נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ובתו ענת העניקו הערב (שני) את הפרס לשירה עברית על שם ד"ר גרדנר סימון לשנת 2019, למשוררת סיון הר שפי על ספרה ״זרקא״.
הפרס הוענק לראשונה לזכרה של נחמה ריבלין ז"ל, מייסדת הפרס שהלכה לעולמה השנה, ויזכה את הר שפי ב-50 אלף שקלים.
ציונים לשבח הוענקו למשורר אבישי חורי על ספרו "איך עושה תהום", ולמשוררת לי ממן על ספרה "למה הדבר דומה״ על סך עשרת אלפים שקלים כל אחד, באדיבות קרן ד"ר גרנדר סימון.
הפרס גובש בשנה שעברה כיוזמה משותפת של נחמה ריבלין ז״ל והאפוטרופוסה הכללית, סיגל יעקובי, במטרה לממש את עיזבונו של ד"ר גרדנר סימון למען קידום ועידוד הכתיבה בשפה העברית.
בראש הועדה עמד הסופר חיים באר, פרופ׳ אמריטוס במחלקה לספרות עברית שבאוניברסיטת בן גוריון. יחד עימו התכנס חבר השופטים שכלל את בלהה בן אליהו, מרצה לספרות במכון כרם, מכללת דוד ילין ומכללת אפרתה; יקיר בן משה, משורר ועורך ספרותי בבית ביאליק, חתן פרס ראש הממשלה לספרות 2013 וחתן פרס שרת התרבות 2003; ציפי גון-גרוס, פסיכולוגית ועורכת ומגישת התכנית ״ספרים רבותיי, ספרים״ בגלי צה״ל ומיה סלע, מגישת המגזין היומי ב״כאן תרבות״ ומבקרת ספרות במוסף הספרים של ״הארץ״. חברי הועדה נבחרו על ידי בית הנשיא והאפוטרופסה הכללית וביצעו את עבודתם בהתנדבות ובאופן עצמאי.
בדברי התודה שנשאה בשם המשפחה ענת ריבלין, אשר ליוותה את עבודת הועדה מאז לכתה של נחמה, אמרה: "מעמד הענקת פרס הוא אירוע שמח ומרגש שחוגגים בו את מעשה השירה, ואילו השנה ברקע החגיגות, כולנו חסרים אישה אחת מיוחדת מאוד. אימא שלי. יעידו גם חברי וחברות הועדה, כיצד חיכינו כולנו שדלת חדר הדיונים תיפתח ונחמה תרחף פנימה ובדרך הבלתי אמצעית שלה תפזר רכות וחדות בו זמנית, יכולת שהיתה רק לה. אדבר עליה הערב - בתקווה שיחשב לי כמאמרי על שירה.
"בזמן שעבר מאז מותה אני מקבצת פרטים עליה, על אימי. אני לא חושבת שזה משהו שהתכוונתי לעשות, זו לא משימה שלקחתי על עצמי, זה פשוט שאימי - היא השאירה אחריה הרבה חפצים והם מפוזרים בכל מקום או מוערמים בערמות. פתקאות בכתב ידה ועליהן ציטוטים שאהבה, המלצות שאספה על ספרים, סרטים, הצגות, חנות חדשה, מעצבת צעירה וגם פתקאות קטנטנות שהשאירה בטרם יצאה מהבית: 'אל תשכח את הכדור ויש קומפוט במקרר'.
''גזרי עיתון שיש פעמים שאני צריכה לנחש מה בתוכם זיכה את הנייר בחיי הנצח שהעניקה לו, קופסאות מלאות בחרוזים חוטים סיכות קטנות טבעות, צעיפים מקופלים בתיקים, או פיסות בדים מונחות סביב באקראי ועוד ועוד חפצים נאים - אוסף בלתי נגמר. אני, מסדרת אותם לפי נושאים וחושבת לעצמי שעוד מעט ייכנס היום הזה בשבוע שאצליח לשכוח לכמה שעות שאין אותה. אולי אפילו בלי משים אגיש יד לסלולרי כדי לסמס לה: 'אימא לא תאמיני מה מצאתי' ואצרף תמונה.
