ממצאי הגניזה
ממצאי הגניזהצילום: יח"צ הספרייה הלאומית

לפני כשלוש שנים הועברו לספרייה הלאומית 29 כתבי יד יהודיים מהמאות ה-11 וה-13 שנמצאו בגניזה האפגנית. לפני כשנתיים נרכשו על ידי הספרייה הלאומית כ-250 קטעי כתבים נוספים שמוצאם באותו אזור.

כשלושים מהכתבים הללו מוצגים החל מלפני ימים אחדים במוזיאון הרמיטאז' בסנט פטרסבורג, מהגדולים במוזיאוני העולם.

על הכתבים, חשיבותם ועוד שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם פרופ' חגי בן שמאי, מומחה לכתבי יד מאזור אפגניסטן, איש האוניברסיטה העברית בעבר, המדגיש את חשיבות כתבי היד ככאלה שחשפו חיים יהודיים תוססים בתקופה שעד כה לא היו עליה עדויות באזור זה של צפון אפגניסטאן, אזור חוראסטאן.

"עד היו היו שברי ידיעות וממצאים על החיים היהודיים באפגניסטאן. מצאו כמה מצבות קבורה באזור ההוא ומצאו סיפורים של מי ששמע שמועה ולפתע צצו מאות הקטעים הללו שחלקם עדיין בידי סוחרי עתיקות בארה"ב ובאירופה. יש כאן עדויות של ממש על חיים יהודיים. מדובר באנשים עם שמות שעשו עסקים וחיו שם, מוזכרים שמות של קהילות. עדות קשיחה לחיים יהודיים".

פרופ' בן שמאי מסביר כי עד כה היה "חור היסטורי" בן כחמש מאות שנה במהלכם לא היה תיעוד לחיי יהודים באזור זה. מדובר בתקופה שבים הפלישה המונגולית של אמצע המאה ה-13 ועד סוף המאה ה-18. החזרה היהודית בסוף המאה ה-18 לאזור זה התרחשה בעקבות כפיית האיסלאם במקומות כמו משהאד שבפרס והגירה מבוכרה לאזור אפגניסטאן. "יש חור שחור שאנחנו יודעים שלא הייתה בו נוכחות יהודית".

בן שמאי מוסיף ומציין כי גם ניתוח השפה שבה נכתבו ממצאים מתקופה שלפני הפלישה המונגולית לבין זו של אחרי השיבה לאזור צפון אפגניסטאן מלמדת על כתיבה שונה המאמתת את הידיעה ההיסטורית בדבר היעדרם של יהודים במשך מאות השנים שבתווך.

הקיטוע ברצף הנוכחות היהודית דומה לזו שאירעה בספרד, ואולם פרופ' בן שמאי מבהיר כי לא מדובר בהתנכלות מונגולית ליהודית בהכרח כסיבה להיעלמותם, אלא בתמורות כוללות שהובילו הפלישות המונגוליות בארצות אליהן הגיעו. "הפלישות המונגוליות שינו את פני התרבות והחיים הכלכליים באזור רחב מאוד, כולל ארץ ישראל. מי שעצר את המונגולים בארץ ישראל היה קרב עין ג'אלוד עין חרוד, שם הסולטאן הממלוכי עצר את המונגולים ובכך נמנע כיבושה של ארץ ישראל בידיהם. הכיבוש המונגולי קטע תהליכים ותופעות ישוביות בכל האזור הזה ונגרמו שינויים תרבותיים גדולים מאוד".

ממצאי הגניזה
ממצאי הגניזהצילום: הספרייה הלאומית

על תוכנם של כתבי היד שהועברו לתצוגה במוזיאון הרמיטאז' מספר פרופ' בן שמאי: "מדובר בתוכן עשיר מאוד". בין החומר הכתוב יש גם חומר תיעודי וגם חומר עיוני. על החומר התיעודי המספר על קורותיה של הקהילה, אומר פרופ' בן שמאי: מדובר בחומר תיעודי על חיי היהודים שמספר מה הם עושים ומי חי שם. לדוגמא ישנו יומן עסקאות של איש עסקים בשם יהודה בן דניאל מראשית המאה העשירית, ובו 28 דפים, כלומר 56 עמודים שמכסים 10 שנות עסקאות, הלוואות, החכרת קרקע, מכירה וקניה ועוד באזור כולו. מוזכרים שם אנשים שחיו באותה תקופה. יש שם גם מכתבים של אותו איש שמלמדים על נוכחות יהודית בערים המרכזיות של אותה תקופה".

