מגדל פיז"ה
פרופ' לאה קוזמינסקי: תחלופת שרי החינוך גרועה למערכת החינוך

נשיאת מכללת קיי בבאר שבע מגיבה לנתוני מבחן פיז"ה של ה-EOCD המעידים על פערים דרמטיים בין תלמידים יהודים לערבים.

שמעון כהן - ערוץ 7 , ז' בכסלו תש"פ

  אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: אייסטוק

השבוע נחשפו נתוני פיז"ה המטרידים מאוד באשר למה שמתרחש במערכת החינוך הישראלית. להשלכות התוצאות מתייחסת בראיון לערוץ 7 פרופסור לאה קוזמינסקי, נשיאת המכללה האקדמית על שם קיי בבאר שבע.

"זו כבר לא השנה הראשונה שאנחנו לא רואים שיפור דרמטי במבחני פיז"ה במעמד ישראל ביחס למדינות אירופאיות אחרות. חלק מההסברים הם על הפערים הגדולים בתוך ישראל", אומרת פרופ' קוזמינסקי הממליצה שלא לבחון את הנתונים על פי הממוצע אלא על פי חלוקה למגזרים:

"אם היינו מסתכלים על קבוצות מסוימות במדינה, אם אתה בן שמתגורר במרכז הארץ הסיכוי שלך לציון גבוה הוא גבוה, גם מעל הממוצע האירופי, אבל אם אתה נערה בדואית שגרה בדרום, הציון שלך הוא נמוך מאוד, וזה מה שמטריד. זוהי הסללה של מעמד סוציואקונומי או תרבותי שאומרת לנו מה יהיו התוצאות".

לדבריה הדברים רלוונטיים כלפי כלל תושבי הפריפריה, אך האוכלוסייה הבדואית היא המוחלשת מקרב הפריפריה.

ומה קורה במדינות אחרות? "יש ארצות כמו הולנד או פינלנד שמבחינת אוכלוסייה הן מאוד הומוגניות. היום, עם מדיניות ההגירה של חלק ממדינות אירופה, רואים גם שם שינויים, אבל בסך הכול ניתן לומר שמקומות שהאוכלוסיה הומוגנית לא רואים פערים כפי שהם אצלנו. אסור להסתכל על הממוצע של ישראל, אלא להיכנס לתוך התוצאות ולראות שבמגזרים שונים ותרבויות שונות במדינה התוצאות שונות. יש כאן 'אפקט מתיו', שאומר שהעשיר נעשה עשיר יותר והעני נעשה עני יותר".

"אם נכנסים למערכות הללו בסף נמוך הסיכוי להתחזק במהלך שנות הלימוד הוא סיכוי נמוך מאוד", אומרת קוזמינסקי המעירה כי "תמיד מבליטים את האפשרויות של בני עניים שמהם תצא תורה, ומראים אנשים שהתחילו מנקודות מוצא נמוכות והגיעו להישגים נהדרים. זה קיים, אבל כשבוחנים את הרוב זה לא קורה וזה מה שמאוד מטריד".

כשהיא מתבקשת לתאר את האופן בו נוצרים פערים ברמת השטח מציגה פרופ' קוזמינסקי דוגמא בולטת אותה היא מגדירה כ'סוציאליזיה מואצת במערכת החינוך'. "במכללות להכשרת מורים ובאוניברסיטאות רואים שבשנות ההכשרה והיציאה לשוק העבודה הם מורים מעולים, שיוצרים חדשנות בהוראה, מעמיקים את הדעת. אבל אם נעקוב אחריהם במהלך חמש או שש השנים הראשונות נראה נסיגה אמתית בנכונות שלהם להמשיך בחדשנות הזו. התופעה הזו בולטת במיוחד באוכלוסיות שמרניות. אם המורה החדש נכנס לבית ספר שהאוכלוסייה הכללית בו היא אוכלוסייה שמרנית, ניתן לראות שהם זונחים מהר מאוד את הגישות החדשניות מעודדות המוטיבציה והסקרנות, והם כאילו מתאימים את עצמם לתוך שגרה משמימה בתוך ההוראה. זו שגרה שאולי הייתה מתאימה לזמנים אחרים, אבל בטח לא לימינו וכך אנחנו מאבדים את הילדים".

לדבריה המציאות הזו היא תוצאה של סגירות במערכת החינוך: "מערכת החינוך היא מערכת מסוגרת וכאשר נכנסים כמורה חדש אחד הצעדים הראשונים הוא להסתגל למערכת הקיימת כי רוצים להיות חלק מהקבוצה ומהקהילה קיימת ולא להתחדש. הגישה היא שלא להשקיע, וכאשר זו הגישה מהר מאוד יהיה למורה חדש קשה להביא את הקול החדשני שלו".

"אחד הפתרונות שהייתי שמחה שמערכת החינוך תיקח על עצמה, הוא שהמורים החדשים לא יקבלו ליווי רק בשנה הראשונה אלא בחמש או שש השנים הראשונות, עד שהם יהיו יציבים ובעלי עמוד שדרה כך שיוכלו ליצור שינויים במערכת", מוסיפה קוזמינסקי.

עוד מתייחסת פרופ' קוזמינסקי בדבריה לקושי בהוראת השפה הערבית. "ילדים דוברי ערבית מגיעים לבית הספר ולמעשה מתחילים ללמוד בו שפה שנייה, כי בבית הם מדברים בערבית מדוברת, שהוא שונה מאוד מהערבית התקנית, וכשהם נכנסים למערכת החינוך הם נתקלים בספר שכתוב בשפה שחלק גדול מאוצר המילים שלהם לא מוכר להם, והם מתמודדים בקריאה בשפה זרה".

בדבריה מטילה פרופ' קוזמינסקי אחריות גם על קצב תחלופת שרי החינוך בישראל. "תחלופת שרי החינוך מאוד גרועה למערכת החינוך. כבר הרבה שנים מדברים על ניסיון להקים מועצת חינוך א-פוליטית שתתווה דרך להרבה שנים קדימה. שר שמתחלף מגיע עם אג'נדה משלו, וזה ברור שהוא ירצה לקדם אותה. השרים כיום מתחלפים בפרק זמן של פחות מארבע שנים, וכך אין מספיק זמן כדי לפתח את התכניות ולהטמיע אותן במערכת כי מגיע שר חדש עם כיוון חשיבה אחר".