מפקד וגם אבא ואמא. הכירו את רס''ב אילןדובר צה"ל

כשהיה רק בן שנה וסבל ממום ברגליים שמנע ממנו ללכת, ננטש רס״ב אילן על ידי אימו. הוא אומץ וגדל במשפחה שהפכה בשבילו לבית, אבל עדיין הרגיש שהתואר "ילד מאומץ" לא עוזב אותו.

"ילד מאומץ תמיד חושב על ההורים הקודמים שלו, ולמה בכלל אימצו אותו". התחושה ליוותה את אילן בילדות והשפיעה גם על לימודיו, "זה הגיע למצב שאת כיתה י' עשיתי פעמיים והגעתי לגיל צבא".

אילן עשה קורס נהגים ושובץ ביחידת המודיעין המסווגת 504. ״בשנה הראשונה הייתי חייל בעייתי, קיבלתי 11 תלונות״, הוא מעיד, ״אבל חטפתי על הראש כמו שצריך בצה״ל, המפקדים והיחידה הצליחו לשמור עליי מההתחלה ועד הסוף. כל הדברים הטובים שהיו בי, יצאו ביחידה".

היום, אחרי שחזר ליחידה לשירות קבע, אילן מפקד על חיילים שעברו גם הם מסלול חיים לא פשוט, כנגד ביחידת המודיעין המסווגת - ולא מוכן לוותר על אף אחד מהם.

קסניה טבקין, חיילת לשעבר של אילן, נולדה באוקראינה ועלתה לארץ יחד עם תשעה אחים. הורייה היו אלכוהוליסטים, ואחותה הקטנה נפטרה ממחלת הסרטן. כשקסניה הגיעה ללשכת הגיוס היא קיבלה סירוב. "היה לי רעל להתגייס ומאוד רציתי את זה. קיבלו אותי, עברתי הכשרה והגעתי ליחידה".

"כבר כשהגעתי וחיכיתי להכיר את המפקד, אמרו לי איזה כיף שאילן המפקד שלי. היום באזרחות אין שיחה שאני לא מזכירה את אילן. כל פעם שיש מילואים אני רצה, גם כשאומרים בשביל מה אני צריכה את זה. אני באה בשביל המשפחה, בשביל החבר'ה ואילן. הוא יותר ממפקד, הוא אבא, אח ודוגמא".

״בכל חייל שלי אני רואה משהו כי גם אני באופי שלי נשארתי קצת ילד", הוא מספר, "אני מאמין שאתה לא יכול לשנות אנשים, אתה מקבל אותם במצב נתון. אבל תמיד אפשר לצקת בכל אחד דברים טובים ולגרום לו לפרוח".

"כמפקד, אני חייב להרגיש מה קורה עם החייל מולי. אני לא יכול לתת לו 15 משימות כשבבית לא הכל טוב. לא לכולם, בבית הספר או בחיים בכלל, היו קטעים שהם עשו עד הסוף. גם אם זה לא קל לי וזה לא קל להם - זאת המטרה שלי. בצבא אתה יכול להתחיל משהו, ולסיים אותו", הוא מוסיף.