לא בטוח ששמעתם על חסידות רחלין. גם אנחנו לא שמענו עליה עד שהגיעו למערכת עדויות של אנשים שנמלטו ממנה ובמשך שנים מנסים להשתקם. הם חושבים שהגיע הזמן להוציא לאור את מה שמתרחש שם, מתחת לרדאר, להזהיר את הציבור ואולי אפילו להצליח לחדור את החומה של מי שעדיין סגור בתוכה. מכיוון שרוב מוחלט של חברי הקהילה הגיע מהציבור הדתי-לאומי בכלל, חשבו נפגעים אלה ש'עולם קטן' יהיה במה טובה להזהיר "ציבור אידיאליסטי לבל ילך שבי אחרי הבטחות שווא". גם "המרכז הישראלי לנפגעי כתות" (להלן – המרכז) קיבל פניות בקשר לקהילת רחלין, ושיחות הטלפון הפכו לפגישות פנים אל פנים. אחרי בחינה מדוקדקת של הפניות, ולא בנקל, גיבש המרכז את דעתו כי "העדויות מעלות במובהק התקיימות מאפיינים כיתתיים משמעותיים". בשנים האחרונות הפך המושג "כיתות" למילת גנאי, ולכן בכל העולם מכנים אותן "תנועות דתיות חדשות" (New religious movement). כדי שלא ישתמע לשתי פנים, הכינוי "כת" בכתבה משמעו קבוצה שיש לה מאפיינים חזקים שנחשבים במחקר ככיתתיים. הפצצת אהבה מכיוון שגם אנחנו לא הכרנו את האדמו"ר, נכנסנו לאתר האינטרנט שלו. את פנינו קידמה תמונה של האדמו"ר, מלאת הוד וכריזמה שעוברת גם דרך המסך. בראש האתר כתוב כך: "רבי מקובל, מומחה בקריאת הפנים, עצות, ברכות וישועות בכל תחומי החיים: זיווג, שלום בית, פרנסה, רפואה, מזל, חינוך, חיפוש רוחני, בחירת מקצוע, עסקים וכו'. מתייעצים עימו מכל הזרמים והקהלים בארץ ובעולם, בעל ותק של כארבעים שנה בעזרה לזולת, מאות אלפי פונים נושעו בס"ד בעזרתו". באתר גם תוכלו לקרוא את סיפור חייו כפי שהם מציגים אותו: "כ"ק האדמו"ר מרחלין שליט"א נולד בארגנטינה, צאצא למשפחת רבנים מכובדת. בהגיעו לגיל 23, במהלך חיפוש רוחני מעמיק, הגיע לתורת הקבלה, חזר בתשובה, המשיך להתפתח מבחינה רוחנית, עלה במעלות הקדושה, נתן שיעורים, כתב ספרים רבים, והפיץ את תורתו עד שהוכתר על ידי חסידיו לאדמו"ר הראשון של חסידות רחלין, הנקראת על שם משפחתו. חסידות רחלין ממוקמת כיום בשכונת גילה בירושלים ת"ו, ועוסקת בעבודת השם על פי דרכו של רבנו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע". המשפט הבא שראינו הצטרף לאתר רק לאחרונה, לפי עדות אחד הגולשים: "כ"ק האדמו"ר מרחלין שליט"א אינו רב מוסמך על ידי הרבנות הראשית לישראל". מבין תיאורי העדויות שהצטברו עולה הדמות המקבילה של האיש, זו שנחשפת רק אל מול המעגל הקרוב של חברי הקהילה. הלכידה בתוך הרשת הזו מתוחכמת והדרגתית. אחד החסידים לשעבר שאיתו אני משוחח מעיד על התחלה סופר-חיובית ביחסו של האדמו"ר אליו. כמי שקרא כבר ספרות מקצועית מאז עזב, הוא קורא לזה "love bombing" – מרעיפים על האנשים אהבה כדי שהם יילכדו ברשת. אולם מרגע שאותו אדם נלכד ועבר לגור כחלק מהקהילה בקרבת הרב, היחס אליו מתהפך. "הדבר הראשון שהוא עשה זה לכתוש אותי ללא הפסקה", מספר אותו חסיד. "היה אומר לי – 'מה אתה עושה פה, יש לך טעות בכתובת, אתה בכלל לא חסיד'. עד עכשיו הוא רק הרעיף עליי אהבה, ופתאום הוא יורה עליי בלי מעצורים. לימים הבנתי שזה ניסיון של המנהיג לשבור אותך, למחוק את הזהות האישית שלך ולהמיר אותה בזהות קולקטיבית". מדוע אתה לא מתקומם אז? "קודם כול, כי כבר שילמנו מחירים כבדים על המעבר לקהילה. כמו שקורה אם נניח אתה משלם המון כסף על קורס מסוים, אז גם אם יש לך קשיים, אתה מעדיף להישאר עד הסוף כי כבר שילמת. "ניגשתי אליו ושאלתי – למה הרב יורד עליי בכל הזדמנות. הוא צחק ואמר – אתה חושב שהרב אומר מה שהוא רוצה להגיד? זה משמיים. וחוץ מזה, הוא הוסיף, אתה מחפש דרך של תיקון או קייטנה? אם אתה מחפש דרך של תיקון, למה אתה נבהל מקצת ביקורת שתשבור את הגאווה המסריחה שלך?" האדמו"ר מקבל אנשים רבים לייעוץ, מהקהילה ומחוצה לה. הייעוץ נעשה בחדר דיסקרטי. אולם את מה שקורה אחר כך – רק חסידים שהיו בטישים של האדמו"ר יכולים לספר. "בכל טיש מדי שבוע האדמו"ר מספר סיפורים מהייעוץ", מעיד חסיד אחר לשעבר. "לפעמים הוא אפילו חושף ממש את השמות, ולפעמים כולם מבינים במי מדובר גם בלי לומר בפירוש. הוא מספר סודות מחדר הייעוץ, והוא לועג ובז מול כולם לבעיות שהם העלו". חסידים נוספים של האדמו"ר העידו על התנהגותו הבעייתית כלפיהם: הערות ציניות, השפלות וכינויי גנאי – לפעמים באופן פומבי. דוגמאות שעלו בעדויות הן "אתה אפס"; "אתה לא שווה כלום"; "המן הרשע"; "אתה פסיכי"; "חולי נפש"; "כלבתא" ועוד. כשמדובר בדברים שנאמרים לעיני כל חבריך פעמים רבות ונמסרים ישירות "מן השמיים" – הפגיעה אכזרית במיוחד. צבא חמוש לדברי החסידים לשעבר, האדמו"ר חושש שהרשויות יפקחו עליו עין, ולכן הוא מונע מחברי הקהילה לפנות למשטרה או לרווחה גם אם יש צורך בכך. אחד החסידים לשעבר טוען בתקיפות כי לאדמו"ר יש אנשים ברווחה – פקיד סעד וכמה עובדות סוציאליות בכירות, שהוא השתמש בהם כדי לאיים על החסידים או כדי "להגן" על הקהילה מהתערבות הרווחה. החסידים היו מקבלים הוראות למשימות והיה עליהם לבצע אותן ללא עוררין. המשימות כללו גם עזרה בענייניו האישיים של האדמו"ר ועבודות משק בתוך ביתו, כגון: עבודות שיפוץ, בנייה, ניקיונות הבית, גינון, בישול ארוחות וקניות לאדמו"ר ועוד. חלק מנשות הקהילה מנקות באופן קבוע את בית האדמו"ר. היו חסידים שעבדו במשך שנה יום יום בשיפוץ ביתו של האדמו"ר, בלי לקבל על כך שקל. חסיד יכול לקבל מהאדמו"ר טלפון באמצע הלילה עם בקשה לעשות בעבורו משהו – והוא כמובן לא יכול לסרב. הואיל והמשימות הוצגו כחלק ממהלך של קירוב הגאולה, הרי