דרור ויינברג הי"ד
דרור ויינברג הי"דפלאש 90

פגישתי הראשונה עם דרור הייתה לפני כ-38 שנים, עת שלח אותו אלי מורו ורבו, הרב בני אייזנר זצ"ל, לקבל ממני טיפים, איך להגיע לסיירת מטכ"ל.

אם בשנים ראשונות להיכרותנו, היה זה דרור שנועץ בי , בהקשר לגיוס, בענייני צבא, הלכה והשקפת עולם, מהר מאד מצאתי שיותר זה אני שחשוב לי שיקול דעתו הנקייה של דרור. שבדבריו של דרור יש אמת נקיה שכדאי להיוועץ בו. מניח שכך גם חשו אחרים שהכירוהו.

דרור נתן "דרור" למחשבתו, לחשוב נקי כפי שהוא רצה בלא להיות מושפע מסביבתו. בבהירות ובנקיות מחשבתו, ידע לחתוך, להחליט ולבצע, את מה שהאמין בו ומה שראה כחשוב ואף לשכנע בעמדתו את מפקדיו.

כמו ספר מסילת ישרים, עליו כתב מחברו הרמח"ל, שהעניין בספר לחזור על הנאמר בו, כך מסכת חייו של דרור הי"ד, יש מה ללמוד ממנה ויש סיפורים רבים שראוי לחזור עליהם.

לאחר מותו של דרור, ביום השני לשבעה בשעת ערב עמוסת מנחמים, נכנסת דמות רבנית חרדית מלווה בשני משמשים המתלבטים לאן לכוון את רבם בהמולת הבית. שאלתי מהיכן הם ולמי באו על מנת לסייע בהכוונתם.

היה זה הרב חיים וואלקין, משגיח ישיש בישיבה חרדית עטרת ישראל בבית וגן שבירושלים. קרבתי אותו לאבא של דרור, אורי, שכבר היה עייף מריבוי המנחמים בשעת ערב. הרב החרדי החזיקו בידו, בכה ואמר לו שלא הכיר את דרור, אך שמע על נפילתו וכי אינו רגיל לקרוא עיתונים, אך באותו יום ביקש כי יביאו אליו את כל העיתונים וקרא בהם על דרור ובזמן שלפני תפילת המנחה בעת שמאות תלמידי הישיבה החרדית, מכונסים בבית המדרש, דפק על הבימה וזעק: "אתם לא יודעים מה קרה היום, שר וגדול נפל בישראל". הוא תיאר בתמצית את דרור וסיים תוך שהוא אוחז בידו של אורי ובוכה ואומר: "אמרתי לתלמידים, הלוואי שבעולם הבא, נזכה לראות אותו מרחוק".

היו אלה חוגים רחבים שהעריכו את דרור. כחודשיים לפני שדרור נהרג פרסם יואב לימור, אז הכתב הצבאי של מעריב, כתבה שכותרתה: 'בדרך למעלה: מפקד דתי ראשון בתולדות חטיבת הצנחנים'.

יואב לימור זיהה בדרור את הפוטנציאל לרמטכ"ל וכתב עליו: "דרור נתמנה להיות המפקד הדתי הראשון בתולדות חטיבת הצנחנים,ספינת הדגל של חטיבות החי"ר ובית הגידול המרכזי לרמטכ"לים. ויינברג, לא רק בגלל הכיפה, הוא סיפור שונה. הוא התגייס לסיירת מטכ"ל והתבלט מיד. הוא יצא לקורס קצינים, סיים כמצטיין גדודי, חזר כמפקד צוות והשתתף במבצעים רבים, רובם עלומים".

"חברון בתקופתו של דרור כמח"ט יהודה", כתב יואב לימור, "על אף קיצוניותה הדתית נשמרה בתקופתו של דרור, כאחד מאיי השקט (היחסי) ביהודה ושומרון. שיטתו של ויינברג הביאה לכך שחברון הפכה למודל לחיקוי. הצלחתו של ויינברג בחברון הייתה סיבה מרכזית נוספת בהחלטה למנותו למפקד הבא של חטיבת הצנחנים, זאת בנוסף לדגש המרכזי על בחירתו בגלל מקצועיותו".

מהיכן שאב דרור את כוחותיו המיוחדים ?

