נתניהו במסיבת העיתונאים
נתניהו במסיבת העיתונאיםצילום: הדס פרוש, פלאש 90

1

אם לא היה מדובר בהבטחה של ערב בחירות, אפשר היה לברך בפה מלא על הצהרת ראש הממשלה כי מיד לאחר שיקים את ממשלתו הבאה הוא יחיל את ריבונות ישראל על בקעת הירדן. אך מכיוון שהדברים נאמרו שבוע לפני הבחירות, די ברור שהם נאמרו לצרכים אלקטורליים, ועל הבטחות מהסוג הזה קשה לסמוך.

ועדיין, גם אם לא בפה מלא, אפשר היה אולי לברך על הצהרת הריבונות בחצי פה. כי להצהרה חגיגית של ראש הממשלה על כוונת סיפוח יש משקל ציבורי מסוים, אפילו במקרה שמדובר בהצהרה ריקה ללא כוונות מימוש. מי שדיבר, כמוני למשל, על הנזק התודעתי מעצם ההצהרה של נתניהו על תוכנית להקמת מדינה פלשתינית בנאום בר אילן גם בלי שננקטו צעדים מעשיים, לא יכול להכחיש שגם להצהרת ראש ממשלה על כוונה לספח שטחים ויישובים יש ערך תודעתי.

אך כאשר ברור למדי שהמטרה האלקטורלית של ההבטחה היא שתיית קולות ומנדטים ממפלגת ימינה - גם הברכה החלקית צריכה להיאמר בחצי פה מעוקם. כי אם ההבטחה להחלת הריבונות באה לעולם בעיקר כדי לשאוב מנדטים מהמפלגה היחידה שיש לה מחויבות אמיתית עקבית ועמוקה לרעיון החלת הריבונות בכל שטחי יו"ש - ההצהרה עלולה לגרום לרעיון הריבונות יותר נזק מתועלת.

בעצם זה תלוי בעיקר בבוחרי ימינה. אם בעקבות ההצהרה הם יתפתו להסב את הצבעתם לליכוד, כפי שמתכוון ראש הממשלה, הנזק עלול להאפיל על התועלת. אבל אם הם יבינו שהדרך למימוש רעיון הריבונות, בבקעת הירדן תחילה וביו"ש בהמשך, היא לחזק את המפלגה שמחויבת באמת לרעיון הזה, אז יש סיכוי שבממשלה שתתבסס על קואליציית ימין יופעל לחץ אפקטיבי על נתניהו מצד סמוטריץ', שקד, בנט וחבריהם עד שהבטחת הריבונות תהפוך למציאות.

2

החלת ריבונות ישראל על שטחי יו"ש, כצעד מרכזי להבטחת היותם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל שבין הירדן לים, היא נושא שהולך ונעשה מרכזי בשיח ההתיישבותי של השנים האחרונות. במיוחד לאחר עקירת ההתיישבות בגוש קטיף התחזקה ההכרה שאין די בקביעת עובדות פיזיות בשטח, אלא יש לקבוע במקביל עובדות מדיניות ומשפטיות.

רבים מדברים על כך שכדי להגיע למטרה הסופית יש צורך בסיפוח בהדרגה, שלב אחרי שלב. אם תרצו, זוהי הקונטרה הישראלית מימין לתורת השלבים שמפעילים הפלשתינים מאז ימי אוסלו בתיאום עם השמאל הישראלי. בשנת 2012, לקראת כניסתו למערכת הפוליטית, פרסם נפתלי בנט את 'תוכנית ההרגעה' שקוראת לספח את כל שטחי C, שבהם נכללים כל היישובים היהודיים. כדי לנטרל את טענות האפרטהייד של השמאל, בנט הציע שהחוק הישראלי יוחל גם על יישובי הערבים הפלשתינים שגרים בשטחי C, ותוצע להם האפשרות לקבל אזרחות ישראלית מלאה.