שאיש מהחסידים לא העז לעכב את ביצוען. "האדמו"ר סבור שהסטרא אחרא רוצה לתפוס אותו", מעידה אחת החסידות. "לכן כל מטלה הופכת לפיקוח נפש". "האדמו"ר נכנס לפרנויות שהשב"כ והמוסד הם שליחים של היצר הרע ולכן הם מחפשים אותו", מספר חסיד אחר לשעבר. לטענתו, הוא החליט שהוא לא סומך יותר על כוחות הביטחון. יום אחד, בפקודתו, גברים ונשים מהקהילה רכשו כ-20 כלי נשק. כעת, טוענים החסידים לשעבר, יש לחסידות רחלין מעין 'צבא' ששומר על האדמו"ר בכל פעם שהוא יוצא מהבית. אחת החסידות מעידה בפנינו כי יציאה של האדמו"ר לקופת חולים הפכה למבצע צבאי: שניים הולכים מלפנים מחופשים; אחד לוקח מספר לתור, השני יושב בחדר ההמתנה. רק כשהם מוודאים שהשטח נקי הם קוראים לו לבוא, ומלווים אותו, עם הנשק. הוא החל בנקיטת זהירות קיצונית: בחדר הייעוץ שלו מוצפנת בכיסא אַלה באורך שני מטרים עם ברזל, מוכנה למקרה חירום. אחד החסידים שהיה נגר בנה לו שולחן מיוחד עם מלכודת. אסור היה להכניס סכינים או כל חפץ חד למתחם הטיש. כל הבית שלו מרושת במצלמות. במעגלים הקרובים ביותר מספרים שבשלב מסוים האדמו"ר החל "לשמוע קולות". עד אז היו "מסרים משמיים", בהמשך אלו הפכו לקולות מוחשיים שמצווים על האדמו"ר. הדבר החריף כאשר סוגיה משפחתית עם אחת מבנותיו טלטלה את המשפחה, ובסופה הבת ניתקה את הקשר מהוריה האדמו"ר והרבנית. אחד החסידים סיפר לי כי בעלה של אותה בת התקשר למרכז לנפגעי כתות ואמר שמה שמתרחש שם הוא התנהלות של כת. האדמו"ר היה מוטרד מאוד מהקולות שציוו עליו לפעול. נראה שהקולות הם חוויה אותנטית בעבור האדמו"ר: הוא בכה לילות שלמים, והרגיש מוכרח לציית לקולות שבראשו. חסידים ראו אותו במה שנראה כמו התקף פסיכוטי. בסוף של דבר, באחד הטישים הוא הכריז על בתו כ"בת הבוגדת". לפי הדיווחים, היום יש לה כבר ארבעה ילדים, והיא אומרת לאימה הרבנית – אם את רוצה לראות את נכדייך, תתגרשי ממנו. אספקת חסידים מהישיבה הדתית-לאומית לפי המרכז לנפגעי כתות, קהילת רחלין מונה כיום כ-50 משפחות. אחד החסידים לשעבר ערך בעבורנו רשימה של חברי הקהילה, וממנה עלה כי 77% מהם הגיעו מהציבור הדתי-לאומי. "השדה שלו לקטיפת חסידים חדשים הוא הכיפות הסרוגות", טוען אחד מחסידיו לשעבר, שהגיע אליו בעצמו חבוש כיפה סרוגה וחזר אליה לאחר עזיבתו את הקהילה. "זה גם בגלל שהאיכותיים מצטרפים לאידיאליזם הקיצוני שיש שם, וגם בגלל שהחרדים עשו ממנו ליצן מההתחלה". רבים מאותם 77% הם בוגרי אחד המוסדות הישיבתיים הדתיים-לאומיים בשומרון. חלקם הכירו אותו כבר בשיעור א' שלהם. לפי הנתונים שבידינו, כ-30 אנשים מקהילת רחלין היום הם בוגרים או בני משפחה של אותו מוסד דתי-לאומי. לקח לאנשי המקום זמן להתעשת ולהבין את העובדה שהקהילה שלהם "מספקת" חסידים לרב. היום הם מצהירים שכאשר הבינו את ממדי התופעה, הם ניתקו את הציבור מהאדמו"ר מרחלין, ולדבריהם לא רק שניתקו ממנו מגע אלא שהם גם מזהירים ככל האפשר את מי שמתעניינים. "אחת הדרכים המתוחכמות שלו להרחיב את הקהילה בשנים הראשונות, הייתה דרך ישיבת הסדר של הזרם הדתי-הלאומי", מספר אחד מעוזבי הקהילה. "בביקור תמים של אותה ישיבה אצלו, הוא מצליח לזהות שם כמה דמויות ואותם אנשים נכרכים אחריהן, ודרכם הוא מושך את תלמידיהם ומשפחותיהם אל תוך הקהילה". "יום אחד גילינו רב בירושלים והלכנו אליו בקבוצה של חמישה-שישה חבר'ה", מספר מי שהיה אז תלמיד צעיר בשיעור א'. "אחרי המתנה ארוכה נכנסתי אליו ביחידות ושאלתי אותו כל מיני שאלות. באיזשהו שלב הוא עצם את העיניים, זמזם ניגון והתחיל לשפוך לי דברים על הנפש שלי שאני לא יודע מאיפה הוא יודע אותם. ברור לי שזה לא בא לו מהשכל, זה חיבור למשהו רוחני. "מאוד התפעלנו מהדמות וממה שהיא ייצגה. חזרנו לישיבה מוקסמים. לכולם הוא אמר דברים שמתאימים להם. חבר הביא חבר, היינו מוציאים טנדר מהישיבה עד שזה הגיע לרמה שכל הישיבה מגיעה באוטובוס למלווה מלכה. "אמנם הייתי פיזית בישיבה, אבל מהר מאד בפועל כבר התחלתי את ההנהגות שלו והאדמו"ר מרחלין היה לרב שלי". המעגל הקרוב והרחוק לאחר הייעוץ והפגישה, חלק מהפונים הפכו אט-אט לחסידיו של האדמו"ר מרחלין. נשים שהגיעו לייעוץ קיבלו ממנו במתנה שידוך לאחד מחברי הקהילה. המעגלים היותר קרובים עברו לגור בקרבת מגורי האדמו"ר – בעבר בשכונת גבעת שאול בירושלים והחל מסביבות שנת תשע"א בשכונת גילה בעיר. עם כל האנשים שדיברנו לא מצאנו חולק על הכריזמה האדירה שיש לרב, ורבים סבורים גם שאכן יש לו כוחות ואינטואיציות בהבנת האנשים היושבים מולו (אך לא הסכימו להגדיר זאת כ'חוכמת הפרצוף'). חסידה לשעבר בכת, למשל, טוענת שיש לו יכולות. "יש כל הזמן סיפורים על דברים שהוא צפה וחזה", היא אומרת. "יש לו יכולת טבעית מולדת להסתכל על פנים של אדם או על תמונת פנים של אדם ולחדור לו לעומק הנפש. יש עשרות דברים שראינו בעיניים. אז מה?" "הוא טוען שזו 'חוכמת הפרצוף', אבל זה לא", אומר אדם אחר שעזב את חסידות רחלין. "זה אינטואיטיבי, מולד. הוא לא יודע הכול, ולא תמיד ולא בכל דבר. בעיקר – זה מוגבל. היום, כשאני רואה כמה טעויות הוא עשה איתי, אני מבין עד כמה חוכמתו מוגבלת". אולם השאלה אינה אם יש לו כוחות או לא, וגם אין בעיה עם רב שאוסף סביבו חסידים; הבעיה היא, לפי המרכז לנפגעי כתות, שנוצרו בין האדמו"ר לחסידיו "יחסי תלות שהובילו לפי העדויות לפגיעה רגשית, נפשית וכלכלית". אחד החסידים מספר לי על התחושות שהיו לו לאחר שעזב: "היו לי תחושות שאולי בעצם פגעתי בצדיק הדור ואני הולך למות בתאונת דרכים", הוא מספר