קלפי
קלפיצילום: הלל מאיר/TPS

לא מעט ישראלים מדברים על המצב הפוליטי במונחים של ייאוש. יש שאף חושבים על אפשרות להימנע מהצבעה, חלקם מתוך מחאה על שתי מערכות בחירות שהסתיימו בלא ההכרעה וחלקם פשוט איבדו עניין.

האם המצב הזה בר שינוי? האם מערכת בחירות שלישית תוביל להכרעה המיוחלת? אם נסתכל על הנתונים היבשים ועל הסקרים האחרונים, נראה שישראל צועדת בבטחה למערכה שתביא למצב דומה לזה שבו היינו אחרי הבחירות בספטמבר, עם תיקונים קוסמטיים בלבד. לגוש הימין לא יהיה רוב בלי ליברמן, לגוש השמאל לא יהיה רוב בלי ליברמן, ובעצם ישראל יצאה לבחירות כשהיא יודעת שאין פניה להכרעה ברורה – אלא להמשך של ניסיונות כושלים להקים ממשלת אחדות, שאיש מהצדדים לא באמת חפץ בה.

חלק ניכר מהמומחים הפוליטיים, ואפילו מהפוליטיקאים עצמם, מסכימים שזה אכן התסריט המסתמן כרגע. אבל יש גם אחרים שמסתכלים על הנתונים, מנתחים אותם לעומק ורואים אפשרות של הכרעה בין ימין ושמאל.

ח"כ דוד ביטן מהליכוד צוטט השבוע כאומר: "אני חושב שהפעם, בבחירות האלו, יהיו 61 מנדטים – או לנו או לכחול לבן". ביטן כמובן מתכוון לגושים, אבל מכל מקום הוא מייצג מגמה המבוססת בעיקר על תחושות בטן וניתוח של נתונים סטטיסטיים, שלפיהם שאם יש סיכוי להכרעה – היא תהיה כנראה לצד הימני של המפה הפוליטית.

הכרעה דורשת איחודים

פרופ' אשר כהן, ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן, מנתח את נתוני הסיבובים הקודמים, ולהערכתו מחנה הימין יהיה מסוגל להגיע בסיבוב הבחירות השלישי ל-61 המנדטים הדרושים להקמת ממשלת ימין לאומית, אם יתקיימו כמה תנאים.

"כל הסקרים, בלי יוצא מן הכלל, אומרים שאין הכרעה בין הגושים כשליברמן בחוץ. אנחנו גם יודעים שלא מדובר בעשרה מנדטים שחסרים אלא בפחות מזה. לכן יש כאן משימה אחת ברורה: המחנה הלאומי צריך להגיע ל-61 מנדטים בלי ליברמן, מה שנראה קשה. מצד שני רואים שהפער בסקרים נע בין 55 ל-56 מנדטים, כך שזה לא בשמיים".

מהם התנאים שצריכים להתקיים כדי שהימין יגיע ל-61 מנדטים?

"התנאי הראשון הוא אחוזי ההשתתפות, והשני הוא מיצוי הכוח. העלאת אחוזי ההשתתפות בבחירות כבר התרחשה ב-2015. במצב הכי טוב שם היה שוויון בין העבודה לליכוד עם יתרון לעבודה. ביום הבחירות הייתה עלייה בהצבעה בריכוזי הליכוד וזה היה דרמטי. צריך גם לזכור שבצד השמאלי הרשימה המשותפת תשחק חזק מאוד על אחוזי ההשתתפות ותצליח להוציא עוד אנשים מהבתים, מה שידרוש מהימין מאמץ נוסף. הרי אין הרבה מה לעשות בנושא העברת קולות מגוש לגוש. כמובן שגם מאמצים בצד הזה צריכים להיעשות, אבל לא יעברו עשרה מנדטים מגוש לגוש. לכן צריכים להוציא את האנשים להצביע".

דווקא בבחירות האלה ניכר מאוד שאנשים מדברים על חוסר רצון להצביע, כי יש תחושה שלא יהיה שינוי.

"אין פריבילגיה להישאר בבית ולא להצביע, כי זה יכול להיות ההבדל שיביא להכרעה. כל אחד מחפש לעצמו את בית המדרש המדויק שלו, בלי להבין שזה פוליטיקה. תמצא את האיש שהכי קרוב לעקרונות שלך וצא להצביע. תבחר את המפלגה שהכי נראית לך מבין המפלגות בצד שלך, אבל אל תוותר על כך".

איך עושים את זה?

"זו שאלה לאסטרטגים, שצריכים להגות את התוכנית הנכונה כיצד להוציא עוד אנשים החוצה, אבל אי אפשר לומר שזה בלתי אפשרי. אסור להגיד מראש שתוצאות הסיבוב הזה יהיו זהות או דומות לסיבוב הקודם, כי זה בדיוק מה שיגרום לאנשים לא להצביע. צריך להבהיר לציבור שיש אפשרות לשנות את התוצאה".