הטקסטים כתובים ברובם בשפה יהודית, פרסית באותיות עבריות. כמו כן במקרים של מסחר בין יהודים לשאינם יהודים הטקס ערבי. המסמכים, מספר פרופ' בן שמאי מתוארכים וחתומים ובדיקת פחמן 14 שנעשתה הובילה להתאמה מרתקת בין התאריכים הסמוכים לשנת 1025 לבין התאריכים הכתובים במסמכים עצמם.

כאמור, המסמכים כוללים גם חומר עיוני ועליו מספר פרופ' בן שמאי כי מדוב בחומר מגוון מאוד הכולל בין השאר ספרי מקרא עם תרגום אונקלוס, מקרא בתרגום לפרסית יהודית. "יש שם דף אחד עם פירוש של רס"ג לישעיהו", הוא מוסיף ומדגיש ארבעה עמודים של משנה ממסכת עבודה זרה. עמודים אלה מהווים תגלית דרמטית שכן באזור זה מעולם לא נמצאו דפים מספרות חז"ל עד לתגלית זו בת אלף השנים הקושרת בין יהודי צפון אפגניסטאן לספרות המשנה.

על שאלת השימור ארוך השנים של הטקסטים מתקשה גם פרופ' בן שמאי להשיב. "אין תשובה לשאלה הזו", הוא אומר ומתייחס גם לחומר שעליו נכתבו הטקסטים, חומק שהשתמר בצורה טובה כל כך ולאורך תקופה ארוכה כל כך, וגם למזג האוויר שאינו מיטיב עם השימור. בן שמאי משווה את הדברים לגניזת קהיר שנמצאה במקום חם ויבש ולכן נוח לשימור. לעומת זאת בצפון אפגניסטאן, כאשר המעלות בין חורף לקיץ נעות בעשרות מעלות "אנחנו לא יודעים איך השתמר שם. לפי הסיפורים כל הממצאים הללו נמצאו במערה אחת או בכמה מערות באותו אזור, אבל אין הסבר לאופן שימור הניירות".

המסמכים כולם כתובים למעשה בשש שפות ששימשו את יהודי הקהילות, עברית, ארמית, פרסית יהודית, ערבית יהודית הנכתבות על ידי יהודים, ערבית ערבית ופרסית ערבית בטקסטים שנכתבו על ידי יהודים, בהם בין השאר נוסח המשנה.

על הבחירה של מוזיאון הרמיטאז' להעמיד תערוכה סביב הכתבים אומר פרופ' בן שמאי כי מדובר בעדות לחשיבות הממצאים, שכן מדובר באחד משלושת המוזיאונים הגדולים בעולם, ולדעתם של אנשיו מדובר בגדול מכולם. "העובדה שהמוזיאון הסכים בשמחה לארח את הממצאים הללו היא הישג לספרייה הלאומית".

לצד כתבי היד דאגו במוזיאון להוסיף כלים ש/ונים שנמצאו בחפירות אחרות ומתוארכים לאותה תקופה. זאת על מנת לתת למבקרים בתערוכה תחושה אודות החיים האמתיים שבהם חיו באותם ימים.

"המוזיאון הכין קטלוג באנגלית ורוסית. הייתי במעמד הפתיחה. היה מרשים מאוד. כמאתיים או שלוש מאות איש הגיעו לאירוע בו נשמעו נאומים באנגלית ורוסית", אומר פרופ' בן שמאי, וכשהוא נשאל מתי תשזוף עינו של המבקר הישראלי את הממצאים הוא מעריך שהדבר יקרה במהלך שנת 2022, אם כי מאחר והוא כבר אינו איש הספרייה הלאומית הוא אינו יכול להתחייב על כך. הדברים תלויים בהשלמת הבניין המוגדל בו תוצג תערוכת הקבע של הספרייה, שכן המקום המוקדש כעת לתצוגה מאובטחת ומכוסה ביטוחית קטן מדי לפי שעה.

עוד שאלנו את פרופ' בן שמאי על התחושה האישית כאשר הוא מחזיק בידו מסמך בן אלף שנה מקהילה יהודית שתיעוד אודותיה לא היה בנמצא. "מרגש מאוד. לחשוב שרואים את היומן שבו יהודי כותב את העסקאות שהוא עושה במשך עשר שנים. אתה מחזיק בידך מסמך אמתי זה מרגש מאוד", הוא אומר ומדגיש את חשיבותו של היומן ככזה שדובר בשכמותו בספרות ההלכה. "אנחנו שומעים על דיונים בבתי הדין אם יומן כזה הוא ראיה או לא, ועד כה לא נמצא מסמך כזה מעולם, ועכשיו אנחנו חושבים מניין הוא בא, ממקום שבעיניך הוא מדבר, עולם שלישי, והנה הוא מתגלה כמקום חשוב מאוד".