בכנות. "לקח לי זמן להתנקות מהפחדים האלה. אתה יוצא בבום, אבל יש אחר כך גם נסיגות. הוא השתיל בך תוכנה, וקשה לך להפריד בין התוכנה לבין עצמך". ייתכן שחלק מהאנשים המכירים את האדמו"ר ירימו גבה. זה דבר אופייני לקבוצות עם מאפיינים כיתתיים: הן בנויות מעגלים-מעגלים. בדרך כלל רק המעגל הקרוב מכיר את ההתנהלות הבעייתית ומתוכו גם בדרך כלל מגיעים הנפגעים הישירים. המעגלים הרחוקים יותר לא מבינים על מה מדובר ולכן חושבים שסתם מעלילים עלילות על רבם. "יכול להיות שאתה לא בכת, אבל זה לא אומר שסביב הרב או הגורו שלך אין כת", אומרת רחל ליכטנשטיין, מנהלת המרכז לנפגעי כתות. תופעת המעגלים הזו היא גורם שאמור להדליק נורה אדומה על חברה סגורה ועל ההיתכנות שהיא מייצרת דינמיקה של כיתתיות. ניצול כלכלי בחסידות רחלין, לפי העדויות, לא הסתפקו בניצול הנפשי האופייני לקבוצות מעין אלה, וככל הנראה גם ניצלו את חברי הקהילה מבחינה כלכלית. במשך השנים, על פי הוראותיו של האדמו"ר, יצאו מאמיניו לקבץ נדבות – חלקם לעיתים רחוקות אבל חלקם ממש מדי יום; אף שהיו בידיהם תארים ומקצועות חופשיים והם אף עבדו למחייתם. המעשה המביך והמשפיל הזה הוצג כחלק מחינוך החסידים לביטול האגו. חלק מהחסידים הפכו את איסוף הצדקה ממש לעבודת יומם. "כשהגענו לקהילה, לא ידענו שהם אוספים צדקה; הסתירו את זה מאיתנו", מספרת אחת החסידות לשעבר. "לאט-לאט מגלים לך את זה, כשאתה נכנס להיות חלק מהמעגל הפנימי". "גם נשים וגם גברים הולכים לאסוף צדקה, תלוי מי יותר טוב בזה", מספר חסיד אחר. "יש טכניקה שלמה, כמה דופקים על הדלת וכמה מחכים. כמובן, לא מזכירים את השם 'רחלין', אלא אומרים שאוספים את זה להכנסת כלה או למשפחות נזקקות. "השעה הראשונה של האיסוף זה כסף עבור האדמו"ר, שאר הזמן הוא עבור המשפחה של האוסף. ואז גם מתפתחים סיפורי חסידים שבשעה הראשונה נתנו להם פי עשרה מאשר בשעות האחרות". איך האדמו"ר מסביר את זה שהוא משדל את חסידיו לעשות מעשים לא מוסריים? "הוא אומר שאנחנו מזכים בזה את כל עם ישראל", מסבירה אחת החסידות לשעבר. "אנחנו נותנים את הכסף לאדמו"ר, וזה עילוי לשכינה. הם 'מתנגדים', הם לא מבינים – אנחנו נחבר אותם דרך הצדקה הזו אל הקודש. אנחנו בעצם עוזרים להם! חוץ מזה שזה תורם לעבודת המידות שלנו, כך אנחנו עובדים על הגאווה. זה באמת עובד על הגאווה – אתה יודע מה זה עשה לנו? זה שבר אותנו מבפנים. זו השפלה נוראית". עם זאת, חשוב לציין כי במרכז מספרים שלפי העדויות בשנים האחרונות העיסוק בצדקה בחסידות הולך ופוחת. בנוסף, החסידים דואגים להכנסות של החסידות בכלל ושל האדמו"ר בפרט. כל אחד מהחסידים מביא אליו עשרה אחוזים מהכנסתו. לטענת אחת החסידות, הוא אומר לחסידיו שזה הכסף שלו, לא שלהם, ולכן הם מחויבים לתת את המעשר דווקא לו. "חוץ מהכסף, הוא עושה משהו שהוא קורא לו בשם האיום 'הקזה'", מספרת אחת החסידות לשעבר. "אם הוא רוצה משהו, אז כל אחד מהחסידים צריך 'להקיז' מכספו כדי לקנות לו. יום אחד הוא רצה גיטרה חשמלית ב-15,000 שקל, אז עושים לו הקזה. יום אחר הוא רוצה לבנות אולפן הקלטות בעשרות אלפי שקלים. למי שאין איך להקיז, עליו לקחת מכספי משפחתו או להשיג תרומות". כיצד ניטלת הבחירה אני שואל חלק מהמרואיינים שהיו בעבר בחסידות רחלין מדוע הם לא עזבו קודם לכן, גם בשנים של סבל נורא. "קשה להסביר איך יכול להיות שמבחינתך אתה נמצא באולימפוס, אבל בפועל מתעללים בך ואתה מרגיש על הפנים", מנסה אחד החסידים לשעבר להתנסח. "התודעה היא כמו גיבוש לשייטת: אנשים אוכלים שם חצץ, אבל הם מרגישים שזה שווה את זה". עד כמה שקשה לאדם מבחוץ להבין, נראה שבאמת ניטלה מהנמצאים בכת באופן מסוים, מלא או חלקי, יכולת הבחירה. "אף אחד לא בוחר לעמוד בחוץ חמש שעות בגשם ולחכות לאדמו"ר", אומר אחד מחסידי רחלין לשעבר. "לא ייתכן שעשרים משפחות עם ילדים קטנים יחכו בדממה בליל הסדר, בלי לאכול ובלי לשתות, מהשעה 20:00 עד השעה שלוש לפנות בוקר, כי האדמו"ר עוד לא ירד לליל הסדר". במוצאי שבתות היו מתכנסים חסידי רחלין ב"מועדון", כך הם היו קוראים למקום המפגש, והיו משחקים עד אור הבוקר שחמט – משחק שהיה חביב על האדמו"ר. לפי אחד החסידים, הוא נתן למשחק פירוש על עצמו: המטרה במשחק היא לשמור על המלך והמלכה – קרי, האדמו"ר והרבנית – ולשם כך אפשר לפעמים להקריב חיילים. הלשנות והענשות לפי העדויות, בשנים הראשונות לפחות היחסים בתוך קהילת רחלין היו חיוביים, מעין קומונה חברתית. אבל במשך השנים ההתנהלות בקהילה הלכה ונסגרה גם כלפי פנים, ככל הנראה בגלל החששות של הרב שרודפים אחריו. "הוא היה בטוח שיש בוגדים בתוך הקהילה, וקרא להם 'שתולים בבית השם'", מספר חסיד לשעבר. חסיד אחר העיד שהאדמו"ר היה אומר, "אני חבר האמת היחיד שלכם; כולם פה בחזקת שליחים של היצר הרע עד שיוכח אחרת". קהילה סגורה ואדוקה בדרך כלל מאופיינת ביחסים חברתיים קרובים, אולם היחסים הללו התפוגגו לאחר שהאדמו"ר נתן הוראה שלא לשתף זה את זה בעניינים פרטיים מחשש ללשון הרע. ביקורים הדדיים, ארוחות משותפות ואפילו חברותות ללימוד משותף הפכו לדבר פסול. "הוא היה אומר שחלק מהחסידים לא מקפידים על החמרות הכשרות שלו, ולכן אסור לאחד לסמוך על האוכל של האחר", מעיד אחד החסידים. "בדרכים כאלה הוא יצר הפרד ומשול". לפי העדויות, האדמו"ר קבע שיש "חובת דיווח" ויצר מערכת הלשנות: חסידים בקהילה נתנו לו מידע זה על זה, מידע שהוא יכול היה להשתמש בו מאוחר יותר מול החסיד עצמו. לפי עדות חסידים לשעבר, אפילו הילדים היו מלשינים והיו מאיימים