הרב משה צבי נריה זצ"ל
הרב משה צבי נריה זצ"לצילום: מרכז ישיבות בנ"ע

לאחרונה הופצו כמה פרסומים של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא לציון "80 שנות חינוך ערכי תורני", ובהם גם הכותרת "אלפיים שנה חיכינו להקים ישיבות כאלה בארץ ישראל".

אכן, בישיבות בני עקיבא יש עשייה רבה לחינוך לתורה ויראת שמיים, ונושא חודש הארגון בבני עקיבא השנה, "מצווה ועושה", בוודאי יגביר את המחויבות להלכה במוסדות ובסניפים. אבל כידוע, לפעמים תמונה אחת שווה אלף מילים.

באחד הפרסומים מופיעה תמונה של אנשי צוות מאחת מישיבות בני עקיבא ובהם גם מורות, חלקן בחוסר צניעות בולט. לצערי הרב, לעצם הימצאותן של מורות בישיבות הציבור כבר התרגל. אבל נשאלת השאלה: האם יש תוכנית מסודרת? יש קווים אדומים? או שאנחנו פשוט נגררים במדרון חלקלק, שבו כל תקדים חדשני הופך בתוך זמן קצר להנחת יסוד שאין לערער עליה?

כשישיבת כפר הרואה הוקמה לפני 80 שנה, כתב הרב נריה זצ"ל: "אין מקום בישיבה ללימודי חול. מי שניחן בדעה מבין שלשם ביסוסו של הקודש בלב ונפש, נחוצה הבדלה גמורה בין קודש לחול" ('זרעים', ניסן ת"ש). בהמשך נאלץ הרב נריה להתפשר בעניין זה ובעניינים נוספים, כדרכו של רבן יוחנן בן זכאי שוויתר באופן זמני על ירושלים וביקש "תן לי יבנה וחכמיה". כי אכן, מותר להתפשר. לפעמים גם חובה. אבל אסור להיות פשרן!

איך רוצים "לבסס את הקודש בלב ונפש" כשמלמדת את התלמידים מורה שהלבוש שלה מנוגד להלכה? איזה מסר זה מעביר להם? איך רוצים שיועילו הדיבורים על "מצווה ועושה" ומחויבות להלכה? איך צוות של ישיבה לא רואה בזה בעיה, עד כדי שהוא מפרסם תמונה כזאת בכל הארץ? איך בהנהלת ישיבות ואולפנות בני עקיבא מפיצים תמונות כאלה?

כאמור לעיל, יש שאלות שכבר אין טעם לשאול, כי לא יבינו מה השאלה בכלל. כי התרגלנו. ברור שזה בסדר שיש מורות בישיבות. ברור שאישה צריכה להרגיש בנוח כשתמונתה מתפרסמת בעשרות אלפי עותקים. אבל אולי לפחות לא להפיץ תמונות של נשים בבתי הכנסת? אולי כדאי לפחות להקפיד שאם יש מורות, שהן תהיינה צנועות?

נכון, לפעמים קשה למצוא מורים גברים. יש ישיבות תיכוניות שמשלמות מחיר יקר במאמצים ובשכר כדי להשיג מורים גברים. וכמו תמיד, השאלה הכלכלית היא שאלה של סדרי עדיפויות, וחבל שהצניעות נדחקת לתחתית הרשימה.

סיפר לי ר"מ בישיבה תיכונית, שאחרי שהוא כבר התרגל לחוסר הצניעות של המורות, הגיעה מורה חדשה וצעירה שלבושה מאוד לא צנוע. לשאלתו מה תפקידה, התברר לו שהיא המורה לרכיבת סוסים (!). מדריך טיולים ותיק סיפר לי שהוא רואה ירידה משמעותית באמות המידה של הצניעות בישיבות. לפעמים יוצאות לטיולים גם מורות, ואף צעירות, ולדבריו למרות שהוא לא מגדיר את עצמו כ"דוס", העובדה שהן מלמדות בישיבות מוגזמת אפילו בעיניו, שלא לדבר על יציאתן לטיול ועל האווירה שנוצרת סביבן.

יש לי רושם שאם הרב נריה זצ"ל היה רואה לאן הגענו, הוא היה שואל אותנו: "יישר כוח על כל העשייה, אבל תגידו – מה עם הקדושה שדיברתי עליה? זו שכתבתי עליה לפני 80 שנה בהקמת הישיבה, ושאיתה נפרדתי מכם וביקשתי מכם – קדושה, קדושה אני מבקש?".

האם ההכרח להתפשר, בצדק לפעמים, לא הפך אותנו לפשרנים? לזה שאף הרב נריה זצ"ל? לישיבות כאלה "חיכינו אלפיים שנה"?

הכותב הוא ראש הישיבה הקטנה 'דרך חיים' בשעלבים