ד"ר שפרה מישלוב
ד"ר שפרה מישלובצילום: עופר עמרם

הגמרא בסנהדרין מספרת כי בני דורו של נח היו נגועים במידות ובמעשים מקולקלים, אך מה שהכריע בסופו של דבר את דינם והוביל למבול היה הגזל. כך גם מסביר רש"י על הפסוקים ש"חמס" הוא גזל. פרשנים מאוחרים יותר הסבירו כי גזל מקעקע את יסודות הלכידות החברתית, ומבטא חוסר אכפתיות של האחד כלפי רכושו של האחר, וממילא כלפי קיומו, ולכן דווקא הוא זה שהביא לחורבן העולם. בעקבות המבול נכחד מתחת השמיים "כל בשר אשר בו רוח חיים", מלבד נח, משפחתו וכל החי שהביא עמו לתיבה בהתאם לצו האלוקי.

לקראת סיומה של הפרשה נכרתת ברית בין ה' לנח ולזרעו, על פיה לעולם לא יהיה שוב מבול אשר יכרית את החיים מעל פני הארץ. כלומר, למרות הצפי שהאדם יוסיף לחטוא ולפגוע בעצמו ובסביבתו, עונש אלוקי בדמות שינוי אקלים חריף כפי שהיה בזמן המבול לא יישנה.

פרשה זו מלמדת לפחות שני דברים חשובים הנוגעים להתנהלות האנושית והטבעית בעולם הזה. ראשית, היא מורה על השפעתה המכרעת של התנהלותו של כל יחיד ביחס ללכידותה של החברה, ועל כך שבהעדר אכפתיות כלפי ממונו, חייו, אישיותו ורווחתו של הזולת, אין קיום לחברה האנושית. שנית, היא מצביעה על המשמעות האדירה שישנה להתנהלות חוקי הטבע האקולוגיים כסדרם על מנת לשמור על קיומם של חיים על פני האדמה. הקור והחום, הקיץ והחורף, היום והלילה חיוניים לנו ולכל מרחב החי והצומח שסביבנו, והפרה באיזונם עשויה להיות הרת אסון.

אם נקשור בין שני העקרונות האלה, נוכל להסיק כי אומנם אלוקים הבטיח שלא יביא שוב מבול על הארץ, אך ייתכן בהחלט שהאדם במעשיו, בחוסר מודעות ואכפתיות כלפי הקיום האנושי והעולמי העתידי, עשוי לפגוע באיזון האקולוגי העדין. גם אם הובטח לנו שמבול והכחדה לא יחזרו על עצמם, הרי שמעשיו של האדם בהחלט עשויים להשפיע באופן קריטי על איכות החיים של הדורות הבאים.

ההתחממות הגלובלית

במה דברים אמורים? לא כולנו מודעים להשלכות המשמעותיות של העידן התעשייתי והטכנולוגי על עתידו הצפוי של כדור הארץ. מרבית חוקרי האקלים בעולם מצביעים על כך שבעשרות השנים האחרונות חלו כאן שינויי אקלים קיצוניים, ואם נמשיך במסלול הנוכחי הם עלולים להחריף. לטענתם, שינויים אלה נובעים בעיקר מהשפעות הפעילות האנושית על הרכב האטמוספירה מאז החלה המהפיכה התעשייתית, ובאופן מואץ יותר החל מן המחצית השנייה של המאה העשרים. אחד מאותם שינויי אקלים הוא ההתחממות הגלובלית של כדור הארץ. ההתחממות הגלובלית היא העלייה הנצפית בממוצע הטמפרטורה קרוב לפני שטח כדור הארץ ובאטמוספירה. ההתחממות נובעת מגורמים רבים, אך לדעת חוקרים רבים עיקרה נובע מעלייה בפליטת גזי חממה על ידי פעילויות האדם.

עם תחילתה של המהפיכה התעשייתית, לפני כמאתיים שנה בערך, החלה האנושות לכרות פחמן שהיה אגור עד אז באדמה. הדלקים המאובנים – פחם, נפט וגז טבעי – עשויים משאריות עתיקות של צמחים וחיות, והאנרגיה הצבורה בהם מספקת כוח למפעלי תעשייה, לתחנות ייצור חשמל ולכלי רכב. הדבר כמובן תרם לפיתוח טכנולוגי מואץ ושיפר את איכות החיים, אולם שריפת דלקים אלו גם מגדילה את כמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה.

באופן טבעי פני כדור הארץ מתחממים מקרני האור הקצרות והאנרגטיות שמגיעות מהשמש. גזי החממה הנמצאים באטמוספירה, שהפחמן הדו-חמצני הוא אחד העיקריים שבהם, לוכדים חלק מהקרינה ארוכת הגל (אינפרא אדומה) שפולט כדור הארץ לאחר שהתחמם מקרינת השמש, ומונעים ממנה לברוח אל מחוץ לאטמוספירה אל החלל – בדומה למתרחש בחממה. לכן, פחמן דו-חמצני נקרא גז חממה, ותופעה זו נקראת "אפקט החממה". בהיעדר אפקט החממה הטמפרטורה הממוצעת של פני כדור הארץ הייתה נמוכה בכ-40 מעלות צלזיוס מן הערכים הנוכחיים, ולא מאפשרת קיום של חיים על פני האדמה כפי שאנו מכירים אותם.