הדדית: "אני אלשין אותך לאדמו"ר". חסידי רחלין לשעבר מעידים כי חסידים של הקהילה שמעבירים ביקורת, או סתם שואלים שאלות או מטילים ספק, מסומנים פעמים רבות כבעלי הפרעה נפשית. לטענתם, החסידים נשלחים לפסיכיאטר בליווי עובד סוציאלי מהקהילה על מנת לבקש תרופות פסיכיאטריות. העובד הסוציאלי משתתף בפגישה, ומעיד על חברו שיש לו תסמינים המחייבים טיפול תרופתי. הם משכנעים את הפסיכיאטר לתת כדורים לאנשי הקהילה באופן שרירותי ועל סמך המלצת האדמו"ר. לפי עדות אחד החסידים, אנשי הקהילה דואגים לקחת מרשמים פרטיים, אף שהם יקרים יותר, כדי שלא יהיה מעקב של קופות החולים. "לדעתי, הסיבה המרכזית שהוא עושה את זה היא שהרבה מהאנשים בדיכאון מהמצב, ולכן הם מגיעים אליו והוא מציע להם כדורים כדי שלא יתפרקו לו", אומר אחד החסידים לשעבר. "יש לזה עוד רווח צדדי, שהם הופכים יותר אנמיים ואז הם יותר ממושמעים". אחד החסידים לשעבר מספר: "כשהאדמו"ר נשאל איך יכול להיות שהקהילה שאמורה להביא את הגאולה נמצאת בדיכאון כזה, עד שהרב הגדיר בעצמו שחצי ממנה חולי נפש, הוא ענה – תדעו שזה המצב של השכינה; הסבל שלכם מייצג את הסבל של השכינה". הנהגות קיצוניות מפוקחות בחסידות רחלין קיימות כמה הנהגות שאפשר לכנותן קיצוניות. אולם במרכז לנפגעי כתות מדגישים: "קביעת כללי התנהגות או קודים של הקהילה, קיצוניים ככל שיהיו, אינם בהכרח מאפיינים כיתתיים. לעומת זאת, הפיקוח של שמירת הכללים, אכיפתם וענישה עליהם – הם סימנים מובהקים להיותה של הקהילה בעלת מאפיינים כיתתיים". בהתחלה, מספרים חסידי רחלין לשעבר, לא היו החמרות בקהילה. אבל זה השתנה. קודם כול בהנהגות צניעות לנשים. "זה הוצג כיוזמה מלמטה, של הנשים עצמן", מספרת אחת החסידות לשעבר. "נשים התחילו ללכת עם מין שכמייה עם סיכה". לאט לאט החלו גם נורמות צניעות קפדניות ביחסים בין המינים. למשל, אם אדם נכנס לחנות ורואה שם אישה מהקהילה, עליו לצאת החוצה; הונהגה הפרדה בין האבות והאימהות בהבאת הילדים לבתי הספר וממנו; נאסר לגבר להיכנס לדירת חבר אם אשתו בבית, גם אם הוא כלל לא נתקל בה; הימנעות גם ממחוות של נגיעה בין בני אותו מין – לא לחבק או לנשק חברים. לימים הונהגו שעות נפרדות גם במרכולים ובבנקים. בשלב מסוים החלו גם הנהגות של כשרות. "האדמו"ר חלם חלום שהרבנות זה טרף", מספרת אחד מחסידותיו לשעבר. "כל החסידים זרקו את כלי החרס ופתחו מסלול-נע של הכשרות. כעבור כמה חודשים הוא החליט שרב פלוני מוציא את כל עם ישראל לשמד. אז גם מי שאכל את הכשרות שלו הטריף את הכלים, והיה צריך עוד פעם להכשיר את הכול. אחרי כן הוא החליט שגם רב אלמוני לא בסדר, ועוד הכשרה". מנהיג שמחליט עבורך על הכול "אתה צריך לקבל מהאדמו"ר אישור על הכול", מספרת אחת שהייתה בחסידות רחלין. "אתה לא הולך ללמוד או עושה קורס בלי אישור שלו. אני רציתי ללכת ללמוד משהו והוא לא אישר לי. הוא עצר את ההתפתחות המקצועית שלי". העדויות מחסידות רחלין מצביעות גם הן על התנתקות מהמשפחות. "חברי הקהילה לא הולכים באמצע השבוע או לשבתות ולחגים למשפחה ובקושי באים לשמחות", מעידה אחת החסידות לשעבר. "גם אם הם משוחחים בטלפון, השיחות מאוד רדודות. הם לא משתפים בחיים הפנימיים שלהם. הוא גורם לך להרגיש שהמשפחה היא איום, ולכן אי אפשר לספר מה שקורה בפנים. לדבריו, הם לא יכולים להבין אותך, כי מה שאתה עושה הוא דברים קדושים ונסתרים שאסור לפרסם אותם. "הוא הרגיש מאוים מהמשפחה שלי, אז הוא עשה כל מיני מניפולציות כדי לגרום לי לסמן את המשפחה שלי כאויב. סתם ניתקתי את הקשר איתם במשך יותר מעשור. פספוס של חיים". הדוגמה הכי חריפה היא התערבות בחיי הנישואין והגירושין. בחסידות רחלין האדמו"ר נוהג להחליט בעבור חסידיו מי יתחתן עם מי באופן שרירותי. "רב רגיל בוחן את טובת הזוג", אומר לי חסיד לשעבר. "אבל הוא בודק איך השידוך ישפיע עליו ועל הצרכים שלו. הוא הפעיל לחצים כבדים על אנשי הקהילה שלא רצו שידוך שלו, ואף איים שמי שיתנגד לשידוך כזה או אחר – ייענש מהשמיים. הוא גרם לחסידים לשבת על בן אדם עד שיסכים לזיווג של האדמו"ר". "חלק גדול מהקהילה הם גרושים לפחות פעם אחת, ונשים שם עוברות מאחד לאחד", מעיד אחד החסידים. "לפעמים זה יכול להיות במהירות – גבר עוד לא התגרש, ותוך שבוע הוא כבר במהלך לנישואין עם אישה אחרת". הרב מרדכי אליהו בזמנו גער באדמו"ר רחלין על צורת ההתנהלות שלו, והקפיד על כך שהוא מפריד בין זוגות נשואים. הרב אליהו שאל: 'על סמך מה אתה מפריד בין זוגות נשואים'? ענה לו – 'על סמך השמות'. אמר לו הרב מרדכי אליהו, שכידוע הכיר היטב את חוכמת ההתאמות מהסוג הזה – 'גם השם שלך ושל אשתך לא מתאים, אתם צריכים להיפרד'. הוא נבהל ואמר – 'אבל יש לי ארבעה ילדים'. אמר לו הרב מרדכי אליהו – "ולאלו שאתה מפריד ביניהם אין ילדים'? "שורה תחתונה – אחוז גדול מאוד מהקהילה הם גרושים", מסכם אחד החסידים לשעבר. "אם הוא כל כך חכם ומשדך לפי חוכמת הפרצוף, איך יכול להיות שהקהילה שלו כל כך מפורקת?" לפי העדויות, קיימת ענישה של חברי הקהילה. אם הם אינם מקיימים את ציווי הרב או לא נענים להנהגות הקהילה, הם נענשים במנעד רחב של סנקציות – החל בהשפלות בפומבי וכלה בהרחקה או נידוי מהקהילה. "פנינו לרב רחלין, אמרנו לו שקיבלנו עדויות שאומרות כך וכך והיינו רוצים שהוא יגיב עליהן", מעידה רחל מהמרכז לנפגעי כתות. "המסמך היה מוכן, הצוות המקצועי ועורכי הדין עברו עליו אלף פעם, ועדיין לקח לי שלושה ימים כדי לצרף את זה למייל וללחוץ על 'שלח'. אנחנו לעולם לא ממהרים לפרסם