פעם קראו לאנשים האלו פשוט במילה אחת. משוגעים. היום המדע והרפואה כבר יודעים לאבחן היטב ולקרוא לכל אחד בשמו: טורט, אספרגר, אוטיסט ועוד כהנה וכנה שמות.
עכשיו, עשה תיאטרון החאן מעשה ובהשראת ספרו של הנוירולוג הנודע אוליבר סאקס, יצר הבמאי פיטר ברוק “מחקר תיאטרלי”, הכולל סדרה של מפגשים בין רופאים ומטופלים.
כל תמונה בהצגה, מפגישה אותנו עם מקרה נוירולוגי משונה ומציבה אותנו מול תופעות מדהימות ומתעתעות, שעשויות להתחולל במוח האנושי שלנו, כמו: אוטיזם, טורט ועוד.
שמה של ההצגה "האיש שחשב שאשתו היא כובע", מעיד על רעיון ההצגה הנפרסת על פני שעה ורבע, בקצב מהיר וטוב ואינה גורמת לנו להרגיש שלא בנוח אל מול המקרים הקשים המתוארים בה.
בין המקרים הללו: האיש שרואה רק חצי ממה שמולו ולכן מגלח רק צד אחד של לחיו, האיש שאינו מצליח לדבר בשפת אמו והאיש שחשב שאשתו היא כובע. זאת לצד עוד מקרים ממדע הרפואה וחיי היום-יום של אלפי אנשים שחיים בצילה של המציאות המיוחדת הזאת.
זוהי הפעם הראשונה שעולה המחזה הזה בהפקה ישראלית בארץ. המחזה מתמקד באנשים שמאחורי התופעות והסיפורים יוצאי הדופן. "סליחה, אנחנו לא פסיכים. פעם היו סוגרים אותנו עם הדפוקים בשכל, אבל היום כולם מתחרים עלינו, הנירולוגים רוצים אותנו, הפסיכולוגים רוצים אותנו, הנאו-פסיכיאטרים רוצים אותנו, המדע הקוגניטיבי רוצה אותנו. אנחנו באופנה" (מתוך המחזה).
עבודה מעולה של השחקנים, הבמאי ובעיקר התוכן שמיטיב להביא את סיפורם של האנשים הללו.