לגזי החממה יש תפקיד חיוני בוויסות הטמפרטורה ובקיום החיים על פני כדור הארץ. אולם ככל שריכוז גזי החממה באטמוספירה גבוה יותר, כך יותר חום נלכד, מה שגורם להתחממות מוגברת של כדור הארץ. הצמחים, כידוע, משתמשים בפחמן הדו-חמצני והופכים אותו לחמצן באמצעות פוטוסינתזה ובכך מפחיתים את כמותו, אולם מכיוון שבעקבות המהפיכה התעשייתית החלה האנושות גם לכרות יערות לטובת תעשיית העץ ופינתה קרקעות לטובת חקלאות, תעשייה ועיור, הרי שגם תמורה זו מחבלת בהפחתת כמות הפחמן הדו-חמצני המוגבר הנפלט לאטמוספירה.

אם האנושות תמשיך לשרוף דלקים ללא הגבלה ולכרות יערות שקולטים את הפחמן הדו-חמצני, כמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה צפויה להוסיף ולעלות, ולהמשיך להשפיע בכך על האקלים העולמי. לשינויים אלה יש השלכות שחלקן כבר ניכרות על אוכלוסיות רבות ברחבי העולם - על האדם, החי והצומח: התחממות אזורי מחייה רבים באופן שלא ניתן להתקיים בהם, הפשרת קרחונים וכתוצאה מכך עליית גובה פני הים וסכנה לאוכלוסייה הסמוכה להם, התפשטות מחלות הנובעות משינויי אקלים, שיבושים אקלימיים קיצוניים הכוללים השתוללות סופות ועוד.

אומנם לאחרונה נשמעו קולות המפקפקים בחומרת המצב, אשר טוענים כי לפליטת גזים מתעשייה אין השפעה כה חמורה על מצב האקלים, וכי גם אם יש להם השפעה כזאת ניתן יהיה למצוא פתרונות טכנולוגיים שיתמודדו עם הבעיות כאשר הן יחמירו. אולם קל לזהות כי קולות אלה נשמעים בעיקר מפי מי שיש להם אינטרס כלכלי מובהק להמשך ניצול דלקים ומשאבי הטבע, בעוד שמרבית החוקרים המומחים בדבר הודפים טענות אלה מכול וכול.

שכחו את המשבר

התגובה לצפי בשינויי האקלים צריכה לכלול שתי אסטרטגיות פעולה: אדפטציה, כלומר זיהוי הצרכים ופיתוח מאפיינים ויכולות הסתגלות וחוסן של האוכלוסייה אל מול תנאי הסביבה המשתנים, ומיטיגציה, כלומר נקיטה במגוון פעולות על מנת להפחית את הגורמים לשינויי האקלים ולהחליש את עוצמת המשבר.

על פי אתר המשרד להגנת הסביבה, היעד הלאומי של ישראל להפחתת פליטות גזי חממה, כפי שהצהירה הממשלה בספטמבר 2015, הוא כי עד שנת 2030 יופחתו הפליטות לנפש ב-26 אחוזים לעומת שנת 2005, כך שהפליטה לנפש תהיה 7.7 טון פחמן דו-חמצני, לעומת 10.4 בשנת 2005. באפריל 2016 ממשלת ישראל אישרה תוכנית לאומית להפחתת גזי חממה, אשר בין השאר קובעת צעדים ותקציבים משמעותיים לעידוד ייעול המשק, לקידום אנרגיות מתחדשות ולהפחתת הזיהום מתחבורה. בראשית 2019 החלה לפעול קרן הלוואות בערבות המדינה להתייעלות אנרגטית, אולם לצורך הגעה ליעד הממשלתי יש צורך לנקוט פעולות נוספות ונחרצות יותר.

השיתוק הפוליטי שאחז בישראל בשנה האחרונה מוביל לפגיעה בפיתוח ובקידום מישורים רבים הנוגעים לכל אזרח ואזרח – ביטחון, חינוך, כלכלה ועוד, אולם אל לנו לשכוח שגם משבר האקלים מוטל לפתחם של משרדי הממשלה ודורש טיפול מיידי. כפי שלמדנו מדורו של נח, אנושות שדואגת רק לעצמה ועוצמת את עיניה למתרחש סביבה, שומטת את הקרקע מתחת לסולידריות החברתית האנושית ועלולה חלילה לגרום לנזקים בלתי הפיכים לדורות הבאים. ביכולתנו גם כאנשים פרטיים לסייע למאמץ זה בבחירות היומיומיות שלנו – בין השאר בתחבורה, באופני השימוש בחשמל, בסוג המזון שאנו צורכים ועוד.

בשבת הקודמת קראנו את פרשת בראשית שבה הונח האדם בגן עדן "לעובדה ולשומרה" (בראשית ב, טו). המדרש אומר: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי - בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה, פרשה ז). הבה נתעלה על הנטייה האנושית הרווחת לטפל רק בכאן ועכשיו ולנצל באופן תועלתני את מירב המשאבים העומדים לרשותנו, כי לא שלנו הם.

***

ד"ר שפרה מישלוב היא מנהלת הקליניקה למשפט עברי באוניברסיטת בר אילן.

מאמר זה נכתב בסיוע הקליניקה לרגולציה סביבתית בראשות עו"ד יותם שלמה

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת [email protected]

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)