דעה על קבוצה". המרכז קיבל תגובה מעורכת הדין של חסידות רחלין – זו שגם הגיבה לפנייה לנו (ראו בהמשך) – שהכחישה את כל העדויות ואת המיוחס לאדמו"ר מבלי להיכנס לפרטים. חסידות רחלין: "אסופת שקרים והשמצות" לקח זמן לאמת עדויות ולקבוע באופן סופי, אולם כאמור, אחרי הצטברות גדולה של עדויות והצלבתן החליט המרכז לנפגעי כתות שהגיע הזמן לפרסם את דעתו על חסידות רחלין. לדברי המרכז, חלק מהעדים שהגיעו למרכז נזקקו לשירותים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים לאחר עזיבתם. שלחנו את עיקרי הטענות לחסידות כדי לקבל את תגובתה. עורכת הדין סוזי עוזסיני-ארניה השיבה בשם חסידות רחלין: "מדובר באסופת שקרים והשמצות אשר מן הראוי כי לא היו מועלים כלל על הכתב. "חסידות רחלין איננה 'כת' ולא 'מתנהלת באופן כיתתי' אלא חסידות מוכרת, לגיטימית ומכובדת המקפידה על שמירת ההלכה והחוק ומשתייכת לזרם החסידות הכללית. כלל הטענות בדבר היותה 'כת' או 'מתנהלת באופן כיתתי' מוכחשות באופן גורף. "עקרון הבחירה החופשית והאחריות האישית הינם כללי ברזל בבסיס החסידות ואין החסידות מתנהלת בכפייה משום סוג ואופן. החסידות מיישמת את משנתה הפרוסה בעשרות ספרים פרי עטו של כ״ק האדמו״ר מרחלין שליט״א אשר קיבלו את הסכמת גדולי רבני ישראל וביניהם הרב המקובל יצחק כדורי זצ״ל. "יודגש כי לא מתקיימת כל חקירה מצד הרשות החוקרת כנגד החסידות, והדברים המצוינים עולים לכדי לשון הרע והוצאת דיבתה של החסידות והנמנים עליה. ככל שהדברים המשמיצים יתפרסמו, החסידות שומרת לעצמה את הזכות לנקוט את האמצעים העומדים לרשותה על פי דין. "לחסידות רחלין לא ידוע על 'החלטה' אשר יצאה מתחת ידיו של המרכז לנפגעי כתות, וממילא אין המדובר בגוף רשמי בלתי תלוי המהווה זרוע מזרועותיה של המדינה. "לא למותר לציין, כי האדמו״ר מרחלין מעניק זה עשרות בשנים ייעוץ רוחני לאלפי מאמינים, ואין בדיבתו של גורם מפוקפק כזה או אחר ואשר לא נבחן על ידי הרשויות בהליך הוגן ומשפטי בכדי להטיל דופי בהתנהלותה ההלכתית והחוקית מרובת השנים של החסידות". כעת מנסים בחסידות רחלין לשדר אווירה אחרת כדי לנסות להיערך לחשיפה הציבורית. אחד החסידים לשעבר מציין שמאז הבין האדמו"ר ששיטת הדיכוי הפנים-קהילתי שהפעיל עומדת להיחשף, הוא החל להפוך את עורו במטרה להכחיש את הטענות. לדבריו, הוא הורה לחסידים שלו לצאת לבילויים יזומים עם המשפחות המורחבות – אחרי כמעט עשרים שנה שמפגשים כאלו לרוב לא קרו כשהוא טוען שיציאה לבילוי היא יציאה לשמד – ולתעד כל אירוע בעשרות תמונות. לאחר שנים שהאדמו"ר סירב לתת לחסידיו להתבטא אומנותית, צמד חסידים שלו החלו להציף את הרשתות בעשרות שירים וקליפים שיצרו, ואפילו האדמו"ר עצמו העלה לרשת עשרות שיעורי וידאו שצולמו למטרה זו. מה זה כתות? מאה קבוצות בישראל, מאה אלף נפגעים המרכז לנפגעי כתות נוסד לפני כ-13 שנים והוא היחיד בישראל שעוסק בנושא כיתות או קבוצות בעלות מאפיינים כיתתיים בישראל. לדברי המרכז, אין יום שאין בו פנייה חדשה ממשפחה בנוגע לקבוצה כלשהי. המרכז יודע על כמאה קבוצות כיתתיות במדינת ישראל. יש קבוצות שיש בהן עשרות או מאות אנשים, ויש גם קבוצות של אלפים. "אנחנו מעריכים שיש בערך 15,000 אנשים בתוך קבוצות כיתתיות", טוענת רחל, "כשמעגל הנפגעים הוא הרבה יותר רחב, כי פעמים רבות לאורך השנים המשפחה מסביב היא הנפגעת העיקרית. אנחנו טוענים שיש בערך מאה אלף איש שברגעים אלה ממש סובלים מתופעה זו. "רק על חלק קטן מהקבוצות שאנחנו יודעים עליהן פרסמנו את דעתנו", אומרת רחל. "כל קבוצה שאנחנו מפרסמים, יכולה בפוטנציאל לתבוע אותנו תביעת דיבה. גם אם אנחנו צודקים – התביעה תתנהל, ויהיה עלינו להשקיע משאבים של זמן וכסף. לכן כשאנחנו רוצים לפרסם את דעתנו כי בקבוצה מסוימת מתקיימים מאפיינים כיתתיים, אנחנו נעשה זאת רק אחרי שנהיה בטוחים בביטחון מלא במידע שיש לנו ובכך שזה צריך להתפרסם כדי שהציבור ידע. "מפתיע לגלות שעשרות הפניות שמגיעות אלינו לא עוסקות דווקא בקבוצות שעמדתנו לגביהן מפורסמת ברבים. זה אומר שככל שהמודעות גדלה, אנשים לומדים ממקרה של קבוצה שפורסמה להשליך על המציאות המתרחשת בקבוצה שאליה הם שייכים; הם לומדים לזהות את הדרך ולא את האדם". זה רק נראה לך יהדות, או: מה זה בכלל כת ההגדרה הכי בסיסית של כת היא קבוצת אנשים שחברו יחד למטרה אידיאולוגית סביב מנהיג שמנצל אותם. אין כמובן בהכרח דבר רע בקבוצת אנשים החוברת יחדיו למטרה אידיאולוגית סביב מנהיג מסוים. הבעיה היא בפרקטיקות המתקיימות בקבוצה ובניצול לרעה של החברים על ידי המנהיגים, שיכול להופיע בעוצמות שונות. "מנהיג של כת לוקח את הצורך של האנשים בהתקבצות או במטרה האידיאולוגית, ומְפתח שם תלות בו שמייצרת ניצול", מסבירה רחל. "יש שלושה סוגי ניצול: נפשי, כלכלי ופיזי-מיני. כדי שקבוצה תיחשב בעלת מאפיינים כיתתיים צריך תמיד שיהיה בה ניצול נפשי; פעמים רבות יש גם ניצול כלכלי. לפעמים מתווסף לזה גם ניצול פיזי ומיני – שכמותו לא ידוע לנו שקיים בקבוצה של רחלין". הקושי הגדול ביותר בכל הנוגע לנושא הוא קו הגבול שמפריד בין קבוצה לגיטימית לקבוצה פוגענית. ד"ר דוד גרין, פסיכולוג קליני בכיר ומייסד מכון גרין לפסיכולוגיה מתקדמת, הוא אחד המומחים הגדולים בארץ לנושא הכיתות. בשיחה בחדר הטיפולים שלו הוא מסביר כי "כל ארגון הוא סמכותי, כגון: המשפחה, המורים, בית הספר והצבא. הדתות כולן הן במהותן סמכותיות כי הן אומרות לאדם כיצד לחיות. כמעט שאין קבוצה אנושית בלי סמכותיות. "המהות של המושג 