פרופ' כהן דיבר גם על מיצוי הכוח, והוא מסביר כיצד עושים זאת. "אם עוד פעם עוצמה יהודית תרוץ לבד, ותקבל 70 או 80 אלף קולות, ילכו שני מנדטים לפח. צריך למצות את הכוח באופן שיהיו איחודים יעילים בימין. סביר להניח שנפתלי בנט ילך לבד ובאופן עצמאי, ואז חייב להיות איחוד של הבית היהודי והאיחוד הלאומי וגם של בן גביר לגוף אחד. אם מאבדים את המפלגות האלה, המצב אבוד. גוש הימין לא יגיע ליעד שיביא להכרעה".

יש גם את משתה המנדטים המפורסם של נתניהו. נראה שהפעם כל שלוק עלול לפגוע ביכולת להביא להכרעה ברורה.

"סביר להניח שהליכוד לא יוכל לחזור על קמפיין המפלגה הגדולה, משום שנתניהו עצמו הוביל את סוגיית הבלוק ודיבר על החשיבות שלו לאורך החודשים האחרונים. נתניהו יודע גם שאם הוא הולך על הראש של המפלגות הקטנות הוא מסכן את הגוש. אנחנו עם זיכרון טרי יחסית משתי מערכות בחירות, שבהן למדנו שמספר הממליצים קובע ולא המפלגה הגדולה. הרבה מצביעים לא ילכו שולל אחרי הדבר הזה שוב".

"יש סבירות שהתוצאות יהיו שונות"

הסוקר רפי סמית, מנהל מכון הייעוץ והמחקר הנושא את שם משפחתו ומבכירי הענף בישראל, מעריך בזהירות, מניתוח המגמות והמספרים, שהמערכה השלישית תהיה שונה מקודמותיה. לדברי סמית, הסקרים הנוכחיים מתארים ברובם מצב מאוד דומה לתוצאות הסיבוב השני, עם שינויים קלים. "עם זאת", הוא מוסיף מיד, "זה כלל לא אומר שלא צפוי שינוי".

שינוי שיוביל להכרעה ברורה בין ימין ושמאל?

"לא צריך הרבה כדי לעשות שינוי. כדי שלאחד הגושים יהיה סיכוי להגיע ל-61 מנדטים, מספיק ש-50 או 100 אלף איש ישנו את דעתם, או שאחוזי ההצבעה של גוש אחד יהיו גדולים יותר מאלה של הגוש השני, וכך נקבל את ההכרעה המיוחלת. ראינו באפריל שבגלל כמה אלפי קולות הגוש בלי ליברמן קיבל 60 מנדטים".

"אני חושב שיש סבירות שהתוצאות יהיו שונות. ליברמן עלה בצורה מאוד משמעותית בין סיבוב א' לסיבוב ב' מ-170 אלף קולות ל-310. מספיק ש-50 אלף לא יצביעו לו והתמונה תשתנה. אנחנו עוד רחוקים מלומר איזו תוצאה תהיה. אני סבור שנוכל להגיע להכרעה ברורה יותר מאשר בבחירות של ספטמבר".

ההכרעה נוטה לאחד הכיוונים? או ששני הגושים יכולים לעשות את השינוי?

"זה יכול לעבוד בשני הכיוונים. הימין, בבחירות באפריל, קיבל 415 אלף קולות, אבל בגלל שפיזרו את ההצבעה גם לפייגלין ובנט שלא עברו את אחוז החסימה – היו רק חמישה מנדטים ונזרקו 250 אלף קולות. שינוי בדפוסי ההצבעה האלה מספיק כדי שהגוש הזה יקבל יותר מנדטים.

"לעומת זאת, אם תהיה עלייה בהצבעה במגזר הערבי, או שמה שקרה בסיבוב השני יחזור על עצמו ובחלק מריכוזי הימין והליכוד יהיו אחוזי הצבעה נמוכים יותר מאשר בגוש השמאל שמיצה את הפוטנציאל שלו, התוצאה תהיה שונה".

לדברי סמית, הסקרים יאלצו גם מפלגות נוספות להתאחד כדי לשרוד. "יש סבירות שגוש השמאל יחליטו על איחוד מפלגות, בגלל שיהיו מפלגות שיחששו לא לעבור את אחוז החסימה. גם בימין זה כך – הרי הגיוני שהימין ירוץ בשלושה ראשים: הליכוד, הימין החדש של בנט ושקד, ואיחוד מפלגות הימין שיש מן ההיגיון שעוצמה יהודית יצטרפו אליהם כדי לא לפזר את הקולות".

אז מה הנוסחה של רפי סמית שיכולה לשנות את התמונה? "אם בבחירות הקודמות הליכוד והימין קיבלו 39 מנדטים בלי החרדים, הגוש הזה צריך לקבל לפחות בין שלושה לחמישה מנדטים, כדי שהוא יתקרב יחד עם המפלגות החרדיות ל-61 מנדטים. זה לא פשוט, זה מורכב, אבל זה היעד שצריך להציב בימין. המפלגות בכל גוש הימין, כולל החרדיות, צריכות לקבל עוד עשרה מנדטים, ואז לגוש יהיה סיכוי לנצח".

המספרים שמדברים עליהם רפי סמית ופרופ' אשר כהן נשמעים גדולים, אבל שניהם מדברים על הנגזרת החשובה ביותר: מניעת ייאוש והעלאת שיעור ההשתתפות בבחירות. זה גם המסר ששניהם מעבירים בסופו של דבר: צאו להצביע, אחרת הסיכוי להכרעה אמיתית הולך ופוחת.