מערכת הבחירות האחרונה הצליחה לערבב מחדש את הפוליטיקה הישראלית ויכולותיה. מפוליטיקה של גושים ויחסי כוחות בין ימין לשמאל עברה זירת ההשפעה הגדולה ביותר לעסוק בפוליטיקה של ראשי מפלגות המובילה נכון לכתיבת השורות למבוי סתום.
אנשים הצביעו פעמיים במהלך השנה החולפת אך הצבעתם לא הובילה לשום מקום. היציבות הפוליטית היחסית שרווחה כאן במהלך השנים האחרונות – התאיידה כלא היתה.
כדי ללמוד על אופיו של המצביע הישראלי הקלאסי, להבין את גבולות הגזרה של לבטיו ומה הם הפרמטרים שיקרינו על החלטתו מאחורי הפרגוד, שוחח כתב 'המבשר' מאיר ברגר עם חמישה מעצבי דעת קהל, חמישה יועצים אסטרטגיים עם עבר עשיר במערכות בחירות שהצליחו להטביע חותם עמוק על הפוליטיקה הישראלית לאורך השנים ששפכו אור על דפוס ההצבעה של הבוחר הישראלי. הראיון המלא מתפרסם הבוקר בעיתון החג.
"ישנם שלושה שיקולים שהעוצמה של כל אחד מהם משתנה מאדם לאדם וממערכת בחירות אחת לשניה. בקצרה: הרעיון, האיש, הקהילה", מסביר האסטרטג איל ארד. "הראשון: אנשים בוחנים את האידיאולוגיה שעומדת מאחורי הבטחות המועמד. זו יכולה להיות אידיאולוגיה כללית. נניח ארץ ישראל השלמה, או שתי מדינות לשני עמים. השיקול השני: המועמד. מי מתאים יותר בסדרה של תכונות; מי קרוב אלי יותר; מי יותר אכפת לו ממני, למי אני מאמין.
"השיקול השלישי: ההשתייכות החברתית של הבוחר: משפחה, קהילה, חסידות, מועדון חברים מסוים. חלקן רלוונטיות לפוליטיקה וחלקן לא. אצלנו במשפחה כל אחד מצביע אחרת. אבל אם אני חרדי - אני מצביע למפלגות חרדית. אבל זה ממש לא רק שם. אצל כל בוחר עוצמת השיקולים שציינתי היא שונה. היא לא זהה אצל כולם. יש בוחר שיבחר את שיקול ההשתייכות החברתית, יש אחד שישים הצבעתו על הבטחות בתקופות שונות. קח למשל את הציבור הערבי. בעבר הם היו מצביעים רק למפלגות ערביות. אבל כיום ישנה נטיה הולכת וגוברת להצביע למפלגות לא ערביות. אני מעריך אותה בכ-25%. הם מצביעים למגוון מפלגות שמאל''.
האסטרטג הפוליטי רונן צור שעבד בבחירות האחרונות עם יו"ר כחול-לבן בני גנץ משרטט את דפוס ההצבעה הישראלי מעט אחרת. "אני מחלק את המצביעים בישראל לשלוש קטגוריות. יש את האנשים שיש להם הצבעה קבועה. הצבעה שבטית. לא משנה מה קורה סביבם. הם ליכודניקים, בוחרי ש"ס או אנשי מפלגת העבודה ולא חשוב מי עומד בראשה. זו הצבעה שבטית טהורה.
"יש את המתנדנדים הרכים. אלה מצביעים שמשנים לעיתים רחוקות את הצבעתם. אם ישנו את הצבעתם - קרוב לוודאי שזה יקרה סמוך למועד הבחירות, נניח שבועיים. רק אז הם יחליטו האם ישנו את הצבעתם המסורתית או לא. הם אלה שרואים לעיתים בתשדירים בתקשורת המספרים ש'פעם הצבעתי כך, והיום אני בוחר לשנות'.
"ויש את המתנדנדים הקשים. מדובר ב-30%- 40% (!) מקרב המצביעים שמקבלים החלטה מאחורי הפרגוד. תמיד אנחנו מופתעים על הפער שבין הסקרים לבין תוצאות האמת והם בדרך כלל אלה שמספקים את הפער הגדול הזה. הקבוצה הזו מאד משפיעה על תוצאות הבחירות בישראל", כך צור.