'סמכותנות', לעומת זאת, הוא המצב האנושי שבו מישהו חושב בעבורך, כשהאדם מוותר על חשיבה ביקורתית ועצמאית. ברגע שאתה מפסיק לחשוב ולקבל החלטות, ויש מישהו שאומר לך, בשמו ובשם ישות 'עילאית' מה לחשוב וכיצד לחיות את חייך – קיימת סמכותנות פוגענית". המרכז לנפגעי כתות משתהה רבות לפני שהוא קובע שקבוצה מסוימת נושאת מאפיינים כיתתיים. "כשמגיעות אלינו עדויות, אנחנו לא בודקים את ההגדרה היבשה אלא רשימת המאפיינים", אומרת רחל. "המאפיינים נכונים בכל הכיתות; יהודיות ושלא יהודיות, דתיות וחילוניות". כלומר, אין הבדל אמיתי בין כת שמבוססת על יהדות לכת שמבוססת על דברים אחרים? "בפירוש לא. כולן 'מתלבשות' על אותו מבנה בדיוק, שכולל קבוצה עם מנהיג ותפיסה רוחנית. לא משנה אם התפיסה הזו היא יהדות, נצרות, בודהיזם או קרישנה. מדהים איך כל הקבוצות הכיתתיות מתנהלות בפרקטיקות זהות, גם אם האידיאולוגיה הרוחנית שלהן שונה בתכלית. כלפי חוץ זה נראה כמו עוד קבוצה דתית-יהודית, בפועל לצד החיים הדתיים של הקבוצה מתנהלת בעצם מערכת יחסים של שליטה, כוח, ניצול ופגיעה. "אם רב למשל יגיד שמי שמחוץ לקבוצה הוא יצר הרע, אז בקרישנה ידברו על 'דמונים'; אם רב יפחיד את חסידיו שאם יעזבו את קבוצתו לא יהיה להם עולם הבא, אז בסיינטולוגיה יגידו שהדרך היחידה להשתחרר מכבלי הקיום היא בעזרת תהליכים סיינטולוגיים. זה רק שימוש בטרמינולוגיות שונות". מי עלול למצוא את עצמו שבוי בתוך כת התפיסה הפופולרית היא שאדם שמוצא את עצמו בתוך כת הוא בהכרח אדם משכבה סוציו-אקונומית חלשה או במצב נפשי שברירי למדי. אלא שהתפיסה הזאת שגויה: אמנם קל לפעמים לגורואים "לצוד" אנשים שכאלה, אולם לרוב בתוך קבוצות כיתתיות נמצא אנשים ממשפחות טובות, אינטליגנטים ומוצלחים שמוצאים את עצמם משועבדים למנהיג כת. הרבה פעמים הגורו מצליח לגייס את האנשים האידיאליסטים, שמוכנים ללכת רחוק למען עבודתם הרוחנית. "זו תאונת דרכים", קובעת רחל. "אלו אנשים שהיו בחיפוש. הם היו יכולים באותה מידה להיכנס לקהילה אחרת עם רב לגיטימי והיו להם חיים נפלאים". "היום יותר ויותר מחקרים מנסים לאפיין את האנשים המצטרפים לקבוצות סמכותניות", טוען ד"ר גרין. "הדבר המדהים הוא שכמעט כל אדם עלול ליפול בפח. בספרות המקצועית מוכרים לא מעט מקרים שבהם עיתונאים הצטרפו לכת כדי לכתוב עליה מבפנים, ומצאו את עצמם חברי כת אותנטיים. "תהליך ההצטרפות לקבוצות אלה אינו קשור לתוכן האידיאולוגי ה'נשגב' לכאורה, הטפל או המסוכן, אלא היעדר חשיבה עצמאית וביקורתית אצל המצטרפים הפוטנציאליים. ברגע שהמנהיג הופך לדמות המרכזית בחיי הקבוצה, הוא זה שיקבע את תחומי חייהם. הסיבות שבגללן בני אדם מצטרפים או מאמצים אידיאולוגיות חדשות הן מגוונות ביותר – ממצוקה נפשית עד לסקרנות פילוסופית. הנזק מתרחש כשאדם הופך למשועבד לזולת, כפי שקרה בהיסטוריה במשטרים טוטליטריים". "ברור שזו סטיגמה", אומר לי אחד הנפגעים. "תראה כמה ידוענים מיליארדרים בעולם נמצאים בכת הסיינטולוגיה. גם מבחינת ההיגיון זה הפוך: מנהיגי כת זקוקים למשאבים כלכליים ונפשיים, הם לא יכולים לבסס קהילה רצינית על אנשים פשוטים". "חשוב להבין שמדובר בתהליך 'זחלני'", מסבירה רחל. "אדם לא מגיע לקבוצה ורשום לו על הדלת 'ברוך הבא לכת מסוכנת'. האלמנטים השליליים כמו הולכת שולל, רמייה, ניצול, הסתרת אינפורמציה, מניפולציות רגשיות, 'הפרד ומשול' ועוד, מתרחשים ברוב המקרים באיטיות רבה ורק לאחר שהמצטרף פיתח יחסים רגשיים עמוקים כלפי המנהיג והקבוצה. בשלב הראשון המצטרף לקבוצה כיתתית לא יחוש את החוויות השליליות ואפילו להפך, החוויה שלו תהיה מרגשת והוא אף יכול לחוות שינויים לטובה. רק לאחר החוויה החיובית ורכישת האמון והקשר העמוק מתחילים תהליכים שמובילים לניצול". יש בכל זאת אנשים שיותר מוּעדים ליפול לכת? "לפעמים אדם זקוק למישהו שינהל אותו", מסביר ד"ר גרין. "זה יכול להיות בגלל החינוך שהוא קיבל, או מכיוון שההורים שלו או מערכת החינוך לא העניקו לו כלים לקבלת החלטות מכריעות בעצמו. הפסיכולוג היהודי אריך פרום כתב לאחר עליית היטלר לשלטון ספר בשם 'מנוס מחופש', ובו הוא מסביר מדוע אדם בורח מחופש המחשבה – במטרה שלא להתמודד באופן עצמאי עם סוגיות ותכנים מכריעים בחייו, והוא מעדיף להשליך את ההתמודדות על דמות סמכותנית". דתיים-לאומיים בברלנד ובסיינטולוגיה רבים מהאנשים בקבוצות האלה טוענים – אנחנו פה מבחירה חופשית וטוב לנו; מי שָׂמכם להגיד לנו מה לעשות? "אני לא אומרת לאף אחד שעליו לצאת מקבוצה מסוימת", מדגישה רחל. "אני אומרת – הגיעו אליי עדויות, יש אנשים שנפגעו, וחובת הציבור לדעת מה המשמעות מבחינת האדם הפרטי ומשפחתו טרם כניסתו לקבוצה כזו. "בנוסף, ככל שיש יותר מודעות, אנחנו רואים פחות אנשים שנכנסים לכיתות. כשאדם מרים אליי טלפון ושואל – אני רוצה להצטרף לקבוצה איקס וחשוב לי לדעת אם קיבלתם עליהם מידע, אני אומרת – ניצחנו. זה אומר שמתחילה להיות מודעות ברמה כזו שאנשים יודעים לבחון את הדברים לפני שהם מצטרפים". אנשים מתקשרים אלייך להתייעץ לפני שהם הולכים להיות חלק מקהילה של אדמו"ר מסוים? "אנשים דתיים באמת פחות מתקשרים", היא אומרת, מהורהרת. "לבוא לשיעור של רב זה פחות מעלה חשש בחברה הישראלית כמו להצטרף לקרישנה, למשל, ולכן זה יותר מבלבל. זו הסיבה שכל כך חשוב להעלות את המודעות דווקא בחברה הדתית. "במחצית השנה האחרונה הגיעו אלינו עשרות מקרים ממשפחות דתיות-לאומיות. יש מקרים שהם ממש רק מגזר דתי, אבל במקרים שהגיעו אלינו אני יכולה למנות פניות ממשפחות