"בשנה שעברה אימא שלי עמדה כאן במעמד חלוקת הפרס, דיברה במילים מדודות, נשימה-מילה-נשימה. בסוף דבריה אמרה, 'נתראה-בשנה-הבאה'. לאחר שמתה היה לכולנו ברור שנמשיך בהענקת הפרס. שנתראה, כפי שביקשה. נתבקשתי להתלוות לועדה, לייצג את אימא שלי באיזשהו אופן וכך יצא שקראתי את הספרים המועמדים לפרס.
''כמו מתוך הרגל מצאתי שאני ממיינת את המילים והאותיות כמו הן מנסחות עבורי מה היתה מוצאת בהן אימי. הנה כאן בשיר הזה - מבט שקט על אהבה כאילו היתה כנפי פרפר שקופות מאיימות להיעלם מהעין והנה, מילים שיכולות לעוצמתה של האהבה האינסופית; כאן הכאב על מות הורה בטרם עת; פה המבט על הצאצאים - מתי הם מעניקים משמעות וזיקה לקיום ומתי קשה עול האימהות; ומחשבות על זהות, על מקום על ההתבגרות ועל הפרידה מהזמן. אני חושבת שאימא שלי מצאה דרך לנסח את תחושותיה ותשוקותיה דרך מילים שליקטה. ואני מרגישה שבאמצעותן ניסחה את החיים כפיוט ושוררה את עצמה.
"השירים ליוו את אימא שלי לאורך כל חייה ובמיוחד בשנה האחרונה - היא שלחה לנו אותם בוואטסאפ, סימנה אותם בספר באוזני חמור, העתיקה על כרטיסי ביקור והוסיפה אותם בכל פעם שנשאה דברים ואני מקווה שבשירים היה גם המקום שלה לדבר את כל מה שעבר עליה בפרידה הארוכה שלה מאיתנו, מהחיים. רוצה לומר, מעשה הכתיבה - שמעתי שהוא משול להקזת דם או לגירוד פיסות נפש, ששיר - יוצא מהפנים ברגע אינטימי, אולי אפילו רגע מחניק בבדידות, אבל, כשהוא רואה אור ייתכן שהוא הופך דווקא את הקורא בו לפחות בודד. אני מברכת את הזוכות והזוכה, כתבתם שירה שאתרפק עליה בתקופה הקרובה", הוסיפה ענת ריבלין.
המשוררת סיוון הר-שפי, נציגת הזוכים, אמרה "נחמה ריבלין ז״ל, שאהבה, הוקירה והכירה שירה לעומק, ידעה שהשירה לא רק מתארת מציאות אלא גם מעצבת מציאות. כך קראתי בראיון עימה. נחמה ריבלין ז״ל היתה אישה מיוחדת ברוחה, באנושיותה, בלבה הרחב ובפשטות הליכותיה. אהבת השירה שלה היתה ביטוי ועדות להיותה לב פועם בהיכל. לא זכיתי להכירה אבל כל מה שקראתי וששמעתי אודותיה לאורך השנים מילא אותי הערכה עמוקה כלפיה, וההתרגשות שלי היום מקבלת הפרס נובעת במידה רבה מכך שחותמה מוטבע בו.
''הפרס הזה הוא אישור לדרכנו ולעשייתנו כיוצרים, למה שאנחנו מבקשים לתת לעולם בשירה שאנחנו כותבים. כמו לומר, שהשירה ההיא שהישירה מבט אל התהום גם יכלה לה, היא לא רק נחלתו של משורר אחד מיוסר, השירה הזאת שדובבה את הנשמה והרוח בצימאונן ובעריגתן לפנים בפנים היא לא רק גחמתה של משוררת אחת דתית, אלא שירת כל אדם", הוסיפה הר שפי.
הסופר חיים באר, ראש ועדת הפרס, אמר כי "למרות עננת העצב שפרוסה וישנה כאן, אני חושב שזה ערב מאוד אופטימי. מי שמאמין בהשארות הנפש, היתה לו ההרגשה שנחמה איתנו כאן. זה היה חלום חיה הפרס הזה ואני רוצה להגיד שהמערכות כולן התגייסו והיתה כאן הרגשה של אנשים שעוסקים בצורכי ציבור באמונה. אני רוצה להודות לחבריי לשיפוט, מי שהיה עד לדיונים שלנו יודע שבאנו בידיים נקיות ומתוך אהבה גדולה ואני חושב שהאהבה הזו כאן''.