תמורת נזיד עדשים
תמורת נזיד עדשיםצילום: iStock

עם ראשית דרכה מתפצלת משפחתו של יצחק לשניים, משפחת יעקב ומשפחת עשיו. זהו ביטוי למלחמות אדירות שמתנהלות עד היום, מלחמות שמתנהלות גם בתוך כל אחד ואחד מאיתנו, המלחמות בין היצר הטוב ליצר הרע.

"ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו". את הביטוי 'ציד בפיו' מבאר המדרש כביטוי לכך שעשיו היה מרמה את אביו כדי לזכות בברכת השפע והשלטון, ברכת 'מטל שמים ומשני הארץ' וברכת 'יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים'. למעשה עשיו "צד" בלשונו את אביו כדי להרוויח חיי גוף, חיים ללא מטרה מלבד הדאגה לגוף ולחומר.

פרשת נזיד העדשים ממשיכה לגלות לנו את אופיו של עשיו. בטיפול במכורים אנו רואים כיצד הם רוצים שוב ושוב לזכות ברגע אחד של 'היי' וסיפוק ומיד לאחריו יש תסכול, והלאה לפעם הבאה של חתירה לסיפוק עד להתמכרות.

עשיו נכון למכור את הנצח, את הדבר הגדול ביותר, בעבור רגע אחד של נזיד עדשים. זהו עשיו שבז לבכורה.

יעקב הוא איש תם, שלם, הנאמנות שבו היא ליסוד הלא טבעי של האדם, לנשמה. מתוך כך הוא משליט את נוכחות הנשמה על הגוף וכך כל ההנאות נכנסות למסגרת מפוכחת ומפוקחת. הוא יושב בבית מדרש, באוהל פנימה, וחייו הם מעבר לרגע הזה.

שני האחים רבים בנחלת שני עולמים, עולם הזה ועולם הבא, כפי שביאר רש"י. כל אחד מתמסר למה שליבו חפץ. אל מול שני האחים הללו יצחק רוצה לעשות מעשיו קצת יעקב, ורבקה רוצה לעשות מיעקב קצת עשיו, כי הם יודעים שצריך גם את חיי הגוף וגם את חיי הנשמה, ונדמה שלא יהיה שלום בין השניים ונישאר קרועים בין התאוות הגופניות לחיי האצילות, אבל הדבר אינו כן.

יסוד ארץ ישראל שנקראת ברכת אברהם, שמעפרה נברא האדם ומעפר זה עתיד הגוף להיות מואר, מזוכך ויהפוך לנצחי. ההתחלה של האחיזה בארץ ישראל היא קניין קבר כי אנחנו מאמינים שהגוף החוזר לעפר עוד ישוב לחיות. משום כך יצחק הוא איש של ארץ ישראל ואינו יוצא ממנה לשום מטרה, הוא איש חקלאות שריח השדה מזכיר לו דברים עליונים, 'ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' '.

יצחק מבקש שני גדיים, הוא אוכל מעט ומצרף את הדבר החושי לעבודת האכילה שהיא העלאה של הגוף אל השולחן שלא כבעלי חיים שאוכלים מהאבוס. האמירה בכך היא שנשליט ונרומם את הגוף למקום הנשמה ולא להיפך.

אם כן, מי יזכה בברכה? האם עשיו שחי חיי גוף ומצפה לחיי נשמה או יעקב שמצפה להגיע לחיי גוף מחיי נשמה? מסתבר שיעקב זכה בכול. כולם לטשו עיניים לברכת השפע וברכת השלטון, אבל החלק השני הוא הברכה שבסוף הפרשה, זוהי ברכת הפריה והרביה, ברכת העם שיהפוך לקהילת קודש בין העמים, וברכת אברהם לירושת הארץ, ניצחון הנשמה על הגוף, הארתו והפיכת הגוף לנצחי. יעקב זכה לכל, מהנצח והעתיד הוא מתחיל וממנו הוא חוזר אל הגוף וכוחות החיים התחלתיים שאיתם כולנו נולדים.