דתיות-לאומיות שבני המשפחה הצטרפו לברלנד, לסיינטולוגיה, לכיתות חרדיות ולכיתות חילוניות. "בהתחלה הגיעו למרכז רק תלונות על כיתות חילוניות. עם השנים, המגזרים הדתי והחרדי הבינו שהתופעה קיימת גם אצלם והתחלנו לקבל פניות גם מהמגזרים הללו. הקבוצות שבהן טיפלנו בשנים האחרונות באופן האינטנסיבי ביותר הן קבוצות חרדיות. גיליתי שדווקא החילונים חושבים הפוך, שהתופעה היא רק אצל המגזר הדתי עם 'כל הרבנים האלה'. מתברר שיש גם וגם. כי זו לא הדרך האידיאולוגית, אלו המנהיגים שמשתמשים ב'דרך' כדי לנצל את המצטרפים ולייצר תלות וקרקע פורייה לפגיעה". משום כך, המרכז החל להציע באחרונה סדנאות לאולפנות ולישיבות. "יש לנו סדנאות שמותאמות לציבור הדתי", מסבירה רחל באיזה אופן. "אנחנו מביאים לסדנה נפגעי כיתות דתיים שמבינים שרוב מוחלט של הרבנים הם יראי שמיים וטובים ולא צריך להיכנס לפניקה מיותרת. הם רק מלמדים את התלמידים לזהות את הנורות האדומות בדרך ולבחון בצורה ביקורתית כשנעשים דברים לא טובים". גם אתם נפגעי כיתות המסר העיקרי של נפגעי הכיתות ששוחחתי עימם הוא: אל תשפטו אותנו. "לאנשי המקצוע יש אפס מודעות לנושא, וחלק ממש הודו בפניי שהם באים ממקום שיפוטי", אומרת אחת הנפגעות. "אדם שיוצא מכת ומקבל שיפוטיות, זו מכה על גבי מכה", מוסיף נפגע אחר. "בכת היו שיפוטיים אליו, אחרי שהוא הבין שהוא בכת הוא נהיה שיפוטי עם עצמו, ועכשיו הוא מקבל שיפוטיות מבעלי המקצוע ומהסביבה". מה התגובה הכי שיפוטית שקיבלתם? "'אני לא מבינה איך בן אדם נופל ככה', 'לי בחיים לא היה קורה דבר כזה'. 'הוא יגיד לי מה לעשות?' 'אני לא מאמינה עלייך, אנשים שנשאבים לכיתות הם דפוקים'. דברים כאלה". "כשאני מספר את הסיפור שלי לאחרים, אני מגלה שכל אחד הוא בעצם נפגע כיתות", מסכם אחד מניצולי הכיתות. "גם אנשים שמעולם לא פגשו מנהיג כריזמטי, אחרי שהם שומעים את הסיפור שלי הם שואלים את עצמם איפה אני מנהל את עצמי בצורה של כת – למשל, איפה אני עושה דיכוטומיה של 'אנחנו' ו'הם', איפה אני מרגיש שכל האמת אצלי, למי אני נותן לשלוט בחלק מחיי ללא עוררין. רק אחרי שיצאתי מהכת הבנתי שבעצם אצל כולנו יושבות רדומות כל אותן חולשות שהמנהיג יודע לשחק בהן ולנצל אותן". כך תזהו כת: שמונת המאפיינים העיקריים להתנהלות כיתתית לאחר מחקר של עשרות שנים, ניסחו חוקרים בינלאומיים רשימה של מאפיינים שמעידים על התנהלות כיתתית. "כשמגיעה עדות, אנחנו בודקים את רשימת המאפיינים", מספרת רחל. "לא חייבים להופיע כל המאפיינים כדי שנקבע שמדובר בכת, כי זה גם תלוי בעוצמת המאפיין. "תמיד נחכה לכמה עדויות שיעידו על כמה מאפיינים, כדי לקבוע שקבוצה מסוימת היא בעלת אופי כיתתי. לפעמים אפילו המתלוננים מתאכזבים; הם מתלוננים שאנחנו 'הססנים' או נוקטים זהירות-יתר. אבל אנחנו לא נסתמך על עדות אחת גם אם היא תיראה מאוד אמינה". רשימת הסימנים שגיבשו החוקרים חשובה לא רק כדי שהמרכז ידע לזהות קבוצה כיתתית, אלא כדי שאדם שמתחבר למנהיג קהילה מסוימת ידע לזהות את נורות האזהרה. סימן 1 – סגידה: חיי הקבוצה ממוקדים במנהיג "הכלי הכי יעיל של מנהיג כת לגרום לכך שיסגדו לו הוא הטענה שיש לו כוחות-על, מסרים מהשמיים ועוד. הדבר מצליח עוד יותר אם ייתן לזה תוקף במעשי ניסים", אומר ד"ר גרין. "גואל רצון למשל היה טוען שיש לו כוחות-על. כל פעם שהיה קורה משהו במשפחה של נשותיו, נניח אימא של אחת הבנות חטפה התקף לב, הוא היה אומר – את זה אני עשיתי. המאמין לא יכול להתווכח עם טענה כזו". "גורו הוא הרבה פעמים דמות יותר קדושה מכל דמות רוחנית אחרת או רב אחר", מוסיפה רחל. "הוא יכול להציג את דבריו כניתנים לו מן השמיים. לא כל אמירה של חסיד על האדמו"ר שלו שיש לו רוח הקודש אומרת בהכרח שהוא בכת; זה מצטרף נוסף לשאר המאפיינים. "יש לא מעט קבוצות שמתחילות בצורה חיובית, ומשהו רע מתפתח שם עם הזמן. אדם לא קם בבוקר ומחליט להיות גורו. אתה מעביר שיעור או סדנה, מתלהבים ממך, לאט-לאט יש לך תלמידים ואנשים שמושפעים ממך, והכוח של הקבוצה מאוד מגדל אותך ויכול לגרום לך למגלומניה". "יש אנשים כריזמטיים שעצם המפגש איתם מטלטל אותך", מוסיף ד"ר גרין. "זה גורם לך לחזור אליהם. פעמים רבות, כשהם מתחילים להרצות, האנשים הכריזמטיים הללו מגלים את הכריזמה הטמונה בהם ואת התחושה שהם יכולים להיטיב ולהשפיע על גורל האנשים. מטרת המנהיגים היא לשלוט באופן מוחלט על חסידיהם בכל תחומי החיים – מהרוחני ועד הכלכלי והפוליטי. המנהיג יכול לרצות לשנות את הדעות של מי ששומע את הרצאותיו, וזה כמובן לגיטימי. הבעיה היא ברגע שהמנהיג מרגיש שהוא יכול לשלוט בשומעיו – ובוחר לעשות זאת". למנהיגי הכיתות יש יכולות אמיתיות או שזו מניפולציה? "שאלה טובה", עונה רחל. "אבל האמת היא שזה לא חשוב. גם אם יש לו יכולות – כל עוד הוא משתמש בהן לרעה, זו בעיה". "ההשתלטות על המחשבה של החברים בכת היא לא מאגיה", טוען ד"ר גרין. "היא מתלבשת על הצורך של האדם שינהלו אותו". סימן 2 – פולשנות: התערבות פולשנית בחיי חברי הקבוצה "חלק גדול מתהליך ההפיכה של האנשים לתלמידים שלך, זה לפתח כלים לנאמנות", מסביר ד"ר גרין. "אתה בונה מערכת שלמה של מותר ואסור, כדי לגרום לצייתנות מוחלטת. לא בהכרח באמת אכפת לגורו אם תאכל דווקא כך או אם תנהג דווקא כך; הוא רק רוצה להשיג את הצייתנות כדי לשלוט עליך". סימן 3 – ניתוק: ניתוק ממשפחה, חברים או כל מי שיכול להפריע לשליטה "אחד המאפיינים של קבוצות כיתתיות הוא ניתוק מהמשפחות בפרט ומהחברה החיצונית בכלל", גורסת רחל. "זה נעשה הרבה פעמים בשני מישורים: במישור העקיף – אם אתה עסוק בעולם רוחני חלק ניכר משעות היום, במיוחד כשהוא ייחודי, גם השיח השונה גורם לריחוק וגם לא נותר לך פנאי לעסוק בענייני משפחה. "במישור הישיר, אלו הוראות של מנהיג הכת, הוראות נחרצות או מניפולטיביות. כשאתה בא לשאול אם אתה יכול לנסוע שבת להורים, יגידו – 'מה, תפסיד את השיעור השבועי?' 