בתקופת 28 הימים יהיה קל יותר. גנץ וחברי הסיעה
בתקופת 28 הימים יהיה קל יותר. גנץ וחברי הסיעהצילום: הדס פרוש, פלאש 90

גם בלי החקירה והחרמת הטלפונים של יועציו הבכירים של נתניהו, זה היה שבוע בסימן התפרקות בלשכת ראש הממשלה. העברת המנדט לבני גנץ העבירה אליו גם את השליטה בסדר היום הפוליטי, הגלוי והנסתר.

הוא נפגש עם ראשי המפלגות - ממלכתי, מחויך, ייצוגי, ובמקביל אנשיו מנהלים בערוצים חשאיים שיחות פוליטיות עם כל גורם אפשרי. והבונוס: חתנו ויועצו של טראמפ, ג׳ארד קושנר, נועד עם גנץ לשיחה רשמית מקבילה לזאת שקיים עם נתניהו, ולאחריה עוד שעה ארוכה בארבע עיניים. עוד תמונה ועוד אחת, והנה כבר אפשר להתחיל לדמיין אותו בתפקיד ראש ממשלה.

ההנחה הראשונית במערכת הפוליטית הייתה שימי המנדט של גנץ יחלפו בשיחות סרק, בדיוק כפי שחלפו ימי המנדט של נתניהו, והמאני טיים יגיע ב-21 הימים האחרונים בהחלט. רק אחרי ששני האדונים ניסו וכשלו וחרב הבחירות מרחפת ומתהפכת מעל, כולם יהיו גמישים יותר.

אלא שלוח הזמנים הפוליטי נגזר מהלו"ז המשפטי, ויש מי שיגיד גם להפך. לפי כמה גורמים פוליטיים ומשפטיים, מנדלבליט מתכנן למסור את הכרעתו הסופית בהחלט בתיקי נתניהו עד סוף חודש נובמבר. כלומר, בדיוק בליבם של 21 הימים המכריעים. המשמעות היא שמתווה הנשיא נפח חרש את נשמתו, ועמו גם סיכויי האחדות הפכו אפסיים.

בכחול לבן לא יוכלו להסכים על אחדות עם נתניהו בטרם יידעו מהי הכרעת היועץ המתקרבת, וגם לאחריה: כל החלטה שאינה סגירה של התיקים כולם לא תאפשר ישיבה תחתיו. גם אם יחליט מנדלבליט להמתיק חלק מהאישומים, האפשרות האופטימית ביותר מבחינת נתניהו תהיה כתב אישום בעבירה של מרמה והפרת אמונים לפחות בשני תיקים: 1000 ו-4000. הנרטיב של הימין והליכוד יהיה שהתיקים קורסים. מנגד ידגישו אנשי הפרקליטות את חומרתם של האישומים שיותרו על כנם, וגם אם גנץ ירצה, חבריו, בדגש על ברית לפיד-אשכנזי שהתחזקה בשבועות האחרונים, לא יאפשרו לו להגיע לשום פשרה עם ראש ממשלה שנגדו ניצבים כתבי אישום סופיים ומוחלטים, כבר לא בכפוף לשימוע.

זו הסיבה שדווקא ימי המנדט של גנץ, כעת, הם המאני טיים האמיתי. התנאים להקמת ממשלה ב-21 הימים האחרונים יהיו קשים יותר מאלו שיש עכשיו. ראשית, עכשיו המנדט בידי אדם אחד שביכולתו לרקום מהלכים בחשאי, בשלושת השבועות האחרונים זו תהיה מלחמת כול בכול, כשכל ניסיון לגבש מהלך מפתיע מאחורי הקלעים ייחשף מיד, בגלל הצורך לגבש 61. אבל גם טכנית יש פער מהותי - ב-28 הימים הנוכחיים גנץ יכול להסתפק באמון מצד רוב רגיל של חברי כנסת. ב-21 הימים הנוספים, יידרש רוב של 61 ח"כים לממשלה שתקום. מדוע זה משמעותי?