דלילות האוכלוסייה הפלשתינית בשטחי C תאפשר לעשות זאת מבלי שייווצר איום על הרוב היהודי במדינה. לגבי הערבים שגרים בשטחי A ו-B, לשיטת בנט הם ימשיכו בשלב זה לחיות תחת שלטון אוטונומי פלשתיני, בדומה למצב הנוכחי. בכך תסוכל סופית הקמת מדינה פלשתינית, תונצח שליטתה הביטחונית של ישראל בכל שטחי יו"ש, ויובטחו התנאים לפיתוחה ושגשוגה של ההתיישבות היהודית. תוכניות אחרות, מזו של אורי אליצור ז"ל ועד זו של בצלאל סמוטריץ', מדברות על סיפוח מלא של כל שטחי יו"ש, ומציעות דרכים שונות להתמודד עם שאלת מעמדם ועתידם של ערביי יו"ש.

לאחר שרעיון החלת הריבונות, ולו על שטחי C בלבד, לא התקבל על ידי ראש הממשלה נתניהו, בין אם בגלל ההתנגדות הערבית והבינלאומית הצפויה ובין אם מסיבות אחרות, הועלו רעיונות שונים לצעד ראשון סמלי ופורץ דרך של החלת ריבונות ביו"ש. בין השאר דובר על "גוש עציון תחילה", "עוטף נתב"ג תחילה" או "מעלה אדומים תחילה". גם הרעיונות האלה, שלקידומם פעלו גם שרים וח"כים מהליכוד, נחסמו על ידי ראש הממשלה. לכן עצם העובדה שכעת נתניהו מוכן לדבר על צעדים ראשונים של החלת ריבונות ביו"ש, בהנחה שלא מדובר רק בספין לצורכי בחירות, היא התפתחות חיובית. אומנם אנו למודי הבטחות שטרם התקיימו, ממיטוט שלטון החמאס ועד הריסת חאן אל-אחמר, אבל ההבטחה המילולית היא צעד ראשון בדרך הארוכה אל המימוש. וכאמור, כדי להבטיח שהנושא יישאר על סדר היום ולא יתמסמס, יש צורך בסיעת ימינה חזקה לימינו של נתניהו. מבנט וסמוטריץ' שפרסמו תוכניות לסיפוח, דרך שקד שכיו"ר ועדת השרים לחקיקה דאגה שכל חוק חדש שנחקק בתקופתה יתייחס גם ליישובי יו"ש, ועד לאורית סטרוק, שיכולותיה בקידום חקיקה ומחויבותה לנושא החלת הריבונות הן מן המפורסמות.

3

כפי שכתבתי כאן בעבר, אם כבר נאלצים לספח בשלבים ולא לספח באחת לכל הפחות את כל שטחי C, הרעיון הנכון בעיניי הוא בקעת הירדן תחילה, ומשתי סיבות עיקריות. ראשית, משום שבקעת הירדן בדומה לרמת הגולן היא אזור שבקונצנזוס, אזור שחשיבותו הביטחונית מוסכמת, שאוכלוסייתו הערבית דלילה ושההתיישבות בו הוקמה בידי ממשלות שמאל, ולכן גם לשמאל הישראלי יהיה קשה יותר להתנגד להחלת הריבונות עליו. שנית, משום שסיפוח בקעת הירדן לא מאותת על הפקרת אזורים אחרים, אלא להפך - מסמן את הגבול המזרחי המקסימלי שעד אליו נשאף להחיל את ריבונותנו בעתיד.

במפות שהציג ראש הממשלה השבוע מדובר על סיפוח שטח נרחב, מהגבול עם ירדן במזרח ועד כביש אלון במערב. פעימה ראשונה כזאת של החלת ריבונות, אם באמת תצא אל הפועל, תהיה מכשול משמעותי ביותר להקמת מדינה פלשתינית, ותבטיח את אחיזתנו בנתח יפה מאוד מהשטחים שמעבר לקו הירוק. אגב, בכנס ההתיישבות של 'בשבע' שנערך לפני שבוע ביישוב קדם העלה נפתלי בנט רעיון דומה, כשהוא מוסיף על בקעת הירדן גם את החלת הריבונות על כביש מספר 1 שיורד מזרחה מירושלים לים המלח ומתחבר לבקעת הירדן. בסיפוח כזה תיכלל גם חגורת היישובים שמצידי הכביש, ובראשם מעלה אדומים. רעיון טוב שכדאי לאמץ.

