מי שמגיע לעיר פלרמו שבסיציליה דרך האוויר ינחת בשדה התעופה פלקונה-בורסלינו.
שדה התעופה הזה קרוי על שם שני שופטים אמיצים, ג'ובאני פלקונה ופאולו בורסלינו, שניהלו משפטים פורצי דרך נגד גורמי המאפיה הסיציליאנית והביאו להרשעתם של מאות מחבריה.
בשנת 1992 נרצח בורסלינו בפיצוץ מכוניתו בכביש ראשי בפלרמו יחד עם חמשת שומרי ראשו, פחות מחודשיים לאחר שחברו פאלקונה מצא את מותו באופן דומה.
במדינה דמוקרטית שופטים, להבדיל מאנשי צבא למשל, אינם נמנים עם מי שהתפקיד והשליחות הציבורית שנטלו על עצמם עלולים לעלות להם בחייהם.
ואף שלאורך השנים נדרשה, לעתים נדירות יש לומר, אבטחה צמודה לשופטים בשל מידע שהתקבל על סיכון ברמה כזו או אחרת שבו הם נתונים בשל מילוי תפקידם, דומה כי עד אותו יום מר ונמהר, ה-19 בחודש יולי 2004, לפני כחמש-עשרה שנים, שבו נורה השופט ד"ר עדי אזר בפתח ביתו, איש לא העלה בדעתו כי יהיה מי שיהין לשלוח יד ולרצוח שופט אך בשל היותו שופט.
בשונה מפלקונה ובורסלינו, השופטים האיטלקים, השופט אזר לא נרצח בשל כך שישב בדין בתיק מסוים או בשל החלטות שניתנו על ידו כשופט.
במובנים מסוימים נסיבות רציחתו של השופט ד"ר אזר מזעזעים עוד יותר. הוא נבחר באופן אקראי על ידי רוצחיו מתוך רשימת שופטי ישראל. רוצחיו שמו להם למטרה לקטול שופט, ובחרו בו לאחר שהגיעו למסקנה שהתנאים לבצע את הרצח המתוכנן באזור בית מגוריו של השופט אזר הם "הנוחים" ביותר.
מכל מקום, המכנה המשותף בין מעשה הרצח הזה לרציחתם של שופטים דוגמת פלקונה וברוסלינו הוא מטרתם של הרוצחים להשיג לעצמם יתרון בהליכים המתנהלים בפני הרשות השופטת.
הרצח של השופט ד"ר עדי אזר, כפי שנקבע בהכרעת הדין של רוצחיו, נועד לאפשר למי שהגה ותכנן את הרצח וכונה בהכרעת הדין "האדריכל של הפרשה מראשיתה" להיחלץ ממאסר עולם שבו היה נתון בגין הרשעתו במעשה רצח בפרשה אחרת.
התכנית שאותה הגה, כמפורט בהכרעת הדין, נועדה לזכות אותו במשפט חוזר תמורת הסגרת כלי הנשק ששימש לרציחתו של השופט ד"ר אזר.
אירוע כזה של רציחת שופט הוא צומת דרכים משמעותי בתולדות ימיה של מדינה, לא כל שכן מדינה שחרטה על דגלה את העקרון של שלטון החוק וההגנה על זכויות אדם. השופטים שדנו והרשיעו את רוצחיו של השופט אזר התייחסו לכך וכתבו כי היריות הקטלניות כוונו ללב שיטת המשפט שלנו וערכיה.
ובעומדנו בצומת הדרכים הזה ניבט אלינו תמרור אזהרה גדול המחייב את כולנו לעצור, להתבונן אל תוך עצמנו ולחשוב מה ניתן לעשות על מנת שאירוע כזה לא יישנה לעולם.
השופט ד"ר עדי אזר זכרונו לברכה היה שופט מוערך מאוד, כיהן כשופט שלום בתל אביב וכן כשופט בפועל וכרשם של בית המשפט המחוזי בעיר. הכרתי אותו ובשנים אחדות במהלך שנות התשעים הצטלבו דרכנו המקצועיות ועבדנו זה לצד זו בהיכל המשפט בתל אביב.
בנוסף לעבודתו כשופט, הספיק השופט ד"ר אזר לפרסם שלושה ספרים וכן מאמרים ורשימות בתחומי משפט שונים שהתפרסמו בכתבי עת וצוטטו בפסקי דין.
עם הירצחו אבד למערכת המשפט שופט צעיר, נמרץ, ידען וברוך כישרונות ואין לי ספק שאילו היה עמנו היום היה תורם לרשות השופטת ולחברה הישראלית כולה תרומה נכבדה.
מערכת בתי המשפט רואה חשיבות רבה במפעל להנצחת זכרו של עדי כשופט וכאדם.
לפני כשנה קיימתי שיחה עם בלהט, אלמנתו של עדי, ובעקבות אותה השיחה הוריתי על הקמת ועדה בראשות סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, השופטת יהודית שבח, שתבחן את הדרכים הראויות להנצחת שמו של השופט ד"ר אזר.
בהמלצותיה ציינה הוועדה כי היא רואה חשיבות בכך שגם הדור הצעיר של השופטים, שלא הכירו אישית את השופט ד"ר אזר, ילמדו להכיר אותו ואת כתביו, וכן ילמדו ויקדישו מחשבה לאירוע הירצחו.
לפיכך, אחת מן ההצעות שגיבשה הוועדה היא שבהשתלמות החובה לשופטים חדשים שמקיים המרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים, תיכלל הרצאה בנושא זה ויתקיים דיון בתובנות ובלקחים שעלינו, כמערכת, להסיק מן המקרה.
תוצר נוסף של פעילות הוועדה, שאת המלצותיה החלטתי לאמץ במלואן, הוא קריאת האודיטוריום הזה שבו התכנסנו היום על שמו של השופט ד"ר עדי אזר. ודומני כי אכן הנצחת שמו בהיכל המשפט שבו כיהן בנאמנות במשך למעלה מעשור היא דרך ראויה מאוד לזכור ולנצור את שמו.
בהזדמנות זו אני מבקשת להודות מקרב לב לכל מי שנטל חלק בעבודת הוועדה בראשותה של סגנית הנשיא יהודית שבח:
יפה מור מנהלת אגף חטיבת השופטים והרשמים; ריקי סמואל, מזכירה ראשית של בית המשפט המחוזי בתל אביב; אודליה בן אבו, מנהלת אגף רכש ובקרה; חיה עזו, מנהלת בכירה בתחום התקציבים; וטלי ויינר, יועצת למנהל בתי המשפט.
לבסוף, אני מבקשת לחבק ולחזק את בני משפחת אזר שנמצאים איתנו כאן היום, בלהט והילדים אילי, תום ועומר, ולהבטיח לכם כי אנו במערכת שלנו, נעשה כל שנדרש על מנת לשמר ולכבד את זכרו של עדי יקירכם ועל מנת שאירוע הרצח הזה, שהוא אסונכם הפרטי אך גם אסון ברמה המערכתית והלאומית, יילמד ולא יישכח.