נתניהו בחברון
נתניהו בחברון צילום: אסתי דזיובוב/TPS

כהונותיו של בנימין נתניהו היו בשורה רעה ליישוב היהודי בחברון. בכהונתו הראשונה הוא הפתיע, נפגש עם רב המרצחים יאסר ערפאת, לחץ את ידו בשתי ידיים ואמר: "אני רואה בך ידיד ושותף". כך, במקום לחסל את הסכמי אוסלו נתניהו קידם אותם ונתן לערפאת 85 אחוזים מחברון, כשליהודים נשארו שלושה אחוזים שבהם מותר להם לנוע והיתר נועדו לאבטחה של צה"ל. בכהונתו השנייה הקפידו נתניהו ושרי הביטחון שלו לתקוע כל ניסיון קנייה והתפתחות יהודיים בעיר, ואפילו קטע כביש עוקף קריטי מדרום לגוש עציון הוא הואיל לאשר רק אחרי שביתת רעב ומאבק ציבורי.

יוצא הדופן היה ליברמן ועוזרו היעיל קובי אלירז, שבשילוב עם השרים אלקין, שקד ודרעי חוללו שינוי משמעותי. שוחרר היתר העיסקה לבתי רחל ולאה הסמוכים למערה, שנקנו מזמן, ניתן אישור בניית עשרות דירות ליד בית רומנו על קרקע של חב"ד שהירדנים הקימו עליה תחנת אוטובוסים, קידמו הקמת מעלית לנכים למערת המכפלה, אפשרו חפירות ארכיאולוגיות חשובות והפכו את המנהלה המוניציפלית המגוחכת בחברון לסוג של מועצה רגילה.

הצוות הזה גם הצליח לקבל חוות דעת חשובה מהיועמ"ש מנדלבליט שפתרה פלונטר משפטי מלאכותי ומרושע בנוגע לדיור המוגן של עיריית חברון הערבית בשטח השוק הערבי לשעבר, שנבנה על שטח גזול מהרובע היהודי העתיק שנחרב יחד עם טבח הקהילה בתרפ"ט. לאחר חוות הדעת נותר רק ששר הביטחון ישלח מכתב לעירייה הערבית המודיע על השימוש בקרקע לבניית שכונה יהודית, ופרויקט בנייה גדול של עשרות דירות היה יוצא לדרך.

ואז ליברמן פרש, והיה חשוב לשר הביטחון החדש, נתניהו, לפטר את אלירז ושקד, ואת משלוח המכתב הפשוט הזה הוא מורח כבר שנה שלמה בתירוצים מעליבים, כמו גם הנכות הפתאומית שהשתלטה על הסדרת הנגישות למערת המכפלה.

אינני תומך של ליברמן, אבל את האמת יש לדעת, וסליחה שהיא מקלקלת את המפה המקובלת של השמאל-ימין, מי ימין חזק ומי שמאל חלש. דווקא כהונתו של אביגדור ליברמן הובילה לתנופת התפתחות יהודית בחברון, ואילו מר "ימין חזק", בנימין נתניהו, ממשיך להתנכל בעקביות לכל פיתוח, רכישה ובנייה יהודית בעיר האבות.