הרעיון הנוסף שעליו דיבר ראש הממשלה השבוע, להחיל בשלב השני את ריבונות ישראל על כל שטח היישובים ביו"ש, הוא הרבה פחות מוצלח - כל עוד מדובר רק בסיפוח היישובים ולא בסיפוח כל אזורי C שמסביבם. החלת ריבונות רק על שטח היישובים, בלי השטחים הנרחבים שמסביבם, משתמעת ממנה כוונה להפקיר את שטחי C שמחוץ ליישובים, ולהותיר את היישובים המסופחים כמובלעות ישראליות מוקפות בשטח פלשתיני עוין. מציאות חוקית כזאת, למרות שיש בה יתרונות מסוימים, בחשבון כולל רב נזקה מתועלתה.

בדרך אל הקלפי

* אל תאמינו לסקרים ואל תתייאשו מהאפשרות של קואליציה ימנית-דתית. זה לא בשמיים. הליכוד, ימינה, ש"ס ויהדות התורה יכולים להביא ביחד 61 מנדטים. זה תלוי קודם כול באחוז ההצבעה, כלומר בכך שאנחנו לא נהיה אדישים ונדאג להגיע לקלפי. גם אם אתם לא מרוצים מאף מפלגה, תלכו על זו שנראית לכם הכי סבירה מבין ארבע המפלגות של הגוש הימני-דתי. אתם לא באמת רוצים שתקום כאן קואליציית שמאל, או ממשלת אחדות חילונית.

* הציבור הדתי-לאומי לא צריך להתפתות שוב לשידולים של נתניהו להיכנס מתחת לאלונקה שלו. תצביעו למפלגה שמייצגת אתכם באופן היותר מדויק. שיש לה מחויבות אמיתית לערכים שלכם וגם לאינטרסים שלכם. שבראש סדר יומה מונחים הנושאים החשובים לכם. אם אתם מרגישים שזה הליכוד, תצביעו לליכוד. אם ברור לכם שזו ימינה, תצביעו לימינה. 61 ח"כים למחנה הימני-דתי יבטיחו הקמת ממשלה בראשות נתניהו, בלי קשר לשאלה לאיזו משתי המפלגות הגדולות יהיה מנדט אחד יותר או פחות.

* גם אם מאוד מתחשק לכם, אל תתפתו להצביע למפלגות שלא בטוח שיעברו. במצב השברירי הנוכחי, לנוכח הסכנה שתוקם ממשלה שמאלנית ואנטי-דתית, ההליכה של מפלגות שלא עוברות בבטחה את אחוז החסימה על הסף היא מהלך מסוכן וחסר אחריות, שראוי לגינוי ולא לתמיכה.

למרות הסקרים המחמיאים והמתעתעים, שגם הם גבוליים, ולאחר שגם בחב"ד מתרבים הקולות שלא להצביע לעוצמה יהודית - הסיכויים של איתמר בן-גביר לעבור הם קלושים, גם אם לא אפסיים. זהות והימין החדש השיגו יותר בסקרים ערב הבחירות הקודמות, וראינו לאן הן הגיעו. זה לא אומר שהוא ייכשל בוודאות, אבל זה אומר שבוודאות הוא לוקח סיכון שאסור לקחת.

הלוואי שבן-גביר היה פורש, אבל זה כנראה כבר לא יקרה. אז מוטב שיבזבז בין מנדט לשניים של תומכים עקשנים, ולא קרוב לארבעה מנדטים של מצביעים שיכלו להצביע למפלגות אחרות בגוש, אבל בזבזו את קולם בניסיון לעזור לו.

עד היום אנשי עוצמה לא שילמו מחיר ציבורי על הקולות שבזבזו בארבע מערכות בחירות, משום שלא הייתה לכך השפעה מכרעת. הפעם אובדן קולותיהם עלול להעלות ממשלת שמאל, ואם כך חלילה יקרה – המחיר עלול להיות כבד וארוך טווח.

בניגוד לשאר חבריו לרשימה, שאין לציבור שום מושג לגבי כישוריהם הפוליטיים, איתמר בן גביר הוכיח יכולות תקשורתיות, ציבוריות ומשפטיות ויוכל בעתיד להיות ח"כ מצוין. הלוואי שיפתיע ברגע האחרון ויתאזר בסבלנות עד לסיבוב הבא. מה שבטוח, בכנסת הבאה חייבים להוריד את אחוז החסימה.

על סיכויי מפלגת נעם, הקטנה עוד יותר, מיותר לדבר שוב. רק לקוות שעד לפרסום הטור הזה הם כבר יודיעו על פרישה.

לתגובות: [email protected]