ברית, עולם שמעבר למחויבות. זהו הנושא שבחרה תנועת עזרא לחודש הארגון שיסתיים בשבת הקרובה.
על הנושא, התנועה ובכלל על נוער שוחחנו עם מזכ"ל התנועה, שאול דה-מלאך, הפותח את דבריו בדאגה ובתפילה לשלומו של אפרים רימל ובנו איתי שנפצעו באורח קשה מאוד בתאונה בה נהרגו רעייתו ובתו התינוקת.
"אפרים ניהל את מחוז ירושלים שלנו וכולנו מתפללים כואבים ושולחים תנחומים על מותה של אשתו. זה תופס ומטלטל אותנו", אומר דה-מלאך ומספר כיצד "בליל התאונה התאספו והתכנסו כל סניפי ירושלים לכיכר ציון ומדריכים מכל העיר התפללו וקראו פרקי תהילים לרפואתו. זה ביטוי אחד למה שקורה בסניפים סביב האירוע הקשה".
ומכאן להיערכות התנועה לשבת הארגון. דה-מלאך מספר: "אנחנו עוברים מסניף לסניף. מרגישים שזה אחד מרגעי השיא של השנה". לטעמו תחושת השטח היא ש"ככל שהזמן עובר תפקידן של תנועות הנוער הולך וגדל. תנועות הנוער מאפשרות לבנות כללים ומסגרת באופן שמכניס חופש ואנרגיות. היום זה חשוב פי כמה", הוא אומר בהתייחסו לנושא שנבחר לחודש הארגון, המחויבות שמעבר, מחויבות שלדבריו מייצרת חופש.
"כל סניף עוסק בנושא באופן הייחודי שלו. אנחנו מתמלאים גאווה כשרואים את הסניפים ואת החבר'ה שלנו", דברי דה-מלאך.
כששאלנו כיצד הוא מסביר לבני הנוער והילדים את ערך החופש שבתוך המסגרת, סוגיה המוכרת עוד מקביעת חז"ל שאין לקרוא חרוט על הלוחות אלא חירות על הלוחות, הוא משיב וקובע כי "הלוואי והמבוגרים היו מבינים את זה כמו שהילדים מבינים את זה".
"מבוגרים הם נוסטלגיים ורגילים למסגרות שהכירו וכל מה שבחוץ נחשב לפריקת עול. בשבת האחרונה שאלתי ילדים בכיתה ז' מה הם היו רוצים לשנות אם הייתה להם כל האפשרות שבעולם. הם אמרו לי 'כלום', כי אנחנו מבינים שמסגרות הן שנותנות את הכיף".
בחירת נושא חודש הארגון בתנועת עזרא נשמע לכאורה מתכתב עם הנושא שנבחר בבני עקיבא 'מצווה ועושה'. בעוד בבני עקיבא העיסוק הוא במחויבות לבצע את הציווי ב'עזרא' השיח הוא על המחויבות שמעבר לציווי. דה-מלאך מבהיר שגם אם נראה שהנושאים מתכתבים הדבר לא נעשה במכוון. "זה לא בגלל שמישהו ידע, אלא כי אלה שתי תנועות שמתמודדות עם מציאות אחרת".
"הבחירה שלנו היא להגיד שמה שמתמוטט כרגע וכל תופעות פירוק המסגרות נובעות מצימאון לקבל דברים, ולכן הפתרון הוא לא חיזוק הכללים והמסגרות. הקשר עם המשפחה מושתת על הרצון ולא על המסגרת. היכולת, גם במסגרת צבאית, להוריד פקודות היא מוגבלת. אם אין מחויבות שמגיעה כברית, למסגרת אין טעם".
את תנועתו רואה דה-מלאך ככזו היוצרת אליטה תורנית ורוחנית מתוך אכפתיות כלפי המרחב הציבורי. "בישראל זו אמירה מאוד חשובה. רק כך ניתן לשנות באופן אמתי ועמוק. יחד עם זה יש מקום לדברים אחרים, יש צורך גם בתנועות של חסד, חינוך ועוד. תפקידנו הוא להיות סיירת, אליטה רוחנית תורנית שפועלת למען כולם. את זה האחרות לא עושות".
עוד נשאל אם תנועתו מצליחה להוות גשר בין הציבור הדתי לזה החרדי, בהיותה תנועה שהוקמה בראשיתה על ידי הציבור החרדי העובד. "החלוקה בין ציוני דתי לחרדי הפכה לחזקה ללא תחומי ביניים. לפני 30 ו-50 שנה זה לא היה המצב. הפכנו כחברה לעוסקים בסוציולוגיה ובפחות במה שמאמינים. כתנועה רעיונית שעוסקת במה שחושבים ומה שמכוונים אליו אנחנו פותחים גשרים עם הציבור החרדי וגם עם הציבור החילוני. דווקא היכולת להגיד אמירה איתנה מאפשרת לייצג גשרים וקשרים".
בהקשר זה הוא מספר על שבתות משותפות עם נוער חרדי, שיתופי פעולה ארגוניים מול מסגרות חרדיות בלתי פורמאליות, אם כי היה רוצה לראות את המעורבות הזו מעט יותר גם ברמת השטח.