים כ-1.6 מיליארד שקלים מתוך הסכום הכולל שמצוי בחשבונות הרדומים. הבעיה בחשבונות הרדומים הללו איננה רק העובדה שהכספים שוכבים בבנק במקום לעמוד לרשותם של בעליהם החוקיים. בפועל מה שקורה הוא שהכספים מוחזקים באופן כזה שבו ערכם נשחק לאורך השנים בגלל שילוב קטלני של אינפלציה ועמלות. כך שהבנק נהנה ובעל הכסף מפסיד.
כדי לסייע לציבור באיתור החשבונות והפיקדונות הרדומים הוקם כבר מזה זמן אתר האינטרנט "הר הכסף 2". האתר מאפשר ללקוחות הבנקים לאתר, בקלות וללא עלות, חשבונות בנק ופיקדונות ללא תנועה אשר הבעלות בהם רשומה על שמם. האתר מציג ללקוחות את שמות הבנקים שבהם יש להם חשבון עובר ושב או פיקדון שלגביו הבנק לא הצליח ליצור קשר עם בעליו, עד חודשיים ממועד הפירעון. עם זאת חשוב לציין: המערכת אינה מציגה מידע אודות הסכומים בחשבון או בפיקדון. לצורך כך, ולצורך משיכת הכספים, על הלקוח לפנות לבנק ששמו ופרטי הקשר שלו עלו בתוצאת החיפוש.
האתר מיועד גם להיות כלי יעיל ליורשים לאתר חשבונות בנק של נפטרים ללא עלות. בכך הוא מקל על התהליך המסורבל שצריך היה לעשות בעבר, של פנייה לכל המוסדות הבנקאיים בניסיון לבדוק אם אין איזה חשבון לא מוכר שהמנוח לא סיפר עליו, בכוונה או מתוך שכחה.
האתר עצמו לא חדש. הסיבה שבנק ישראל יוצא בפנייה מחודשת בנושא היא פנייה שהגיעה בשבועות האחרונים לבנק ישראל ובעקבותיה התברר כי חלק מהמידע באתר בשנה האחרונה היה לא מעודכן. בעקבות כך בוצעה בדיקה מקיפה שממנה עלה כי בין החודשים יולי 2018 לאוגוסט 2019 התרחשה תקלה טכנית בתהליך העברת הנתונים על ידי בנק ישראל וקליטתם באתר הר הכסף 2 על ידי משרד האוצר. כתוצאה מכך היו אזרחים שפנו לאתר וקיבלו תשובה שלילית, שעל פיה אין על שמם חשבונות או פיקדונות, בעוד שהיו אמורים לקבל תשובה חיובית.
מנתונים שנאספו לאחר שטופלה התקלה, עולה שבמהלך תקופת התקלה פנו כ-280,000 אזרחים לאתר. מתוכם כ-263,000 קיבלו מידע נכון (קיומו או העדר קיומו של חשבון ללא תנועה), וכ-17,000 קיבלו מידע שגוי (כלומר, תשובה שאין חשבון בלי תנועה למרות שקיים כזה). מתוך 17,000 החשבונות האמורים, כ–7,000 הפכו במהלך התקופה לחשבון פעיל, כלומר אותרו ביוזמת הבנק או ביוזמת הלקוח.
לתגובות: [email protected]