'הרי הוא החיסון הרוחני שלך'. 'אתה חושב שיעזור לך רוחנית לנסוע?'. לפעמים גם ניתנת הוראה ברורה בסגנון 'המשפחה שלכם היא שטן והיא מזיקה לכם, אל תהיו איתם בקשר'. לאט-לאט אתה מתנתק ומתרחק מהמשפחה". "לא ייאמן מה אנשים בתוך כת יכולים לעשות לבני משפחתם שמחוץ לכת", מוסיפה רחל. "במיוחד אם ההורה מעביר ביקורת על הכת או מנסה להוציא את ילדו ממנה. בחלק מהקבוצות שמענו על חסידים שקיבלו הוראה מהמנהיג להטריד את הוריהם כי הם מפריעים למרחב שלהם. מנפגעי קבוצות אחרות שמענו על חברי קבוצה שהגישו על הורים תלונות במשטרה על פגיעות מיניות שלא היו". סימן 4 – אידיאולוגיה: כל האמת אצל המנהיג והיא בלעדית וקיצונית; אידיאולוגיה דיכוטומית (אנחנו והם, שחור ולבן) הגורו, מנהיג הכת, מציג את עצמו כאמת הבלעדית, ומחדיר את התפיסה הזו למאמיניו. כשאנחנו מדברים על רבנים כגורואים, זה מופיע הרבה פעמים בתור שיטות מיוחדות בהלכה. "אין בעיה עם החמרות או הנהגות של קהילות כשלעצמן – אבל צריך לשים לב שהן לא הופכות את השיטות האחרות לבלתי לגיטימיות", אומרת רחל. "לא יכול להיות שהכשרות של הרב שלך היא הטובה היחידה וכל השאר טרף; לא יכול להיות שמותר לך להתפלל רק בבית כנסת מסוים; לא יכול להיות שהעמדה ההלכתית של הרב שלך בסוגיה כזו היא היחידה האמיתית והשאר סילוף, במיוחד אם זו דעה שאין פוסקים אחרים שתומכים בה. "לא נחשפים ביום הראשון לכך שגורו מזלזל בכל הקבוצות האחרות", מוסיפה רחל. "לגיטימי שרב יחלוק על רב אחר, אפילו בחריפות, אבל לא לגיטימי להגיד שכולם טועים ורק אתה יודע את הדרך האמיתית. לגמרי לא לגיטימי להגיד שהאחרים הם שטן, יצר הרע או מעכבים את הגאולה. במקומות כאלה יעברו איתך רב אחרי רב וילכלכו עליהם, ינקבו בשמותם ויגידו עליהם מילים קשות מאוד". מכיוון שגורו מציג את דעתו כאמת הבלעדית עלי אדמות, ממילא השיח הוא סביב בניית עולם חדש בדמותו. הקהילה הופכת להיות מעין 'תיבת נח', כשהכול מסביב מוצף במבול, וחסידיה הם האנושות החדשה שיביאו את העולם אל גאולתו. בתוך ה'תיבה' של כת בונים הרבה פעמים מערכת מקבילה לשאר העולם – בתי כנסת, בתי ספר, מקוואות, לפעמים אפילו לימודים על-יסודיים. מקימים עולם חדש שיציל את האנושות מהעולם הישן. סימן 5 – ניצול כלכלי: גיוס כספים שיטתי כאמור, בשונה מהניצול הנפשי שהוא הכרחי כדי לאפיין קבוצה כיתתית, ניצול כלכלי לא חייב להיות בקבוצה כדי שתהיה שם התנהלות כיתתית. אולם פעמים רבות נמצא אותו נוכח ולא פעם בעצימות גבוהה. סימן 6 – ביקורת החברים נתונים לפיקוח ביקורתי ומערכת הלשנות ממוסדת "פעמים רבות, במיוחד בקבוצות לא גדולות, האנשים הקרובים למנהיג של כת מדווחים לו על כל אדם בקבוצה", מספרת רחל. "יש קבוצות שאנשי מקצוע מספרים למנהיג מה קורה בחדר הטיפולים, גם דברים מאוד אינטימיים. יש כאלה שיש להם קובצי אקסל מסודרים על כל אדם בקהילה עם כל המידע". מה מרוויח גורו של כת מהמידע? "קודם כול הוא יכול לנהל את חברי הכת כי הוא יודע עליהם דברים, הוא יכול לעשות הפרד ומשול בין האנשים. זה גם עוזר לו לחזק את התדמית שלו כיודע-כול. אנשים נכנסים אליו לקבל עצה ונדהמים מהדברים שהוא יודע עליהם". סימן 7 – דיכוי אין מקום לשאלות ולהבעת ספקות, והחברים מוותרים על רצונותיהם ותחביביהם האישיים בהמשך לסימן 4, מכיוון שהאמת של המנהיג היא בלעדית, אין מקום להרהר ובטח שלא לערער. כדי לוודא זאת, המנהיג ידכא את רצונותיהם של חברי הקבוצה כמה שיותר ויפעיל מניפולציות כדי שירצו לשרת את מטרותיו. סימן 8 – רגשות שליליים החדרת רגשות אשמה, בושה ופחד כדי להרגיש שליטה כדי ליצור שליטה, המנהיג ממלא את הנשלט ברגשות שליליים בכך שהוא מדכא ומפחיד אותו. "גורו פעמים רבות מפחיד את חברי קבוצתו ומאיים עליהם, באופן ישיר או משתמע, מה יקרה להם אם יעזבו אותו", מסבירה רחל. "אם מישהו עזב, אומרים עליו שיצר הרע השתלט עליו, לא יהיה לו עולם הבא, שהוא יחלה בסרטן. אם קרתה תאונת דרכים למישהו שעזב את הקבוצה, משתמשים בזה ואומרים שזה קרה לו מפני שהוא עזב, וזה מה שיקרה למי שיעזוב. מפחידים אותך בעונשים אכזריים מאוד שינחתו עליך מהשמיים". רחל מראה לי עלון של חסידות ברלנד, גם היא קבוצה כיתתית לפי המרכז לנפגעי כתות. בעלון היה כתוב כך: "למה בחורים מתים במיתות שונות טרם זמנם? ענה מורנו הרב ברלנד – כי הם חולקים על הרב, שמנסים להכשיל בחורים לחלוק על הרב, מכשילים אותם והם מאמינים בזה, אז יש תאונות דרכים וטובעים בבריכות". מלבד ההפחדות, גורו גם מנמיך את חברי הקהילה. "בכל דבר רע שקורה, גורו של כת יאשים את הקהילה שלו בכך שהם לא עשו מה שהוא אמר", מסבירה רחל. "בקבוצות כיתתיות אתה אף פעם לא תגיע לרף המטורף שהמנהיג מציב, ולכן תמיד תחוש תחושת אשמה שתיצור תלות שלך במנהיג – היחיד שיכול להושיע אותך ולהוביל אותך אל הרף המבוקש". המרכז לנפגעי כתות קורא לכל מי שמעוניין למסור עדות על הקבוצה של רחלין או על כל קהילה אחרת לפנות אלינו. הפניות נשמרות בדיסקרטיות. לפניות למרכז: sos.katot@gmail.com או בטלפון 03-6708811. אפשר גם דרך דף הפייסבוק: המרכז הישראלי לנפגעי כתות. הכתבה באדיבות "עולם קטן"