לגנץ יש קלף אחד ידוע: ממשלת מיעוט בתמיכת הערבים. 44 מנדטים של כחול לבן, העבודה ומרצ, כשגם הרשימה המשותפת מצביעה בעד, יספקו לו 57 תומכים מול 55 מתנגדים. ליברמן יוכל להיעדר מהמליאה. גם אחרי שח"כ חילי טרופר, מקורבו של גנץ, אמר השבוע ברדיו כי האפשרות הזאת פסולה מבחינתו, מיהר יו"ר כחול לבן להחזיר את האופציה אל השולחן והבהיר שהאפשרות הגרועה מכולן היא בחירות בפעם השלישית.

הפער בין ההצהרות האלה משקף מאבק אמיתי בתוך כחול לבן, בין המחנה הימני והממלכתי יותר שמבין את הנזק במהלך כזה, לבין אלו שטוענים שזו הדרך היחידה להציל את ישראל מנתניהו. הוויכוח המהותי-אסטרטגי בשאלה הזאת לא הוכרע סופית, אבל הטקטיקה שסוכמה היא להלחיץ את נתניהו באמצעות האפשרות הזאת. אפילו ליברמן מסרב לשלול אותה בקולו.

אלא שיש עוד קלף לא מדובר, שדווקא הוא שזה שמדאיג מאוד את נתניהו: ממשלת מיעוט בעלת רוב יהודי. בניכוי 13 חברי הכנסת של הרשימה הערבית המשותפת יש 107 ח"כים. 55 מתוכם שייכים לגוש הימין והחרדים, 52 לגוש השמאל וליברמן. גנץ צריך בסך הכול להעביר שני חברי כנסת מגוש נתניהו אליו, ויש ביכולתו להקים ממשלה ברוב רגיל, 53-52 לטובתו, בלי תמיכת הרשימה המשותפת שיכולה להימנע בהצבעה.

אנשיו של גנץ מתקשים אומנם לפרק את בלוק ה-55, אך כפי שעשה נתניהו ביחס למפלגות השמאל לפני פיזור הכנסת הקודמת, גם בכחול לבן מנסים לאתר את החוליה החלשה. נעשו כבר כמה פניות, למפלגות וליחידים, להם הובטחה כמעט חצי המלכות. שני הראשונים שיבואו יקבלו תפקידי שר בכירים, עם הבטחה לשימור מעמדם גם בכנסת הבאה, אם הנוכחית לא תאריך ימים, בתוספת חבילת חוקי ימין והישגים משמעותיים בקווי היסוד.

זו הסיבה שנתניהו משמן ומתחזק באופן רציף את הבלוק ואת המפלגה. כל שניים שמסתודדים הופכים בעיניו חשודים, מסער ועד בנט, משקד ועד יושבי הספסלים האחוריים בליכוד.

לא ניפגש בשלישיות

הסיכויים לאחד מתרחישי המיעוט, בתמיכת הערבים או באמצעות סדיקת הבלוק של נתניהו, נמוכים מאוד. גם ממשלת האחדות נראית פחות ריאלית, ולכן גם הספקנים שבפוליטיקאים מפנימים בבעתה שבחירות נוספות מתקרבות במהירות.

יש רק אחד שטוען בתוקף כי בחירות לא יהיו: אביגדור ליברמן. הוא גם זה שיכול למנוע אותן ברגע אחד, אם יפתיע ויחזור לגוש הימין, והוא גם זה שעשוי להיות המפסיד הגדול אם הן יתרחשו. מצבו הפוליטי כבר לא יהיה טוב יותר. הוא נהנה ממצב נדיר כלשון המאזניים שמנהלת את המערכת הפוליטית, הזדמנות שספק אם תוענק לו שוב על ידי הבוחרים.

נתניהו לא בונה על ליברמן. הוא משוכנע שיו"ר ישראל ביתנו גמר אומר לחסל אותו פוליטית, וזו מטרת העל שלו. יש רק דבר אחד שיעצור אותו בדרך למימושה: ההבנה שהוא יחסל בדרך את עצמו.

