אילוסטרציה
אילוסטרציהצילום: istock

עו"ד נעמה שבתאי בכר, מומחית בייצוג מעסיקים, ראש מחלקת דיני עבודה במשרד בכר שבתאי, מתייחסת בראיון לערוץ 7 לסקר לפיו בעשור האחרון עלו מספר ימי המחלה שנטלו עובדים במקומות פרטיים ב-121 אחוזים.

בדבריה מציינת עו"ד בכר "שתי מגמות, האחת היא גידול משמעותי במספר ימי המחלה שעובדים לוקחים בעיקר בענפי הניקיון והשמירה. המגמה השניה היא ניצול גבוה של ימי מחלה דווקא בענפים חזקים כמו הייטק".

לטעמה ניתן לשים את האצבע על שני תיקונים לחוק שהובילו למציאות זו. התיקון הראשון הוא זה שיצר הגנה מפיטורים לעובד שיושב בבית ומקבל דמי מחלה, "מעסיק שמזמן לשימוע יכול להמציא אישור מחלה והליך הפיטורים מוקפא".

לדבריה כמעט כנורמה מתקבלת המציאות שבה "עובדים שמזומנים לשימוע לפני פיטורין מספקים אישורי מחלה והדבר כבר זוכה לכינוי 'מחלת השמעת' או מחלת ה'שמעתיתיס'. בכר מציינת בדבריה כי גם על חוות דעתו של הרופא לא ניתון להיסמך לחלוטין שכן הוא מסתמך אך ורק על דבריו של המטופל אודות תחושותיו ולא מדובר בבדיקה של ממש.

"הדבר השני שקרה הוא שביטלו את החובה לציין את פרטי המחלה בשם הזכות לפרטיות". לטעמה של בכר מדובר בזכות מוצדקת אך ראוי לשים לה סייגים ולא לאפשר מציאות בה כל עובד מוגן ללא קשר לנסיבות, עיתוי וסיטואציה. "הייתי מצפה שההגנה מפיטורים תינתן לעובדים מוותק מסוים. אחרי שנצברת אמינות של עובד, אחרי חמש או שש שנים, מגיעה לו ההגנה הזו".

עוד מציעה עו"ד בכר כי מן הראוי לקבוע בחוק ש"אם אישור המחלה מופק בסמוך להליך שימוע, תהיה הזדמנות למעסיק לדווח לרופא שמדובר בהליך שימוע, והדבר יגרור בדיקה מחדש".

האם ניתן יהיה להאמין לעמדתו של רופא שאולי מכיר באופן אישי את העובד ואין לו קשר למעסיק? עו"ד בכר סבורה שכן, בין השאר משום שהדבר עשוי להיגרר לדיון משפטי שבו, כך יודע הרופא, הוא עלול להידרש למסור עדות, וזו תצטרך להיות אמינה.

"אישורי המחלה הפיקטיביים הם בומרנג למשק כולו. זה מייקר את עלויות המעסיק. לדוגמא, ענף ההסעדה הוא אחד הענפים עם הגידול המשמעותי בימי מחלה. זה נובע ממשמרות שמקבלים בניגוד לרצונם ואז מנפיקים אישורי מחלה. זה ייקר את כל השירות של הציבור. כך זה יהיה בענפים נוספים".

נתון נוסף אותו רואים לכאורה ככזה המוביל עובדים להנפקת אישורי מחלה פיקטיביים הוא העובדה שלא ניתן לפדות ימי מחלה במגזר הפרטי, בניגוד לזה הציבורי, שם ימי מחלה נפדים בהתאם לשורת תנאים. עובדים חשים שמאחר ולא יוכלו לפדות כספית את ימי המחלה ראוי ומשתלם להם להנפיק אישורי מחלה ולזכות בימים האבודים. עוד מספרת בכר על הורים שנוטלים ימי מחלה כדי להתמודד עם ימי החופשה של מערכת החינוך, אמירה ומעשה שאינם מקובלים עליה כלל ועיקר.

האם לא נכון להסדיר אפשרות לפדיון מסוים של ימי מחלה? לטעמה של בכר ראוי לזכור את תכליתו של החוק, להגן על עובד שאינו יכול לעבוד מסיבה שאינה תלויה בו. כלומר אין מדובר בצבירת כספים אלא בהסדרת תשלום במקרים שכאלה ולא מעבר לכך.