אברהם בריסק, יו"ר קבוצת בולטון-פוטניציאל העניק פוקוס להצבעה החרדית. "אתייחס קודם לציבור החרדי. ברור שהציבור החרדי מקבל את החלטתו על פי פסיקת הרבנים. מאחורי הצבעתם עומדת עמדה קשיחה המגלמת בתוכה בראש ובראשונה ציות מוחלט לגדולי התורה ואחר כך הפנמה שהמפלגות החרדיות הן היחידות שמסוגלות לדאוג לערכים של הציבור החרדי ביום שאחרי הבחירות. כך שההצבעה החרדית היא אם לכנות אותה בשפה שהשתמשו קודמיי – היא באופן כללי 'הצבעה שבטית'.
"עם זאת, העובדה שאנחנו מגלים פעם אחר פעם שהציבור החרדי אינו ממצה קולותיו מקצה לקצה ובהתחשב בנתון המפתיע שבו מנדטים מתנדנדים על חודם של עשרות קולות, כל אלה מביאים אותנו, כמשרד פרסום המעניק ייעוץ אסטרטגי במערכות בחירות, להפעיל את כל יכולותינו כדי למקסם את כוחו של הלקוח – במקרה שלנו זו מפלגת יהדות התורה - ביום הבחירות".
"באופן כללי, יש פלח גדול באוכלוסיה שמקבל החלטתו מאחורי הפרגוד. אולם גם הפלח הזה משאיר בדרך כלל את הצבעתו בתוך הגוש. ולדוגמה, היו אנשים שהחליטו ממש מאחורי הפרגוד האם להצביע למפלגת העבודה או דווקא למרצ. ההתלבטות נבעה מהחשש שהמפלגה לה יצביעו לא תעבור את אחוז החסימה. כך גם מימין כשהמצביע מאחורי הפרגוד התלבט עד הרגע האחרון האם לתת קולו למפלגת הדתית לאומית ימינה או לחזק את הליכוד כשברקע מסע ההפחדה של נתניהו שהביע חששו מפני איבוד שלטון הימין לטובת השמאל. אני יכול לספר לך ש-25% מקרב חובשי הכיפות הסרוגות הצביעו לליכוד בבחירות האחרונות והקודמות לה. חלקם התלבטו עד לרגע האחרון האם להישאר נאמנים למפלגה הדתית או לחזק את הליכוד כמפלגה הגדולה ביותר. היום כולם רואים שמה שחשוב זה גודל הגוש ולא גודל המפלגה לשם קבלת המנדט מהנשיא".
האסטרג רוני רימון העניק משקל להצבעה הביתית. "גורם ההצבעה מספר 1 הוא מה שאדם קיבל בבית. אם נעשה מחקר, נגלה אחוזים מאד גבוהים של אנשים שמצביעים כמו ההורים שלהם. ההצבעה היא שבטית בדרך כלל. אם זה לא כתוצאה מהחינוך הבית אזי ההחלטה למי להצביע נוצרת במידה רבה כתוצאה מגיבוש השקפת עולם שעוצבה מסיבות אלו ואחרות. בין היתר: סוציולוגיה חברתית, היכן גדל, עם מי נפגש במהלך חייו וכדו'".
האסטרטג ליאור חורב הסכים עם הדברים. "נתחיל עם זה שאנשים מצביעים בדרך כלל הצבעה שבטית. רוב האנשים נעים בתוך התווך הזה. יכול אדם לנוע מימינה לליכוד או מימינה לזהות או ממרצ לעבודה או לכחול לבן ולהיפך אך הם נשארים בתוך הגוש. רוב האנשים שייכים תרבותית לאן שהוא, לא משנה אם זה חרדי, או דתי, לכן בדרך כלל ההצבעות הן בתוך הגושים. יש מעט מאד תנודות חוצות גוש. זה נדיר''.
"כשהייתה בחירה ישירה תחת שני פתקים יכולת להצביע הצבעה מאד חופשית. יכולת לאזן את ההצבעה שלך בין הצבעה לאדם מסוים וגם מפלגה מסוימת שרצית בהתחזקותה. ככה זה עובד לאורך השנים ואתה יכול לראות שאין הרבה הבדלים לאורך מערכות בחירות. מה שכן, אפשר לראות שינויים בדפוס ההצבעה הישראלי בדמות ירידה בהצבעה בקרב סקטור מסוים, או הבעת הסתייגות ממנהיג מסוים. אז אתה יכול לראות נטישה גדולה. כך נולדה הנטישה הגדולה של הליכוד ב-2006 באמצעות הקמת 'קדימה'", כך חורב.