מסר של השתלחות

מסיבת העיתונאים שערך שר המשפטים אמיר אוחנה הייתה תקדימית לא רק בתוכנה, אלא גם במיקום שנבחר: קומת המרתף של בניין משרד המשפטים ברחוב סאלח א-דין בירושלים. המתקפה החריפה ביותר שהושמעה נגד הפרקליטות מפיו של השר הממונה עליה, התרחשה בבניין שבו שוכנות לשכותיהם של היועמ"ש ופרקליט המדינה. בשעה שגולל השר את כתב האישום החריף נגד המערכת, ראשיה היו ספונים בלשכותיהם שבקומה השנייה.

אוחנה אומנם ניסה להישאר ממלכתי ומנומק, הקריא ציטוטים במשך חצי שעה והשיב באריכות על שאלות העיתונאים, אבל המסר המצטבר היה של השתלחות כללית. גם מי שמזדהה עם תוכן דבריו של אוחנה יכול להסכים שמתקפה כזאת היא מוצא אחרון. אוחנה מונה רק לפני חודשים ספורים, אך אם נתניהו והליכוד בעשר שנות שלטונו היו מטפלים בנושאי הליבה – פסקת ההתגברות, פיצול תפקיד היועמ"ש, הקמת מנגנון פיקוח אפקטיבי על הפרקליטות, ריסון האקטיביזם השיפוטי וגיוון בית המשפט - הוא לא היה נזקק למלחמה הסוערת, פוליטית ופרסונלית. מהלך אידיאולוגי עקרוני בתחילת העשור היה חוסך נאום ארוך ובנוי לתלפיות בסופו.

פעלתנות יתר

אם להאמין למשטרה, הרי שאין השלמות בתיק 4000, והחשד היחיד שבגללו נחקרו יועצי ראש הממשלה ומכשירי הפלאפון שלהם הוחרמו נוגע להטרדת עד המדינה מומו פילבר. אירוע ההטרדה-הטרלה המדובר התרחש ב-29 באוגוסט, בין שתי מערכות הבחירות, כשרכב של הכנסת ספר תורה, עם כתרי כסף, מנורות צבעוניות ומערכת כריזה חורקת מהסוג שמוכר היטב לילדי השכונות החרדיות, השמיע קריאות מתחת ביתו של פילבר בפתח תקווה. במשטרה חושדים שהמשלחים הם בני החבורה הצעירה והפעלתנית שסביב ראש הממשלה. מסתבר שלפעמים פעלתנית מדי.

האווירה באותם ימים בלשכה הייתה לעיתים על גבול הזחיחות. מוחות צעירים ומוכשרים עם הרבה כוח ותקציב השפיעו על סדר היום בישראל במשך חודשים ובמקצועיות. כל רעיון תורגם במהירות לביצוע. היצירתיות והממזריות היו היתרון שלהם, עד שאולי נחצה גבול. אם אכן הם מעורבים במעשה ברור שהמטרה לא הייתה להניא את פילבר מעדותו, אלא אולי עוד פעלול שנועד לשלוט בשיח הציבורי שהיה אז. מי שרוצה להלך אימים על עד עושה זאת בחשאי ובאמצעות איומים, ולא שולח מכונית קיקיונית עם מגפון לרבע שעה מתחת לביתו.

חשד כזה, מבלי להקל בו ראש, לא מצדיק אמצעי חקירה השמורים לפשעים חמורים. החרמת המכשירים והחיטוט בפלאפונים של הנחקרים מבלי ליידע אותם על זכויותיהם, הגלישה לתכתובות שאינן בליבת החקירה וההגבלות שהוטלו מוגזמות ומערערות את שיקול הדעת של המשטרה. את האירוע המדובר אפשר לפצח בקלות רבה גם בלי לרמוס את המרחב הפרטי של החשודים. זה נכון לכל נחקר, אך כשמדובר באנשי סודו של ראש הממשלה הרגישות צריכה להיות כפולה: רשמית אכן אין להם חסינות, אבל במובנים רבים הם ידו הארוכה של ראש הממשלה נטול הפלאפון. המכשיר האישי שלהם הוא לפעמים גם המכשיר שלו. קשה להאמין שבמשטרה לא מבינים זאת. השאלה אם נקטו בצעדים המוגזמים למרות הידיעה הזאת, או בגללה.

לתגובות: [email protected]