הבאר הראשונה ממנה שאב דרור את כוחותיו, היא ללא ספק, הבית בו גדל. משפחה פטריוטית של נתינה. אבא אורי, אמא בת שבע. דרור שאב כוחות ממעיין התורה ומרבותיו, מכל שחווה, גם מהאתגרים וההתמודדויות איתן התמודד במהלך חייו. דרור שאב הרבה כוח מהמשפחה אותה בנה עם הדסה וילדיו.

את אותה שאלה שאל עצמו גם האלוף משה קפלינסקי, שהיה בעת הקרב בחברון אלוף פיקוד המרכז. קפלינסקי סיפר זאת בשבעה ובאזכרת ה-30 במכינה בכפר סבא.
בתום הקרב והתחקיר הראשוני בשטח, קרוב לשעה 04:00 בבוקר שבת "ויצא" בסמטת הקרב בחברון, האלוף חש את הצער והכאב העמוק על מות ההרוגים והנפגעים בכלל, אך בעיקר על מותו של דרור שהיה לו לפקוד וחבר מוערך.

העייפות מילאה אותו ,שהרי הוקפץ מביתו בתחילת ליל השבת. בארבע לפנות בוקר של יום השבת, חיפש האלוף, טלפון מסווג על מנת לדווח לשר הביטחון ולרמטכ"ל ופינה שקטה לחשוב על כל מה שדרוש להחליט ולפעול: לתפוש ולפגוע במחבלים שאולי ברחו. איך מחזקים את הישוב היהודי בקרית ארבע-חברון, שספג נפגעים מקרב לוחמי כיתת הכוננות, משפחות שכולות של הקצינים והחיילים הרבים שנהרגו ובעיקר להתייחד עם זכרו של דרור שחסרונו הגדול ניכר בכל.

האלוף החליט לנסוע למפקדת החטיבה ללשכתו של דרור, שם בוודאי ימצא טלפון מסווג ויוכל לשבת עם עצמו ולחשוב, גם להתייחד עם זכרו של דרור. קפלינסקי התיישב על כסאו של דרור, כסא ממנו הוקפץ דרור ויצא לקרב. אז, כך סיפר, הבין מהיכן שאב דרור את כוחותיו המיוחדים. כשישב על כסאו של דרור, מצא מול עיניו על שולחנו של דרור, שלושה ספרים פתוחים: הספר "עוז וענוה" של הרב יהושע הגר, ספר "לקחי מלחמת המפרץ" ובמרכז-ספרו של הרב שלמה אבינר על פרשות השבוע "טל חרמון".

האלוף קפלינסקי סיפר שאינו רגיל בקריאת תנ"ך וספרי קודש, מולו קפצו המילים: ויצא יעקב מבאר שבע...ויפגע במקום... ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה".

"סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" - זה דרור אמר האלוף קפלינסקי.

"מוצב ארצה". דרור בנמיכות קומתו הפיסית ובענוותנותו, פעל בכל כוחותיו כמפקד בצבא, מתוך אומץ, עוז וגבורה, טיפל בבעיות הקטנות והמורכבות של המשימות ובדאגה לפקודיו.

יחד עם זאת, "וראשו מגיע השמימה", דרור היה איש אמונה שידע שהוא מצווה מצווי עליון של ריבונו של עולם. ביכולות חשיבתו, הגביה מחשבותיו לתפישות כוללניות ואסטרטגיות ובאמונתו, דאג להימצא בתוך מסגרת הקדושה של הסולם, לעלות בו מעלה מעלה.

"והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" - דרור שאף לגשר ולחבר בין עולמות העשייה למען העם והמדינה, למקורם האלוקי העליון - "עולים בו". ואת מקורם האלוקי, שאף לחבר עד לפרטים היותר קטנים כאן בארץ, לעשייה היותר מורכבת ומסובכת, כאן בארץ, מגשר בין עולמות, מחבר שמיים וארץ.

כל זאת, במאמץ היותר קשה, המחייב מסירות נפש ממש, להסתער בחוד החנית של צה"ל ומערכות הביטחון .

דרור מאיר לנו דרך ממרומים באור נשמתו הגדולה, על משפחתו היקרה, על כל מי שהכירוהו ועל רבים שלא זכו להכירו, אך שאבו מספרים וסיפורים מעוצמות חייו, ואימצו לעצמם משהו מאישיותו, משהו מהשילוב המנצח של עוז וענווה שהיו בדרור.

תהא נשמתו של דרור צרורה ומאירה לרבים, בצרור החיים.